בתשובה לאורי פז, 10/05/05 2:09
''אמר נבל בלבו אין א-לוהים'' (תהילים יד, א) 299294
זאת בדיוק הטענה. ההורים ציוו של ילדיהם לקיים ולהאמין ואם לא יקימו יבוא עליהם מוות, משמים או מהוריהם (פחד אברהם). לחילופין, הילדים היהודים שגדלו בגטו או בעיירה הסתכנו בחרמות וגירוש אם היו מעזים שלא ללכת בעקבות הוריהם, שגם זה צורה של מוות.
''אמר נבל בלבו אין א-לוהים'' (תהילים יד, א) 299298
ואילו אני יודע שהיהודים תמיד ידעו לפחד מהמוות ולא מאומה ביותר משאר בני אנוש החיים עלי אדמות. סופו של המוות לבוא על כולם, והיהדות לא רואה בעצם המוות כיליון לחיים, אלא מעבר של נשמת האדם לעולם טוב יותר. ומכאן שאין מה לפחד בכלל מהמוות, מבחינת אמונת היהדות, הוא יכול רק להיטיב עם האדם לתקן עצמו בעולם הנשמות או בגיהינום (הכול תלוי במעשי האדם כאן) על מנת להגיע מזוכך יותר לעולם הבא, שיבוא אחרי העולם הזה.

היהדות לא מחנכת לפחד מוות. ובניגוד ליראת השם הנוצרית שהינך מצייר כאן, יראת ה' היהודית פירושה: יראת הרוממות.

נכון שהילדים היהודים שגדלו בגטו או בעיירה הסתכנו בחרמות וגירוש אם היו מעזים שלא ללכת בעקבות הוריהם, ועדיין אתה מוצא בהיסטוריה היהודית את המשומדים השונים לתקופותיהם ואפילו אחד בשם שפינוזה. כל אחד מהם הגיע לגדולה משל עצמה, בצורת החיים שבחר בה: אם זה לחיות כנוצרי ואם זה לחיות כחילוני היהודי הראשון.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים