בתשובה לטלי וישנה, 14/05/05 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מזכיר לי את מה שעשינו בחטיבת הביניים - לקחנו כל שיר ילדים שהצלחנו לשים עליו את ידינו ומצאנו בו את המסרים (המיניים, לרוב) הנסתרים. "נד-נד" ו"מוש השור" היו הלהיטים. זה מה שאני אוהב בשירה - צריך מאוד להתאמץ כדי *לא* להצליח לכתוב משהו שניתן לפרשנות עמוקה (השיר שבראש העמוד, למשל). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי בחטיבה "מוש השור" היה תעמולה קומוניסטית מתוחכמת: העובדה שהוא לובש סרבל אדום, בתוספת השורה האלמותית "מוש השור עובד וטוב לו" (מוש מוש! מוש מוש!) הספיקה לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה הזאת תמיד מתנגנת אצלי בראש למקרא המילים "מוש", "מו" או "שור", באופן נטול שליטה לחלוטין. ההמשך גם הוא ייזכר לדורות: "הוא איכר חרוץ, אבל בחיים יש הפתעות !"1. __________ 1 מוש מוש ! מוש מוש !2. 2 ... הייתי חייב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיים? תמיד! לטעמי ההבדל הוא של שמיים וארץ. "תמיד" ממחיש את הסטאסיס הסיזיפי שבו מצוי מוש (מה שמתחבר היטב עם הסצינה החוזרת על עצמה בתחילת כל פרק, בה הוא משליך זרעונים שאותם ממהרות הציפורים לנקר). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |