בתשובה לברקת, 23/04/05 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תרומת איברים אינה מהווה בעיה עבור הדתיים, או לפחות זאת העמדה הרשמית של הרבנות. מרגע שנקבע המוות זאת אפילו מצווה (משום מה לא מקפידים עליה כמו על הלכות חיטוט באף בשבת, כנראה מחמת החשיבות הפחותה של הצלת חיים). הבעיה היותר מעניינת היא מה פשר המהומה שקמה בכל פעם שנמצא איזה בית-קברות ספק יהודי מתקופת הסלג'וקים. אם הנשמה כבר מזמן התגלגלה באיזה יהודי (או שפן) אחר, למה איכפת למישהו שאבק העצמות שנותר אחריה יוזז ממקומו או יילקח לאיזה מוזיאון? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך הוכחות שהדתיים תורמים איברים אחרי המוות פחות מהחילוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאין שום אפשרות להשוות בין דתיים לשאינם דתיים בשום פרמטר, היות שלא מתפרסמים פרטים אישיים על אנשים. אני, לדוגמא, די משוכנע שהרוב המכריע בין העבריינים הם דתיים. לא הצלחתי למצוא שום השוואה נורמלית על כך. קשה גם למצוא השוואות בין גברים ונשים בדברים המעניינים את הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני צודק להניח, אם כך, שאתה מצטרף אלי לגינוי הרמיזה כאילו המסרבים לתרומת איברים הם דתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר פעמים ביקשתי ממשפחות איברים להתרמה. בדרך כלל היה סירוב מנומק במשפט „אנחנו דתיים”. בדרך כלל הצלחתי להתאפק ולא שאלתי אותם באיזו דת מדובר. יש שיעור עצום של עובדי באבות למיניהם בקרב המגדירים את עצמם כיהודים דתיים. נראה לי שאני מסכים אתך שיהודי דתי אמיתי לא יסרב לתרומת איברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אלא להסכים עם כל דבריך. האנשים הללו שאמרו אנחנו דתיים נראו לך שומרי שבת? בכלל, האם יש לך אפשרות לתת קצת יותר פרטים סוציולגיים? אשה במכנסיים? כיסוי ראש? חרדים? כיפה סרוגה? האם הצעת להם להתייעץ עם רב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע כיצד נראה שומר שבת. כן הצעתי להם להיוועץ ברב. אינני זוכר פרטים סוציולוגיים. מזה כשנתיים וחצי אינני עובד בבית חולים. הפעם האחרונה שבה נתקלתי בסיטואציה כזו היתה לפני כארבע שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, אין שיעור של עובדי באבות למיניהם בקרב המגדירים את עצמם כיהודים דתיים, אלא בקרב המגדירים עצמם מסורתיים, אפילו אם השכלתם היא השכלת עורך-דין. להווה ידוע לך כרופא במקצועו, שתרומת איברים הינה מצווה יהודית מובחרת ואין לך פוסק הלכה רציני שאוסר לתרום איברים להצלת חיי אדם אחרים. שהרי את הנפטר לא נוכל להחזיר לחיים, את החיים נוכל להציל באמצעות רקמותיו, שממילא יתכלו. אתה בטח מכיר את קובץ המאמרים שעוסק בסוגיית "השתלות איברים" (בהוצ' ידיעות אחרונות/ספרי חמד, התשס"א - 2001, 286 עמ'), בעריכת הפרופ' מרדכי קרמר. בקובץ זה, המאגד בחיקו את טובי הרופאים והמנתחים-המשתילים בארץ, מובאת בין השאר רשימתו של הרב הפרופ' אברהם שטיינברג מ"שערי צדק" בירושלים הבוחנת את "עמדת ההלכה היהודית", שהוא בעצמו חובש כיפה שחורה וזקן היורד על מידותיו ומשמש יו"ר הוועדה מטעם משרד הבריאות המאשרת תרומות איברים מתורמים חיים. ודומה כי יהיה זה מיותר לציין שהאיש חיבר את האינציקלופדיה הרפואית-הלכתית בעלת 6 כרכים שאף הביאה לו את פרס ישראל. וככל הידוע לי, הפרופ' שמעון גליק מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת הנגב, שכתב את המאמר "אתיקה והשתלת איברים" שבקובץ, הינו יהודי שומר מצוות ותלמיד חכם מוערך. בנוסף, מכון שלזינגר לרפואה והלכה, המוציא לאור רבעון הלכתי-רפואי בשם "אסיא", מצדד במצוות השתלת איברים: כך שסביר להניח שיהודים שומרי ההלכה והסרים למשמע הוראות רבותיהם הפוסקים – תורמים איברים, ואולי אף יותר מאלה שאין להם אלוהים המצווה על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם זה מה שקורה במציאות? לי אין יותר מידע אנקדוטלי, שאיננו משקף שום דבר. הניחוש שלי הוא כמו שלך שמדובר באנשים מסורתיים או שמדובר על אמונה שהיא די ניצבת לתורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרופאים "נדהמו לשמוע" שבני משפחתה של קשישה שנפטרה מסרבים לתרום את ריאותיה (אגב, האם מוות מוחי אומר שאפשר כבר להתחיל להוציא איברים מהחולה?). מה שצורם לי הוא לא החלטת המשפחה או הרב, או הפרת עיקרון ההדדיות (דווקא מסכימה לתגובה 4), אלא האג'נדה שאסור לערער עליה שנתגבשה במדור "תורמים חיים". בהפניה לכתבה מהעמוד הראשי נאמר "משפחתה מסרבת לתרום ריאותיה לחולה אנוש - כי הרב אמר". האם כל כך קשה להבין שהרב הוא הסמכות הרוחנית שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרטים המשמעותיים לגבי ה''תדהמה'' מתייחסים לעובדה שאותן ריאות היו ממילא מושתלות, ולכך שהנצרך לתרומה היה בעצמו רב. מה שקשה להבין הוא לא שהרב שלהם הוא הסמכות הרוחנית שלהם, אלא אלא שהוא אמר להם את מה שאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריאות לא היו מושתלות. מה שהושתל אצלה בעבר זה כיליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. עדיין... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קשה גם למצוא השוואות בין גברים ונשים בדברים המעניינים את הציבור." האמנם? ברוב הדברים המעניינים את הציבור עד כדי מחקר, כמדומני, נחקרים גם הבדלי מגדר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כאשר המסקנה מתאימה למה שרוצים לקבל. לפני כשנה או שנתיים התפרסם באמצעי התקשורת „מחקר” שהראה שגברים מעורבים יותר מנשים בתאונות דרכים. היות שאני נמצא תחת הרושם שגברים מעורבים יותר מנשים בנהיגה בכלל, ניסיתי למצוא מהו הסיכוי של נהג להיות מעורב בנהיגה לכל מיליון קילומטר או משהו כזה. לא מצאתי נתונים. היו קצת נתונים בנוגע להישגים אקדמיים, אך היה לי רושם שהנתונים משוחררים לציבור רק כאשר הבנות מצליחות יותר מהבנים. אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקשה מאוד להאמין שחברות ביטוח, שזקוקות למחקרים אובייטיביים ככל האפשר על תאונות (המתבטאות היטב במאזן הרווחים וההפסדים שלהן), יסמכו על נתונים שעוותו לצורך תקינות פוליטית. וחברות הביטוח אכן מציעות ביטוח זול יותר לנשים, לא? וכשהבנות מגיעות להישגים אקדמיים נמוכים משל הבנים - איש לא מסתיר זאת. צריך להיות תמים ביותר להניח שהלובי הפמיניסטי שולט במחקרים יותר מהלובי השוביניסטי - בפרט באקדמיה, שהיא עדיין מוסד שוביניסטי להפליא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשים מעורבות בפחות תאונות דרכים באופן מוחלט אבל ביותר תאונות דרכים פר קילומטר, עדיין זה סביר לגבות מהן פרמיה זולה יותר. אבל אין לי מושג אם אכן הן משלמות פחות. איזה לובי שוביניסטי? איך הגעת למסקנה שהאקדמיה היא לובי שוביניסטי (ועוד להפליא)? אבל הכי פשוט לתת איזה שהוא קישור שיסתור את מה שאני אומר, וחסל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למיטב ידיעתי, נשים עד גיל 30 משלמות פחות דמי ביטוח מגברים בני גילן. טענותיך האחרות בעניין זה נכונות, אבל במידה שאותו מחקר ששמת אותו במרכאות - לפחות אם מדובר במחקר אמין בקריטריונים אובייקטיביים (לא אלה שלך) - אזי אין לי ספק שתוצאותיו לא סולפו "ממניעי תקינות פוליטית ודומיהם" (מרכאות להדגשה). 2. האקדמיה היא בליי ספק אחד המוסדות השובניסטיים ביותר שיש, ובמיוחד בארץ:(*) א. מבחינה הסטורית - השכלה עיונית, בפרט השכלה גבוהה - נמנעה מנשים במהלך רוב ההסטוריה. יותר מזה, האוניברסיטאות היו במשך מאות רבות מועדון גברי סגור, ואחד המוסדות האחרונים (אם לא האחרון שבהם) שקבלו נשים לשורותיהם. ב. אחת התוצאות של (א') היא, שעד היום הרוב המוחלט של קובעי הקידום באוניברסיטאות הם גברים. לאור ההבדלים המגדריים בצורות החשיבה הגבריות/נשיות, מובן שמצב זה מעמיד את הנשים באקדמיה בחסרון מובנה. ג. כמו בכל תחום תחרותי - והאקדמיה ודאי תחרותית ביותר - המעמד השולט בה מנסה לשמר את עצמו ככל האפשר. ועל אחת כמה וכמה, בשעה שהפריבילגיות למעמד זה מתפרסות על מישורים שונים - הכנסה, כבוד, חירות וכיו"ב. שוב, הצירוף של א' ו-ג' אומר שמן הסתם, יש גם כאן חסרון מובנה לנשים. יש עניינים נוספים, אבל קצרה היריעה. * "במיוחד בארץ" - יחסית לארה"ב, למשל, שבה המצב טוב יותר הן מבחינת הלובי הנשי, והן מבחינות נוספות הקשורות בלשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, המנטרות האלה מוכָּרות. לעניין ה„אין ספק” שלך – באמת לא כדאי להתווכח עם אנשים שאין להם ספק. אמונה עיוורת היא דבר המכשיל כל דיון. זה נכון שהשכלה עיונית נמנעה מנשים במשך רוב ההיסטוריה. הדבר הזה נפסק עוד לפני שותיקי המרצים באוניברסיטאות דהיום נולדו. כמה זמן צריך לעבור עד שתשתכנע שאולי יש גם הסבר אחר? מה עניין הלשון לכאן? ומדוע אתה אלמוני? כדי שהלובי השוביניסטי הדמיוני שלך לא יתנכל אליך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התיוג הזה מוכר. כן, גם התיוג הזה. "זה נכון שהשכלה עיונית נמנעה מנשים במשך רוב ההיסטוריה. הדבר הזה נפסק עוד לפני שותיקי המרצים באוניברסיטאות דהיום נולדו." כאן חיברת שתי טענות שהעליתי והשמטת את השלישית. אני אמנע הפעם מלייחס לך כוונות סילוף. אמרתי גם שהאוניברסיטאות היו מאחרוני המוסדות שקבלו נשים לשורותיהם. ותיקי המרצים היום לא רק נולדו אלא אף עמדו על דעתם כשהפסיקו את מנהג ה"מכסות לנשים" בחלק מהמקצועות (רפואה, למשל). ואפילו צעירי המתרגלים יודעים גם היום שרוב קובעי הקידום שלהם הם גברים, והגברים שביניהם (בין המתרגלים) לא בקלות יוותרו על הפריבילגיות שיש להם מתוקף היותם כאלה. אינני יודע כמה זמן יידרש לי להשתכנע מהסבר אחר, וגם לא אדע זאת עד שיספקו לי הסבר כזה. (כלומר, לפחות הסבר שיש בצדו איזה בדל נימוק או קורט ביסוס מעבר לסברות כרס על סילופים). עניין הלשון מתייחס לעובדה שבאנגלית, בניגוד לעברית, אין ברוב המקרים הבחנות בין זכר ונקבה. לפי מחקרים (שגם אותם, ודאי, היית שם במרכאות) נשים מצליחות יותר בארץ במבחנים שבהם הפנייה אליהן היא בלשון נקבה, מאשר באלה שבהם הפנייה אליהן היא בלשון זכר. באנגלית הבעיה איננה קיימת. יש כאן לא מעט איילים אלמונים. האם כולם חשודים בעינייך בחשש מהלובי הגברי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מצדך ש*הפעם* אתה „נמנע מלייחס לי כוונות סילוף”. אני מבין שבעבר ייחסת לי כוונות כאלה או שאתה מזהיר אותי שבעתיד כן תייחס לי כוונות כאלה. תודה על האזהרה. בנוגע לטענות שלך שביניהן חיברתי וזו שהשמטתי באמת אינני מבין מה אתה רוצה. אולי במקום לעשות את המאזן הזה פשוט תאמר מה לא בסדר. האמת היא שלא רק אמרת שהאוניברסיטאות היו מאחרוני המוסדות שקיבלו נשים לשורותיהם אלא אף ציינת „אם לא האחרון שבהם”. אתה פשוט מייחס סיבתיות מבלי להוכיח אותה. אם אתה מוצא שבמוסד מסויים יש מיעוט נשים אתה מניח שהגברים שם מונעים בכוח קבלת נשים. האם לא יכולה להיות שום סיבה אחרת? „נשים מצליחות יותר בארץ במבחנים שבהם הפנייה אליהן היא בלשון נקבה, מאשר באלה שבהם הפנייה אליהן היא בלשון זכר”. מעניין. לא הכרתי את זה. שמא תוכל לספק מראה מקום? כל האיילים האלמונים חשודים בעיני בחוסר יושר אינטלקטואלי. דעותיו של אדם שאינו מוכן לעמוד מאחוריהן בדרך כלל אינן שוות הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדגשתי שהפעם אינני מייחס לך כוונות סילוף משום שאתה ייחסת למחקרים שאזכרת כוונות כאלה, ללא כל ביסוס בשטח. חיברת את טענותיי על השכלה עיונית בכלל ועל השכלה אקדמית בפרט. השמטת את טענותיי על ההבדלים המגדריים בצורות החשיבה ולא התייחסת אליהן. אם יש סיבה אחרת למיעוט הנשים, פרש אותה. כבר קודם הזמנתי אותך לעשות זאת. (והאם אתה הוכחת את ה"סיבתיות" הפועלת על תוצאות המחקרים?) בעניין השפעת הםנייה הזכרית/נקבית על ההצלחה במבחנים נעשו מחקרים בפסיכולוגיה ובחינוך. אינני יכולה לתת מראי מקום כיוון שהחברים שתיארו לי אותם לא בסביבתי עכשיו. אם אתה מתעניין, ודאי תוכל למצוא אותם בגוגל. באותה הזדמנות תוכל לתאר את השגותיך עליהם כמחקרים "מטעם". ואם אכנה את עצמי כאן "משה כהן" תאמין לי יותר? איך תברר אם זהו שמי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>"הדגשתי שהפעם אינני *מייחס* לך..." ואחר כך: >"אינני *יכולה* לתת מראי מקום..." (ההדגשות - שלי) גברת מושיקה כהן החביבה, אולי תפסיקי עם הנסיונות האלה להופיע כגבר? זה אף פעם לא הלך לך, עוד מהדיון עם יהונתן אורן (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדה שאינני חף מטעויות הקלדה עוד לא הופכת אותי לאשה (אם כי סביר להניח שגם בהקלדה נשים טועות יותר). מה זה "הדיון עם יהונתן אורן"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור: „אינני יכולה לתת מראי מקום כיוון שהחברים שתיארו לי אותם לא בסביבתי עכשיו.” „אם אתה מתעניין, ודאי תוכל למצוא אותם בגוגל.” גוגל לא מקבל נשים למנוע החיפוש שלו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גוגל לא מקבל נשים למנוע החיפוש שלו?" כלומר? רק לתזכורת, לא ענית עדיין על אף אחת מטענותיי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לי לדלות טענות קוהרנטיות ממה שכתבת. אבל נראה שאת צריכה להמתין להיפגש עם מי שסיפר לך על המחקר ההוא, בעוד שאני יכול לחפש את זה בגוגל. וכדי להסיר ספק - גוגל לא מתעד את השיחות שלך עם החברים שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לי לדלות איזה שמץ היגיון מתגובה 295878 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאת מנסה להיראות פקחית. התגובה האמורה התייחסה לתגובה 295870. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מכיר את בת שיחך הדמיונית. משום כך תיאלץ להמשיך את שיחתכם לבדך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> „אם יש סיבה אחרת למיעוט הנשים, פרש אותה. כבר קודם הזמנתי אותך לעשות זאת. (והאם אתה הוכחת את ה"סיבתיות" הפועלת על תוצאות המחקרים?)” כלומר: או שאני מקבל את ההסבר שלך או שאני חייב להציע הסבר אחר. המדע אינו פועל כך; ניתן להצביע על פירכות מבלי לספק הסבר חלופי, אבל אני מוכן להציע הסבר שכזה. אני מאמין שהנשים הן פחות תחרותיות מסיבות אבולוציוניות, אבל המגבלה הזו אינה קיר. אני סבור שמיעוט הנשים באקדמיה ובעולם העסקים לא נובע מכך שחוסמים אותן ולא נובע מהבדלים באינטליגנציה, אלא מהסיבה הזו. גם הסברה הזו שלי אינה חסינת הפרכה. אין לי הוכחה לכך, אבל הטיעון שכל הגברים באקדמיה עושים יד אחת כדי לא לקבל נשים הוא דבילי. מה איכפת למרצה אם הוא מקבל גבר שיתחרה בו או אשה שתתחרה בו? כיצד ההבדל הזה תורם לאינטרסים שלו כמרצה באקדמיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המדע אינו פועל כך; ניתן להצביע על פירכות מבלי לספק הסבר חלופי". בהחלט. רק שלא הצבעת בינתיים על כל פירכה. לעומת זאת, ביקשת ממני להשתכנע מהסבר חלופי שלא הצעת קודם - עכשיו אתה מציע משהו. סוף סוף. טרם הראית את זה. זה ודאי גם לא מסביר מדוע המחקרים שהזכרת בתחילת הפתיל הזה מוקצים בעיניך מחמת הטיות שלא נימקת את קיומן. "הטיעון שכל הגברים באקדמיה עושים יד אחת כדי לא לקבל נשים הוא דבילי." למה דבילי? למה תקף מזוז את "נשות הפרקליטות" והחליף את עדנה ארבל בגבר? ואתה שואל "מה איגפת למרצה אם הוא מקבל גבר שיתחרה בו או אישה שתתחרה בו"? ודאי שאיכפת לו (אם כי לא בהכרח במודע). תאר לעצמך שאישה שתתחרה בו תגבור עליו...נו, באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ירמיהו לא,כ-כב) הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים... עַד-מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה: כִּי-בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. {ס} |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בואי נבחן את הטענות שלך: > האקדמיה היא בליי ספק אחד המוסדות השובניסטיים ביותר שיש, ובמיוחד בארץ: כבר הערתי מה אני חושב על „בלי ספק”. מילא, אני למדתי באָרץ, במוסד שהוא, על פי מה שאת כותבת, אחד המוסדות השוביניסטיים ביותר ביקום הנחקר. אגב, 50% מעמיתי לספסל הלימודים היו נשים, וסיימתי ללמוד לפני כ-20 שנה, אבל אל תתני לעובדות לבלבל אותך. > א. מבחינה הסטורית - השכלה עיונית, בפרט השכלה גבוהה - נמנעה מנשים במהלך רוב ההסטוריה. יותר מזה, האוניברסיטאות היו במשך מאות רבות מועדון גברי סגור, ואחד המוסדות האחרונים (אם לא האחרון שבהם) שקבלו נשים לשורותיהם. נכון באופן חלקי, כלומר – פרט לחלק שהוא „אחד האחרונים” והשטויות הרגילות שלך. ההגבלות בוטלו לפני כ-100 שנה בצורה הדרגתית. הגבלות כאלה לא היו נהוגות מעולם באף אחת מהאוניברסיטאות בארץ, כך שלשוביניזם המקומי שאת מתעקשת שהוא קיים תצטרכי למצוא תירוץ אחר. > ב. אחת התוצאות של (א') היא, שעד היום הרוב המוחלט של קובעי הקידום באוניברסיטאות הם גברים. לאור ההבדלים המגדריים בצורות החשיבה הגבריות/נשיות, מובן שמצב זה מעמיד את הנשים באקדמיה בחסרון מובנה. זה גם מעמיד בחיסרון מובנה את הקרחים, המזרחיים, הנכים, הכושים, התאילנדים והאיטרים. כולם נמצאים במיעוט. אבל סוף סוף את מצביעה על קיום „הבדלים המגדריים בצורות החשיבה הגבריות/נשיות”. קצת מוזר שאת זוקפת את כל ההבדלים בין גברים ונשים לכל מני דברים פרט לעניין הזה. > ג. כמו בכל תחום תחרותי - והאקדמיה ודאי תחרותית ביותר - המעמד השולט בה מנסה לשמר את עצמו ככל האפשר. ועל אחת כמה וכמה, בשעה שהפריבילגיות למעמד זה מתפרסות על מישורים שונים - הכנסה, כבוד, חירות וכיו"ב. שוב, הצירוף של א' ו-ג' אומר שמן הסתם, יש גם כאן חסרון מובנה לנשים. כן. „המעמד השולט” מנסה לשמר את עצמו. מהו „המעמד השולט”? כלל הגברים? האשכנזים? השמאלנים? הלא־איטרים? הרי חזקה על אותם אוטומטים שבודקים התאמה ולא כישרון שימצאו מדי פעם נשים שמאלניות אשכנזיות לא איטרות שיצליחו להשתחל בכל זאת פנימה. אני חוזר על השאלה המקורית שלי: האם קיים איזה שהוא פרק זמן (נאמר אלף שנה), שאם עד אז לא יושג שיוויון נוכחות מלא תגיעי למסקנה שאולי לא מדובר בהכשלה מכוונת? לעניין האחרון שהעלית – חששו של המרצה הבכיר שאשה „תגבור עליו” – אדרבא. לו היה העניין נכון, כדי למנוע מצב כזה, עליו לקבל לעבודה נשים מטומטמות בעליל, שברור לחלוטין שלא יצליחו לגבור עליו. למה להסתכן עם אנשים דומים לו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני מצטערת ומתנצלת מראש, אבל אם נשים מצליחות יותר במבחנים בהם הפניה אליהן היא בלשון נקבה - אני קצת מתביישת, כאשה, משום שהדבר מראה משהו מאוד מביך על הנשים עצמן, מעבר לבעיות שבממסד האקדמי. יש לך, בכל זאת, איזשהו קישור לאותם מחקרים? הייתי מצפה שלכל אותן נשים, מצליחות או לא, תהיה טיפת כושר הפשטה שתעזור להן לשים בצד את מגבלות השפה (שבהן, כך ירשמו לעצמן בזכרון - יש לטפל בנפרד) בשעה שהן יושבות להיבחן במתמטיקה, בפיזיקה, בהיסטוריה, בביולוגיה, במה שלא יהיה, שאינו קשור ישירות בשפה ובמגדר (או שמא יתחיל כאן תיכף, שוב, ויכוח מגוחך על כך ש"המתמטיקה כפי שהתפתחה היא אמצעי דיכוי גברי", או משהו כזה). התביישתי באותה מידה כאשר אשת אקדמיה אמרה לפני מספר שנים בעקבות איזשהו אי שוויון שנתגלה במבחנים בארץ, כי הנשים היו מצליחות יותר אילו שאלות כמות, שאלות זמן-דרך וכיו"ב היו מנוסחות במושגים שונים משנוסחו - למשל, בבובות המוצאות ומוכנסות לארון, או במוצרי מזון (חפיסות שוקולד...), הקרובים לליבן של נשים, ולא בחפצים אחרים, נייטרליים או בעלי מהות "גברית", כביכול (ברגים, מכוניות צעצוע וכו'). ריבונו של עולם - אנחנו *באמת* כל כך מטומטמות? וגם אז דובר על סטודנטיות בוגרות, לא על ילדות בנות שבע (ואגב, אם כבר אמרתי ילדות בנות שבע - האם זה *באמת* משפיע על כושר החשיבה שלהן, אם אמא חילקה לרינה ולדינה עשרים וארבע שמלות בלרינה, או אם חילקה ליוסי ולדינה עשרים וארבעה עפרונות? בכל אופן - אני, אצל הילדות שלי - לא ראיתי הבדלים כאלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתיכון הייתה לי מורה שלימדה קודם לכן בבית ספר דתי לבנות, ומשום כך הייתה מתבלבלת לרוב ופונה אלינו (כיתה מעורבת) בלשון זכר. גם לי, וגם לבנים האחרים שלמדו אתי, הייתה בעיה מסוימת בשיעוריה, ומזלנו היה שהיא לא עשתה זאת בבחינות. כיוון שבבגרות (5 יחידות במתמטיקה, ו- 5 בפיסיקה) היה לנו ממוצע גבוה מאוד, נראה שלא מדובר כאן ביכולת הפשטה. בעניין הבובות והשוקולד אני נוטה להסכים איתך, אבל הייתה לי ידידה שטענה ששאלות על קטיף תפוזים ועל רכבות משעממות אותה עד כדי חוסר ניסיון אפילו להשתלט על הבעיה. אני מצדי, למשל, משוכנע שבשעורי החשבון ביסודי, שם הייתה לי מורה שכל שאלותיה נסובו על אמריקה, הצלחתי יפה רק משום שהחומר היה קל במיוחד, כיוון שעניינים אמריקניים אז עוררו בי בעיקר פיהוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת שהמורה שלימדה קודם בבי"ס לבנות היתה מתבלבלת ופונה אליכם בלשון *נקבה*, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. תודה על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי חוויות אסוציאטיביות קמעא שנזכרתי בהן: 1. הייתי לא מזמן בהרצאה על תגובה של חולדות לאיזשהו גירוי הורמונלי. כל העבודות נעשו עד אז על חולדות זכרים, והתגובה הזכרית נקראה התגובה ה"נורמלית". החוקרת שהרצתה הראתה שהתגובה של נשים היא שונה במהותה. היא המשיכה לקרוא לתגובה הגברית "נורמלית", ולתגובה הנשית "חריגה". בסוף ההרצאה אמר המנחה שאולי לאור התוצאות כדאי לשנות את המינוח ל"נשי" ו"גברי", ולצאת מתוך הסטראוטיפ השפתי שהתקבע. 2. כאשר בוחנים זיכרון לטווח קצר, אומרים לנבחן שלוש מלים, מבקשים ממנו לחזור עליהן ולאחר זמן מה מבקשים ממנו לחזור על המלים שנית. בדרך כלל משתמשים בשלוש מלים נייטראליות (חלון, עץ, בית). פגשתי רופא שכאשר היה נפגש עם אנשים דתיים היה ממיר את הסדרה ל"שבת, ציצית ותפילין". (בתגובה לזה, הצעתי שבבדיקת חילונים ישתמש ב"סקס, סמים ואלכוהול", הוא לא חשב שזה משעשע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, החוקרת דווקא צדקה. הרי גם ברפואה הגוף הגברי הוא ה''נורמלי'', והנשי - חריג. (ע''ע גינקולוגיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נשים יכולות להיות מטופלות אצל אורולוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא תדעי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אצל מתמטיקאים דווקא החריג הוא המעניין. מעתה אמור: הגוף הגברי הוא הנורמאלי, ואילו הנשי הוא המעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא נכון. בניגוד למה שהדת אומרת, שהגבר הוא הנורמאלי ושהאשה היא ''גבר משופר'' שנוצרה מצלעו, נקבה היא הנורמה וברירת המחדל בהתפתחות העוברית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין, מבחינה פיזיולוגית, האשה יותר מעניינת. גם מבחינה גנטית: יש לה רגל-כרומוזום נוספת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה-נורמה, וגם מעניינת [אותך?]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "אצל מתמטיקאים דווקא החריג הוא המעניין."? ממש לא מוכר לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו מעין פילוסופית מחקר שלהם. בגדול, את הבעיות הרגילות כבר פתרו, כל העניין הוא בלפתור את המקרים החריגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין מאוד לא מובן לי. יש לך דוגמא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משפט (Wedderburn): כל אלגברה פשוטה (ממימד סופי) מעל שדה, היא אלגברה של מטריצות מעל אלגברה עם חילוק. טענה סובייקטיבית 1: מטריצות זה משעמם, אלגברות עם חילוק זה מעניין. תצפית סובייקטיבית 2: קשה ללמוד אלגברות עם חילוק בלי לעסוק בו-זמנית בכל האלגברות הפשוטות. הגדרה: 'חבורת Brauer' של השדה היא אוסף המחלקות של אלגברות פשוטות שהשדה הוא מרכזן. לצורך זה, שתי אלגברות שייכות לאותה מחלקה אם הן מטריצות מעל אותה אלגברה עם חילוק. דרך החבורה הזו פותרים את שתי הבעיות: לומדים את החלק המעניין של התאוריה, אבל בהקשר הכללי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלגברות הפשוטות ה'רגילות' הן אלגברות של מטריצות, כל השאר 'חריגות'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן המפורסמות היא! ובלי צחוק: אין לי. מצד שני, היו אמורות להיות הוכחות בשפע לכיוון ההפוך, שהרי תרומת איברים היא מצווה, וסביר היה לצפות שבקרב ציבור שומרי המצוות נמצא שעור גבוה של אנשים שיקפידו גם על המצווה הזאת. ומנין לי שלא כך הוא? בתוך עמי אני יושב, וכל תכונה שמיחדת את הציבור הדתי-חרדי לטובה זוכה להרבה הוא-הא ומוזכרת השכם והערב בעיתונות החילונית ובשיחות מסדרון עם בעלי הכיפות: זק"א עם המשי-זהב שלו, גמילות חסדים, התגייסות הקהילה למען נזקקיה, תרומה לחברה הכללית (יש שרה והרב ההוא(פויאר?) שמתווך בין חולים לרופאים). בין כל אלה לא מצאתי מעולם איזכור לכך שחרדים תורמים את אבריהם להצלת חיים יותר מאשר כופרים גמורים, כך שאם יתברר לי שמרנובדיה נושא כרטיס אדי בארנקו אהיה מופתע מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) בגילו, אין לזה משמעות מעשית אלא סמלית בלבד. 2) יש את הבעיה של קביעת רגע המוות ומשבר האמון. 3) אין לי מושג לגבי החרדים. 4) לגבי הדתיים אני מניח שהם כמו כולם. 5) ההתנגדויות נובעות יותר מסיבות שאינן תורניות, גם אם הן נראות כ"דתיות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הבאתי אותו כמשל בלבד. אלי ישי טוב באותה מידה לעניין זה. 2. נכון. 3. למה לא תתעניין אצל כמה כאלה שאתה מכיר? 4,5. הוא שאמרתי. אין מקפידים על מילוי מצווה זאת כאחרות. יהודי מוכן להניח תפילין מדי בוקר ובוקר במשך עשרות שנים אבל כשזה מגיע לתרומת איברים הוא מהסס. לפחות אצל חלק מהדתיים זה קשור לעניין תחיית המתים (עדות אנקדוטלית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לפעולה בעלת משמעות סמלית של מנהיג, יש משמעות מעשית מאד בקרב רבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מרגיש חובה מוסרית לציין לטובה (מאד!) את תורמי הכליות בעודם בחיים, שברובם חובשים כיפה או שביס. זה באמת אלטרואיזם מהסוג הטהור ביותר שאני מעלה על דעתי, ואולי מן הראוי לקשר לכאן את תגובה 738803 לצרכי איזון. אם יש מי שבאמת ראוי לשמש אור לגויים (ולכופרים) הרי אלה התורמים. בטח יהיה מי שיקפוץ ויטען שהאלטרואיזם הוא רק למראית עין, כי התורמים רק לוקחים את ההימור של פסקל צעד אחד קדימה ומבטיחים לעצמם חיי עולם הבא במחיר מציאה. לחמוצים האלה אומר רק שכאדם שאינו מאמין בעולם הבא אני שופט את התורמים עפ"י מעשיהם בעולם הזה בלבד. מי שחושב שהדרך לגן עדן מרוצפת מעשים טובים הוא אלטרואיסט עפ"י הגדרתי, בדיוק כפי שההוא שחושב שדווקא מעשי טבח יביאו אותו לשם הוא פושע. איזה מזל שתמונת העולם שלי יציבה מספיק כדי לא להניח לעובדות כאלה לשנות אותה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהעלית את זה, יש לי לאחרונה דו-שיח כבד בעניין עם עצמי. תנועת תרומת הכליות חזקה לא סתם במגזר הדתי, אלא לפי מה שהבנתי חזקה במיוחד בהתנחלויות, ודווקא באלו הנחשבות "קיצוניות". אני מלא הערצה לאלטרואיזם הקיצוני הזה. ומצד שני, אלו אנשים ששאר ערכיהם ומעשיהם בעיניי רעים מאוד ומסוכנים מאוד (והם חושבים אותו דבר עלי). ואז, בחמיצותי, אני מתחיל לחשוב שיש כאן גם היבט של הלבנת חטאים מצידם- שלמשפחת הגרין-ווש והפינק-ווש נולד אח חדש, נפרו-ווש. זה דורש הבהרה: אני כן מאמין שלתפיסתם הערכים והמעשים שלהם (כמתנחלים) ראויים, נעלים ומהווים כשלעצמם קורבן (של בטחונם האישי ונוחותם האישית, למען העם); ואם כך, אילו חטאים הם מנסים להלבין? החשד שלי - ושוב, ייתכן שאני כאן הרע בזה שאני חשדן - הוא שהם לא במאת האחוזים שלמים פנימית עם האלימות והעוולות כלפי הערבים שהתנחלותם גורמת, לצד זה שיש להם ק"ן טעמים להצדיק זאת - או לחילופין שהם מודעים לכך שחלק לא זניח מעם ישראל רואה בהם אנשים רעים, ואמנם החלק הזה טועה אבל מדי פעם יש לו נקודות לא קלות. דיסוננס כזה, מצד מי שרואה בעצמו "ערכי קיצוני" - נותן מוטיבציה לג'סטות אלטרואיסטיות גדולות. עכשיו, העניין הוא לא לבקר אותם, חלילה, על יוזמת התרומה: מבין כל המוני האנשים שעושים מעשים רעים (לשיטתי), אם מתוך זדון ואם מתוך ערכים רעים (לשיטתי), מעטים מאוד תורמים כליה, אז מה לי כי אלין דווקא עליהם? העניין הוא לא לבקר אותם, אלא הדילמה שזה מעורר בי בצד השני: האם ראוי (לי) לקבל כליה "כזו"? האם בקבלת כליה מ"מתנחל קיצוני" אני מצדיק את היותו כזה? מכיוון שאני תמיד רואה עצמי כפסע מהיזקקות לכליה, השאלה הזו חריפה אצלי. אני גם מודע לכך שאם אני אומר "ממכם אני לא מוכן לקבל כליה, ואם צריך למות על העיקרון הזה אז אמות עליו" אני מעמיק את השסעים הידועים לשמצה בעם ומקרב את מלחמת האזרחים. זו רק מחאה לא אלימה שלי, הכי לא אלימה שיש, אבל גם פסילה עמוקה מאוד של בני האדם שהם. איפה זה שם אותי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. רוב תורמי הכליה, גם חובשי הכיפה שבהם, אינם מתנחלים קיצונים (ע"ע חילי טרופר). ב. עוד שני תמריצים אפשריים למגזר הנ"ל: ב1 - כמו שכתבתי מהכיוון השני, אמונה דתית מרחיבה את התפלגות המעשים שאדם מוכן לעשות עבור מטרה 'גדולה ממנו'. בצד החמור זה אומר אלימות פוליטית לגווניה, בצד החיובי זה אומר וויתור על צרכי האחנדיבידואל לטובת הכלל (או כלל מסוים). ב2 - זה יכול להיות חלק מתפיסת התרומה הקהילתית, כפי שמתבטא בעמותות כמו יד-שרה שמספקות ציוד עזר לנכים ונזקקים בחינם. חלק מהמוטיב החזק של עמותו שכאלה נובע לדעתי מחוסר אמון (מוצדק לפרקים) ביכולת של המדינה לספק צרכים חברתיים, שמביא להישענות על ממסד קהילתי ולא מדינתי. בשנה האחרונה נתקלנו גם בחסרונות וגם ביתרונות של הגישה הזו. ג. פסילה של מגזר שלם ברמה האישית מקבלת תרומה נראית לי די קיצונית. כמה קיצוני ברמה האישית נראה לך מתנחל אקראי מאריאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ה"פרקטי" (בתקווה שהמרכאות לא יוסרו לעולם): 1- תאר לעצמך מצב הפוך, בו אתה אדם בריא שמסיבות אלטרואיסטיות מחליט לתרום כליה. האם היה עולה בדעתך להגביל את מסירתה למתנחלים? אני מרשה לעצמי להניח שהתשובה היא לא, ולדעתי מטעמי סימטריה אין שום מקום ללבטים. 2- ומה עם ימנים קיצונים שלא גרים בשטחים אבל תומכים ומקדמים את ההתנחלויות? ומה עם אנסים? פדופילים? ערבים (טפו!)? מעלימי מס? זורקי זבל ברשות הרבים? ומי יישאר בכלל אם תפסול את כל אלה :-)? בקיצור, באמת אין טעם, ואין חובה מוסרית, לבדוק את שיני הסוס שקיבלת במתנה. כשאתה כותב "אלו אנשים ששאר ערכיהם ומעשיהם בעיניי רעים מאוד" (הדגשה שלי), אתה נותן למה שרע בעיניך לסנוור אותך. מה פתאום "שאר ערכיהם"? יש להם עוד הרבה ערכים, שחלקם יפה בעיניך, חלקם פחות יפה וחלקם רע מאד, אבל זה לא מעשה טוב אחד מול רוע מוחלט בכל השאר. למעשה, גם המעשה האלטרואיסטי הזה עצמו הוא לא משהו נפרד ממערכת הערכים של חלק גדול מאותם אנשים, אלא הוא פן אחד של "אהבת ישראל" שלא פעם הפן השני שלה שנאת הזר, או למצער חוסר התייחסות הולמת למי שאינו יהודי. אבל אפילו על השאלה אם נכון לקבל כליה ממוחמד דף התשובה שלי היא "מובן שכן". ממתי מוטלת עליך חובה מוסרים להעניש את עצמך עבור פשעים של מישהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה לגבי שאלת הדף הלא חלק שבסוף - אדרבה, גם אתה (הצדיק) תקבל כליה וגם הוא (הרשע) יסבול, זה עדיף על זה שאדם תמים-דרך יסבול בשבילך, הלא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שלדף יש שתיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש לו רק אחת, על זה *בדיוק* נאמר "על אחת כמה וכמה". הה, הצחקתי אותי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מתפתה לקבל את הטיעון שלך "יש להם עוד הרבה ערכים, שחלקם יפה בעיניך, חלקם פחות יפה וחלקם רע מאד", אבל רגע אחר כך אתה מקשה עלי: "למעשה, גם המעשה האלטרואיסטי הזה עצמו הוא לא משהו נפרד ממערכת הערכים של חלק גדול מאותם אנשים, אלא הוא פן אחד של "אהבת ישראל" שלא פעם הפן השני שלה שנאת הזר, או למצער חוסר התייחסות הולמת למי שאינו יהודי" - זהו בדיוק, זה מה שקשה לי. כמיטב המסורת האיילית, אנסה להקצין לכיוון השני. אתה סטודנט תפרן, ומודיעים לך שזכית במלגה נאה בזכות הישגיך האקדמיים. הבעיה היחידה, המלגה היא מטעם ארגון "וטהר ליבנו", ומוקדשת לעילוי נשמתו של הצדיק הרב מאיר כהנא זצוק"ל. תיקח? אגב, אני תוהה כמה שליטה נותנים לתורם על זהות ("מיהות", המונח האהוב מסוגייה קודמת באייל) המקבל. קראתי את הדפים לתורם באתר של "מתנת חיים", וזה נשאר לי לא ברור (אולי בכוונה, הרי כל תשובה ברורה תרתיע לא מעטים מאיזשהו כיוון). השליטה שלו בכל מקרה מוגבלת, כי יש שלב די ממושך של בדיקות רקמות ובדיקות אחרות, שאני מניח שמובילות לרשימה לא ארוכה מדי של חולים פוטנציאליים. השאלה היא אם בשלב זה נותנים לתורם לבחור מהרשימה, או ש"המערכת" ממש בוחרת עבורו את החולה האופטימלי משיקולים רפואיים1; ואז, האם מותר לו בכלל לדעת משהו על המקבל? האם מותר לתורם להגיד "אה, אם זה זה אז לא". או האם בכלל הוא יכול להגביל מראש מי המקבל. הכי שווה, מן הסתם, לתרום לילד. אבל השאלה שאני הולך סחור-סחור מסביבה היא, האם יש תרומות מיהודים (חיים) לערבים ולהפך?2. ככל שהתרומה פחות אישית, כך יהיה לי יותר קל, למרות שלא קל לי לעגן את זה בנימוקים שהבאתי למה לא לקבל. 1 בתוספת למשקל שניתן לחתימה על כרטיס אד"י, לפי הפרסומים. 2 באחד הסרטים של אלומודבר זכור לי קטע שבו קרוב משפחה של נפטר - באמת או בסימולציה - מסכים לתרום, אבל מבקש שזה לא יהיה לערבי. זה בספרד, כן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שכליה של לפחות אחד מן התורמים החיים היהודים הושתלה אצל ערבי. אני לא יודע כלום על הנהלים, ומאחר שאין לי עניין אישי בסוגיה לא חקרתי יותר מדי, אבל עפ"י המדריך לתורם כליה מן החי לא נראה לי שלתורם יש מה להגיד בעניין: "הקצאת הנתרם תיעשה על פי אותם נהלים של בחירת נתרם במצבים של תרומה מנפטר (גיל, זמן המתנה, סוג דם, רמות נוגדנים, חתימה על כרטיס אדי וכו') כך שיהיה מובטח שהנתרם הנמצא בראש הרשימה/הזקוק ביותר להשתלה, יזכה בתרומה." האם מתחת לשולחן יש הבנות שקטות שמאפשרות לעקוף את התקנות? לא אתפלא אם כן, אבל אולי אני סתם חושד במשרד הבריאות. _______ (אגב עיון במסמך למדתי ש"טיפולים הומיאופטיים... עלולים להשפיע לעתים על תפקוד הכליה, ויש לדווח לרופא על שימוש כיום או בעבר." - ואכן, מן המפורסמות היא שמים משפיעים על תפקוד הכליות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפרופו תרומה מן החי, כבר יצא לי להביע את הערכתי העצומה ל תורמים כליה מן החי (שכידוע הם, ברובם, דתיים). יהי זכרו של הרב נערן אשחר ברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, הרגת אותי. אני לא מבין איך אם בנאדם עשה את המעשה האלטרואיסטי הענק ותרם לך כליה מעניינות אותך הדעות הפוליטיות שלו. בנאדם זה קודם כל בנאדם. נראה לי ששוכחים את זה לפעמים. לשאלת המלגה- אישית לא אהבתי לקבל תרומות, ובתור סטודנט תפרן לא נרשמתי למלגה. א. לא הרגשתי נעים שיעזרו לי כספית ב. בטח יש אחרים שצריכים את זה יותר אילו המלגה היתה האפשרות היחידה שמאפשרת לי ללמוד הייתי אסיר תודה, ולא משנה אם זו היתה הקרן לעילוי נשמתו של הרב כהנא או של השיח' אחמד יאסין (כל עוד התורמים לא היו דורשים ממני גם לעשות דברים, כמו לכתוב מכתב תודה שלך תדע לאן יתגלגל יום אחד). קל וחומר כליה, שיכולה להיות ההבדל בין חיים ומוות. אם מישהו מציל אותך מבניין בוער תוך סיכון אישי אתה שואל אותו מה הדעות הפוליטיות שלו לפני שתסכים שיציל אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מידע אישי, לתורמי מלגות יש יכולת השפעה רבה על זהות המקבלים (יוצאי קיבוץ, עדה מסוימת, גיל, תחום לימודים וכד’). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור, יש מלגות רבות שמיועדות מראש למגזר מסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כדי לא לצאת שקרן עלי לציין שבלי קשר לעמדה המוסרית שלי, לא הייתי מסרב לקבל מלגה משום גוף שהוא. תמיד אפשר לתרום חלק מסויים ממנה לקידום אינטרסים הפוכים לאלה של אותו גוף תורם, וכך גם המצפון וגם הארנק יוצאים מרוצים. למותר לציין ששתי דקות אחרי שהמחשבה המקלה הזאת עוזרת לצלוח את מעמד קבלת הצ'ק היא נזרקת לפח, למה מה פתאום שאתחיל לתרום לעמותות, מה אני, רוטשילד? שנית, יותר קל לקבוע עמדה נחרצת בקשר לאירגון מאשר בקשר לאדם, שכן לארגון יש תקנון מובנה וקצר יחסית (יחסית לשלושה מיליארד בסיסים ב dna פלוס כל ההשפעות האפי גנטיות), כך ש"הקרן החדשה לעילוי נשמתו של הצדיק ההוא" באמת מאפשרת לסווג אותה בביטחון יחסי ברשימת "פסולי מגע מכל סוג", שכן גם אם היא עושה דברים טובים, למשל מחלקת מילגות לטיפוסים כמוני, אם עצם סיבת קיומה עומדת בניגוד חריף למה שאני מאמין בו אולי היחס ההולם היחיד הוא סירוב אפילו לאינטרקציה כזאת, מתוך חוסר הרצון להעניק לעמותה ההיא את הלגיטימיות שנגזרת מקבלת התרומה. קשה להחיל שיקולים כאלה על תרומת איבר מאדם. שלישית, והכי חשוב, מה שאריק אמר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |