בתשובה לאפופידס, 25/07/01 0:23
עשה לי טובה 29649
יוסי גורביץ • בתשובה לאפופידס יום ד', 25/7/2001, 12:58
במשך עשרים שנים היו הפגנות, ומאמרים, ופגישות מנומסות. זה לא נתן לפלסטינאים כלום.

ואז באה האינתיפאדה, שמה את הנושא במרכז תשומת הלב העולמית, ואילצה את ישראל לויתורים.

ישראל לא הייתה מוכנה לעשות שלום עם סאדאת תמורת החזרת סיני ב-‏1973. היא עשתה איתו שלום, באותם תנאים, אחרי האבדות הנוראיות של מלחמת יום הכיפורים. ישראל מבינה רק כוח.
עשה אתה לי טובה 29651
מר כליל נאורי • בתשובה ליוסי גורביץ יום ד', 25/7/2001, 13:06
בקום המדינה, לא ניתן היה אפילו לחשוב על שלום עם האומות הערביות. אולי עם ירדן, אבל אז הפלסטינים התנקשו בעבדאללה הראשון. רק לאחר שגילו שלא יקל עליהם להפטר מאיתנו, בששת הימים, ניתן היה אפילו לשקול זאת. ואל נא תשכח - ישראל הציעה להחזיר אדמות ירדניות תמורת שלום, אבל חוסיין אמר אז: נוכל לקבלם רק בדם. כנ"ל בכיוון המצרי. רק לאחר שהמצרים השיבו לעצמם את כבודם במלחמת יום הכיפורים (המצרים, אגב, בטוחים שהם ניצחו במלחמה), ניתן היה להגיע להסכם איתם. והרי, להסכם עם הירדנים הגענו בסוף בלי צורך במלחמה נוספת (אגב, מעניין לדעת מדוע לקח כל כך הרבה זמן - יתכן שחשבו שהסכמי אוסלו יפתרו להם את הבעיה של ציבור הפלסטינים בגדה המערבית)
סתם לצורך הוויכוח 29736
יונתן • בתשובה למר כליל נאורי יום ד', 25/7/2001, 22:53
לא מזמן יצא לי לקרוא את ספרו של תום שגב "הישראלים הראשונים", ושם הופתעתי לקרוא, שכבר בשיחות רודוס ב49 על הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות, הסכימו הן המצרים והן הסורים, להכיר במדינת ישראל, בתמורה לוויתורים טריטוריאלים, כאלה ואחרים. עוד דבר שהפתיע אותי, לפחות במידה מסויימת, הוא חוסר ההתלהבות הישראלית, כלומר לא מההצעות עצמן (המצרים דרשו אם אני זוכר נכון, את הנגב, על מנת להקים בו אוטונומיה פלסטינאית, או משהו בסגנון), אלא בכלל מעצם הכניסה למו"מ על הסדר שהוא יותר מהסכמי שביתת נשק. כלומר כבר ב 49 (עפ"י שגב לפחות) גרסה המדיניות הישראלית (לפחות בחלקה, הדברים הם הרי תמיד מורכבים יותר) שהזמן משחק לטובתנו, וששלום זה יכול להיות נחמד, אבל אין הכרח לצאת מגדרנו, כדי להשיג אותו.
''מדינה קטנה מתחמקת מצרה'' 29741
אפופידס • בתשובה ליונתן יום ה', 26/7/2001, 0:03
אני מציע לך לבדוק את גבולות המדינה דאז וכן את הויתורים הנוספים שנדרשו, הן ע"י המצרים והן ע"י הסורים, שהחזיקו שטחים לא להם. עם חיבוק פלשתינאי בגליל, בנגב, בעזה וביו"ש, לא הינו שורדים במצבנו דאז. כשאתה בן שנה, הזמן אכן משחק לטובתך. אני מסכים שלא כך היה מאז מלאו לנו 19.
כשאתה בן שנה הזמן משחק לטובתך? 29762
יונתן • בתשובה לאפופידס יום ה', 26/7/2001, 12:22
הרי דווקא ב49, עדין ריחפה מעל מדינת ישראל סכנה קיומית.
אתה מציע לי לבדוק את גבולות המדינה דאז?
הם הרי ממש לא היו שונים בצורה מהותית, מגבולות ישראל הריבונית כיום.
עשה לי טובה 29658
עמי • בתשובה ליוסי גורביץ יום ד', 25/7/2001, 13:32
ב 1973 סאדאת לא היה מוכן יותר מישראל להסכם שלום תמורת החזרת סיני למצרים.
ןאגב, אימרות כמו "X מבין רק כוח" נשמעות כצידוק (אם לא עידוד) לאלימות.
כתבתי על זה פעם משהו 29686
ערן בילינסקי • בתשובה ליוסי גורביץ יום ד', 25/7/2001, 17:02
דיון 364
עשה לי טובה 29689
אחת העם • בתשובה ליוסי גורביץ יום ד', 25/7/2001, 17:30
אם זכרוני אינו מטעה אותי (ובהחלט יתכן שהוא
מטעה!) ההסכמים בין ישראל והפלשתינים לא היו
תוצאה של איתיפדה א' אלא נבעו מבדידותו הלא
מזהרת של ערפאת אחרי מלחמת המפרץ, שבה כזכור הוא הימר על הסוס הלא נכון.
מדינות המפרץ העשירות סגרו את ברז הכספים ובנפרד גם ברית המועצות התמוססה ונעלמה. אז ורק אז הסכים ה-PLO להכיר (בחצי פה) בזכות ישראל להתקיים וכך נוצר פתח להידברות.
מטעה 29730
יונתן • בתשובה לאחת העם יום ד', 25/7/2001, 22:22
אש"פ הכיר במדינת ישראל, או בזכותה להתקיים, או משהו בסגנון, בוועידת אלג'יר ב1988.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות