בתשובה לגילית, 02/08/01 1:22
למה כל-כך הרבה סימני שאלה? 30660
אחד לא מספיק?

ברצינות. הכותב מקדיש פחות-או-יותר כשני-שלישים ממאמרו להסבר מוסרי-טלאולוגי על המיגדרים השונים, וחלק מסויים מקטע זה מוקדש לעניין האהבה והמיניות. לכן, נפלא מעיני כיצד הגעת למסקנה שעיקר המאמר נסוב על השאלה הפרקטית. למען האמת, לנושא זה מוקדש בעיקר חלקו הראשון של המאמר – כמה פסקאות בודדות. לכן, למרות שהמאמר התחיל מסוגיית הגיוס הוא גלש מהר מאד למשנה סדורה בענייני המאבק בין חילוניות לדתיות, תוך מחוייבות ברורה לאגף הדתי.

אבל הדיון מלכתחילה עקר עקב הסיבות שפרטתי בתגובה אחרת. הוא לעולם יסתיים בהסכמה שלא-להסכים (במקרה והצדדים מנומסים) או בהשמצות הדדיות (במקרה שלא). אבל קדימה, ישחקו הנערים (והנערות?) לפנינו.
? 30686
עיקר המאמר נסב על השאלה הערכית, עיקר הדיון יתנהל, מן הסתם, על זו הפרקטית. מטרת הכותב היתה להסביר לך למה הוא לא יכול לשרת עם בנות, זה שדובי לא שכב איתן לא משנה כהוא זה- הוא ניסה להסביר שאפילו בלי מגע פיזי יש בעיה הלכתית.
לא הייתי בצבא, לכן אני קצת מנותקת מהדיון הזה. לעומת זאת הדרכתי בקייטנה עם חבר,ה דתיים (בנים). בגללם לא לקחנו את הילדים להצגה מסויימת אלא לאחרת, למשל. לבנות אין בעיה ובכל זאת יישרנו איתם קו. למה? כי זה נהדר שאנחנו המדריכות, והיינו יותר בנות מבנים ויותר מתלהבות ויותר חדורות אמביציה. ובכל זאת, בלי בושה אני אומרת- מי שסחב כסאות גלגלים והתמודד עם ילדים מאד אלימים וכו, היו הבנים ולא אנחנו. אז בשיקולי עלות תועלת ברור שעדיף שאני, המדריכה המתלהבת, אוותר לטובת הבן המדריך, אפילו שבמקרה דנן הנ"לים הקפידו במקומות שאני מקלה בהם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים