בתשובה ליהונתן אורן, 01/05/05 22:44
לא רוקד כשעצוב 297332
טיפול כפוי מתבצע כאשר האדם מפאת מחלתו מסוכן מיידית לעצמו או לאחרים. ברוב המקרים הכוונה למצב פסיכוטי (שבו יש פגיעה משמעותית בבוחן המציאות, דהיינו ביכולת של האדם לפרש את המציאות כפי שהיא). המרכיבים של מיידיות ושל מסוכנות כתולדה של המחלה הם קריטיים להחלטה לאשפז ולטפל בכפייה.
לא פעם משוחררים לביתם חולים הדורשים זאת, גם כאשר הם מביעים תכנים אובדניים ברורים, בהיעדר התאמה לקריטריונים האמורים.

ואזכיר שוב בהקשר זה, שהפסיכיאטרים אינם מחפשים אנשים לטפל בהם, אלא האנשים שבמצוקה הם אלה הפונים לטיפול.
לא רוקד כשעצוב 297341
אין לי שום דבר נגד טיפול כפוי. ואני לא מייחס כוונות רעות לפסיכיאטרים כפרטים.

אנשים פונים לטיפול כי זאת הדרך הנורמטיבית בחברה שלנו להתמודד עם דיכאון. כמו שפירטתי, לדעתי היא דרך בעייתית, הן מבחינת התיוג של המצב הרגשי והן מבחינת דרכי ההתמודדות שהיא מציעה.
לא רוקד כשעצוב 297354
מה היית מציע לאדם מדוכא לעשות? (לא "מדוכא" כביטוי חברתי מקובל, אלא מדוכא במובנו הקליני).
לא רוקד כשעצוב 297359
נראה לי שזאת שאלה קצת טריקית, כי אני לא מעביר את הקו של ''קליני'' באותן נקודות שמקובל היום להעביר אותו. אני רוצה להוציא כמה שיותר מצבים אנושיים מהתחום הקליני. אנשים רגילים יכולים ללכת לחפש את עצמם, לקרוא שירה וספרות, ליצור או לעשות מה שאנשים בכל הדורות עשו.

מקרים של דיכאון קליני קשה הייתי כנראה מסיע בעצמי לפסיכיאטר טוב, במיוחד אם הדיכאון כרוך בפנטזיות קונקרטיות על מחשבות אובדניות.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים