בתשובה לכליל החורש נאורי, 27/04/05 14:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תהיה בריא, לא כולם פה באים מרקע מתמטי, וגם אחד כזה שקצת כן1, לקח לו עד התגובה הזאת להבין שאתה מבדיל בין ד לד' (ד טאג). מה דעתך על איזו שיטת הבחנה קצת יותר אינטר-דיצפלינרית ? _______ 1 אהמ אהמ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"טענה ד', דהיינו, שכדאי לעשות כפי שהבורא רוצה... טענה ד, שראוי לעשות כן" לא מספיק ברור? טוב, מעתה אשתמש ב-ד1 לראשונה (כדאי לציית לבורא) וב-ד2 לשניה (מן הראוי לציית לבורא), אלא אם כן למישהו יש פתרון יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, עכשיו שהורידו את התגים אני רואה שאני לא מבין את השאלה. אולי תיתן דוגמה, איך אפשר להסביר לך מה "ראוי"? או, אם יש משהו שהוא ראוי, לדעתך, איך אתה מסביר למה הוא ראוי? למשל, איך אני צריך/יכול להסביר לך שראוי לקיים חוזים? אני יכול לומר שזה כדאי - אם אתה תקיים גם אחרים יקיימו. אני יכול לומר ש"מילה של גבר זה מילה". ואם נתתי מילה אני עומד מאחוריה. אני יכול לומר שאני מצפה שיקיימו את החוזים איתי אז אני מקיים את החוזים שאני חותם עם אחרים. זה סוג ההסברים שיספקו אותך? או איך? אם אתה מקבל שראוי לקיים חוזים, אז MC הסביר לך שהוא נכנס לחוזה ("קבלת עול תורה ומצוות") עם אלוהים ועכשיו, משנחתם החוזה, הוא מחוייב לו. מה הסיפור על הוסילים או על המאפיה? גם אם בדיעבד זה לא חוזה טוב, הוא חתם עליו בהכרה ומרצון והוא חושב שראוי לקיים את מה שחותמים. אתה יכול להבהיר את השאלה? אולי זה יעזור למישהו לענות לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נמשיך בכיוון של השוואת קיום המצוות לקיום חלקך בחוזה, עלי להזכירך כי לחוזה מסוג זה יש זוג נקודות תמוהות, שלאו דווקא מתקשרות לדימוי שעולה בראשי בשמעי את המלה "חוזה:" ספק וקמעוני, היושבים בלווית עורכי-דינם על כוס קפה, מעל טופס עליו הסכימו, לאחר משא ומתן ארוך, ועליו עליהם לחתום יחדיו: (צד א' הוא הבורא, צד ב' הוא המאמין) 1. החוזה נכתב ונוסח ע"י צד א' לפני שצד ב' היה קיים. צד ב' אינו יכול לשאת ולתת על מנת לקבל תנאים טובים יותר: יש באפשרותו רק לחתום בעצמו על החוזה הנתון, לרוב תחת לחץ כבד. 2. החוזה מחייב רק את צד ב'. כלומר, צד ב' לעולם אינו יכול לטעון כי החוזה בטל בגלל שצד א' לא קיים את התחייבויותיו, וודאי שאינו יכול להטיל סאנקציות על צד א' על מנת להכריח אותו לעשות כן. זה המקור לסיפור עם הוסאלים והמאפיה. זה הסכם של עבד עם אדונו, או של אזרח תמים עם הפושע שנטל את ניהול הרחוב לידיו, ולא סוג החוזים שעליהם מדובר בדרך כלל בתורת החוזים, אליה איני מתכוון להתייחס כרגע. Darth Vader: I am altering the deal. Pray I don't alter it any further. אשר לבהירות השאלה, אני חושב שהשאלה מאד ברורה, ופשוט קשה מאד להשיב עליה. לא אוכל לעשות את העבודה הזו בשבילכם.ליל מנוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי מתחשק כבר לעלות על יצועי ולהתחיל בליל מנוחה המיוחל, אבל תיאורי החוזה שלך פשוט מדירים שינה מעיני ובטוחני שאגיב בצלילות יתר כשכוחי במותני בעיצומו של זריחת היום. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז ככה: התיאור של הברית הכרותה בין עם ישראל ההיסטורי לבין אלוקיו כפי שאתה מתארו בסעיפים 1 -2 פשוט אינו נכון. 1. שני הצדדים היו חיים וקיימים ואף בועטים בשעת חתימת החוזה ואף היו עדים למעמד החתימה ההיסטורית, הלוא הם השמים והארץ ואומות העולם, כנכתב מפורשות בחוזה החתום כדת וכדין. צד ב' חתם על החוזה משום שהדבר פשוט נראה לו אז כאקט שאין יותר היגיוני ממנו וכצעד שבהחלט משתלם בסופו של יום (בעצם כך שהוא ישרוד חרף כל מה שיעבור עליו, בעוד שאחיו יכרתו מעל פני האדמה חרף גדלותם התרבותית). 2. החוזה, הברית, מחייבת את שני הצדדים במידה שווה. שכן אין שום מסתורין באשר לתוכן הרעיון. לאחר שחילק א-לוהים, בורא העולם, את בני האדם לעמים רבים, בחר במשפחה מורחבת אחת שתהיה לו עדות. המשפחה נועדה לקיים את בריתו; אורח חייה יגלם את רצונו; גורלה ישקף את אמונתם של בניה, וההיסטוריה עצמה תהווה עדות חיה לברית הניצחת שנכרתה עמם. רעיון זה, על עקרונותיו וההוראות הנובעות ממנו, נכלל במסמך, ולא סתם מסמך, אלא חוקת הברית, דברי הא-לוהים שהעם קיבל עליו כמסגרת החוקים שקיומם יהיה ייעודו – התורה. המסורת היהודית קובעת שבמעמד הר סיני נכרתה ברית שבה התחייב העם לשמור את חוקי התורה, וא-לוהים הבטיח להגן על עמו בארצו ולשומרו מכליה בגולה. נצחיותו של א-לוהים הבטיחה את נצחיות הברית, ומכאן את נצחיותו של עם ישראל. ועוד משהו שסתם כדאי שתדע, ככל שהשאלה קשה מאד להשיב עליה, כך התשובה עליה פשוטה יותר. הקושי הוא רק לעלות על פשטותה. תישן על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אך אני חייב לחלוק עליך: 1. אתה לא חיית כאשר נכתב ונחתם החוזה. וגם אותם אלה שהיו חיים וקיים כאשר נחתם לא יכלו לשנותו או לשאת ולתת עם האל, אלא נאלצו לקבלו כמות שהוא. 2. תיאורטית, החוזה מחייב את שני הצדדים. בפועל, אתה לא יכול לבוא אף פעם בטענות כלפי צד א', האל, שכן דרכיו נסתרות. הדרך היחידה שבה ניתן להצדיק את בחירתך להמשיך ולהוות צד ב' בהסכם שכזה הוא האמונה בכך שהאל טוב ומיטיב. לפחות כך זה נראה לי. ושוב אני חלוק עליך. ישנם ארבעה סוגי שאלות: 1. אלה שנראות פשוטות, והתשובה עליהן פשוטה. 2. אלה שנראות סבוכות, אך התשובה עליהן פשוטה. 3. אלה שנראות פשוטות, אך התשובה עליהן סבוכה. 4. אלה שנראות סבוכות, והתשובה עליהן סבוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לפי ה"נעשה ונשמע" כנראה כן היתה להם האפשרות להגיד "לא, תודה". במקרה זה יש להניח שהשי"ת היה פונה לעמים אחרים. מי יודע, אולי העמלקים היו זוכים במכרז, והפסוק "זכור את עשה לך ישראל" היה רודף אותנו במשך דורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ראה תשובתו של שכ"ג מעלי. 2. החוזה מחייב את שני הצדדים מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית. יהודי יכול לבוא בטענות אל א-לוהיו ואף לנצח בדין עמו. כך הבינו את החוזה עמו כל חכמי ישראל החל מאברהם (בסדום, למשל), המשך במשה (בשבירת הלוחות, למשל), וכלה בחכמי התלמוד (למשל, תנורו של עכנאי) ובחכמי החסידות (הרבי מברדיצ'ב, למשל). וכבר הבאתי על כך בדיון עם אביב ישראל: תגובה 259040 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |