בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 06/03/05 0:15
לגבי המאמר ו-‏10,98734 התגובות 291479
נראה שאין דרך חכמה ל"חקיקה מגבילה של בעלי הון מעל תקרה מסויימת". נניח שאותם בעלי הון מעטים שקרובים לצלחת ימשיכו לינוק מעטיני ציבור הצרכנים וניאלץ להניח להם.

עדיין ישנן אופציות רבות לפעולה פוליטית-חקיקתית שתיטיב עם "העובדים העניים" ועם כלל הציבור בפרט. למשל חוק הדיור הציבורי, שלדעתי יש להרחיבו כך שמשפחה המתגוררת בדירה שכורה תשלם דמי שכירות נמוכים מ"מחיר השוק". למשל השקעה ממשלתית בפרויקטים לאומיים שמידת הסיכון בהם אינה גבוהה - כן, גם במחיר פריצת מסגרת התקציב. פרויקט "ארובות הנגב" למשל, היה עשוי להגשים הלכה למעשה את חזון "הפרחת השממה" של בן-גוריון, אם רק היינו נרגעים לרגע מהמנטרה "הממשלה לא יודעת לנהל".

"גישה שדוגלת בהקטנת ההתערבות בשוק" - זו לדעתי אינה התמודדות עם חוליי החברה אלא בריחה מהתמודדות. זהו אסקפיזם שניזון מאי-אמון כרוני בפוליטיקאים - הלך הרוח הנפוץ כל-כך. אולם מה-לעשות והפוליטיקאים הם הגורם המשמעותי ביותר שמתווך בינינו ("הציבור") לבין הגשמת רצונותינו הקולקטיביים (כן להתנתקות, לא להתנתקות, כן ליישום דו"ח דוברת, לא ליישום דו"ח דוברת וכדומה). נדמה לי של"שוק החופשי" אין יכולת טובה יותר מזו של הפוליטיקאים בלהכריע בשאלה למה משווע הציבור. נוחי דנקנר לא יראה מתחת לחלון משרדו הפגנה של המוני העובדים שתחת חסות "אי.די.בי-אחזקות" - הם לא בוחרים אותו וכשכולם קשורים בחוזים אישיים הרי שהם נתונים לגחמותיו (שלו ושל יתר חברי הדירקטוריון ובעלי המניות). לעומת זאת אריק שרון נרדף ע"י מתנגדי ההתנתקות ודני נווה נאלץ בעל-כורחו להסתכל לחולים עניים בעיניים - ושניהם גם-יחד צריכים לחשוב על הבחירות.

כלומר - המטרה הראויה בעיניי איננה להרע עם בעלי ההון אלא להיטיב עם כלל הציבור תוך ראייה קדימה. וזה אינו יכול להיעשות ע"י הגדלת מרחב התמרון של השוק החופשי, כי השוק החופשי רואה רק את הרצונות המידיים של כל אחד מאיתנו כפרט, כצרכן - אך עיוור לרצונותינו הקולקטיביים וצרכינו לטווח הארוך. המערכת הפוליטית - עם כל השחיתות והחוליים שבה - זו המערכת היחידה שיכולה להגשים את הדמוקרטיה, שאחד מעיקריה הגשמת שלטון הרוב.
מערכת השוק, לעומתה, אינה דמוקרטית כלל. צאו וראו: אם ראש הממשלה לוקח עם פרישתו מתנות שקיבל מראשי מדינות בסך 20000 ש"ח - קמה מהומת אלוהים. אולם אם הבנק הגדול במדינה בזמן מיתון חריף מרוויח מאות-מיליונים,ובכל זאת מפטר 900 עובדים, אז מנהליו יזכו לבונוס שמן ושבחים על ה"התייעלות". כמובן שאינני מצדיק את לקיחת המתנות, אבל ברור שהציבור בכללותו מפסיד הרבה יותר ממעשי מנהלי הבנק ה"מוצלחים" מאשר ממעשי רה"מ שסרח.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים