בתשובה לאח של אייל, 15/06/05 15:33
מט ב 5 מסעים 308806
גילוי נאות: הכותב הוא שחקן שחמט גרוע, ובכלל יתכן שיש טעות בהיסק שלו.

א. לקוואליה יש השפעות מדידות ברורות (התנהגות, לחץ דם, הסמקה, הזעה וכו' וכו') ‏1.
ב. מכאן שאפשר לבנות ‏2 מבחן שבודק האם יש לך קוואליה בסבירות מסוימת. לדוגמא, אם אתה בוכה במהלך הקרנת הסרט טיטאניק, אז בסבירות של 66% יש לך קוואליה.
ג. המבחן בסעיף ב הוא מקרה פרטי. לכל הגדרה מענינת של קוואליה, אפשר לבנות אוסף של מבחנים כאלו ‏3. כמובן, צריך שהמבחנים יהיו עקביים - כלומר שהציון הממוצע של אדם יהיה גבוה משמעותית מהציון הממוצע של מהדק נייר.
ד. עבור כל-אוסף-שהוא של מבחנים, אפשר לבנות רובוט‏4 שעובר אותם בעזרת רשימה פשוטה של (אירוע, תגובה). הרובוט יוציא לפחות את אותו ציון שיוציא כל אדם אחר.
ה. מסקנה: לכל הגדרה שנבחר לקוואליה, אפשר לבנות רובוט פשוט שעונה להגדרה הזו.

----

1 כאמור, זוהי ההגדרה האינטואיטיבית לקוואליה. אם יש הגדרה שקוואליה הוא משהו שאין לו שום קשר לעולם החיצוני, זאת הגדרה מאד לא מענינת, ולא רלוונטית לדיון.
2 אם אי אפשר לבנות, זה בעצם סותר את סעיף א.
3 באמת אין שום מגבלה בבניית המבחנים. גם המבחן "האם יהונתן אורן מסוגל לעבר אותך" הוא מבחן לגיטימי.
4 לדעתי, רובוט שמסוגל גם לעשות סקס וגם להכנס להריון זה סטארטאפ מטורף!
מט ב 5 מסעים 308810
א. אני חולק עליך כאן. לקוואליה עצמה אין שום השפעות מדידות מאחר והיא לא ישות פיזיקלית אלא תוצר של תופעות פיזיקליות (מדידות בהגדרה). הבעיה עם כל הגישה שלך היא שאתה מנסה לא להבחין בין הקוואליה לבין מחולליה, וזאת בדיוק הנקודה של יונתן.
מט ב 5 מסעים 308837
אני דווקא בהחלט מבחין בין קוואליה לבין המחוללים שלה. לפי ההגדרה שראיתי בויקיפדיה, קוואליה היא התרחשות מנטלית לחלוטין, פרטית, שאינה ניתנת לתיאור מדוייק במילים. לדוגמא, התחושה של אדום, ולא הצבע הפיזי אדום. ההגדרה הזו לגיטימית בעיני ומקובלת עלי.

אבל אני טוען שבכל זאת לקוואליה, יש לה השפעה על ההתנהגות של האדם. אם אני חש רעב (אני מקווה שרעב זה קוואליה לגיטימית) יש לזה השפעה ישירה על ההתנהגות שלי, וזה לא רלוונטי אם זה רעב אמיתי או מדומה.

אתה טוען שאפשר בקלות להתבלבל בין קוואליה לבין המחוללים שלה? אדרבא ואדרבא. המבחן צריך להתגבר על הקושי הזה. דרך קלאסית לעשות את זה היא לגרום לתחושה של אדום מבלי שהמערכת הסנסורית קולטת צבע אדום. אני חושב שהתניה פשוטה סטייל פאבלוב תעשה את העסק. לתחושות יותר מורכבות כמו רעב, או עצב, אפילו את זה לא צריך.

אסיים במטאפורה. יש תופעה שנקראת דלקת גרון. מה זה בדיוק דלקת גרון?
1. אוסף כל הגופים הזרים שיושבים בגרון (שעשוי להיות קבוצה ריקה), בזמן שאתה משתעל.
2. כמו 1 אבל כולל הכדוריות הלבנות.
3. שם לגירוי שחשים בגרון.
4. ישות מספרי הרפואה.
5. להקת מטאל ישראלית משנות ה 80.
6. כל התשובות נכונות.

דלקת גרון היא איננה ישות פיזקלית. בכל זאת אנחנו יכולים לחקור אותה, לדעת מה הסימפטומים שלה, הגורמים שלה, לבדוק האם למישהו יש דלקת גרון וכו'.
מט ב 5 מסעים 308904
לגרום לתחושה של אדום מבלי שהמערכת הסנסורית קולטת צבע אדום זה נורא פשוט. מכה קלה באחורי הראש תעשה את העסק. גם לחץ על כדור העין יעשה את זה, שלא לדבר על שינת REM.

אגב, בניגוד גמור למה שגדי כתב בתגובה 308881 העין לא משדרת "אדום" למוח. ראה פסקה קודמת.
מט ב 5 מסעים 308912
אני לא בטוח שאני מבין מה בפסקה הקודמת נוגד את התגובה שלי. אם העין לא משדרת "אדום" למוח, איך המוח יודע כאשר העין קלטה גל אלקטרומגנטי באורך גל של אור אדום?
מט ב 5 מסעים 308924
איך אתה רואה בננה צהובה בחדר לא מואר?
איך אתה רואה אבטיח אדום בחלום?
מט ב 5 מסעים 308929
אני לא מבין מה הקשר. לא אמרתי שאנחנו רואים אדום רק כשהעין מעבירה לנו מסר "אדום". מצד שני, עד כמה שאני יודע העין כן מעבירה מסרים למוח. ההבנה הפשטנית שלי אומרת כזה דבר: יש במוח ידית שנקראת "אני רואה אדום". כשמושכים אותה אני רואה אדום. כשאני חולם על אבטיח בא אחראי החלומות ומושך בידית ואז אני רואה אבטיח אדום בחלום. אבל לפעמים גם העין רואה אבטיח אדום (כלומר, יוצא גל אלקטרומגנטי בעל אורך גל אדום מהאבטיח ופוגע בעין) ואז יוצא שליח מהעין, הולך למוח ומושך בידית. לזה אני קורא "העין משדרת "אדום" למוח". אם יש לך שם אחר אני אשמח לשמוע.
מט ב 5 מסעים 308933
מה זה "גל אלקטרומגנטי בעל אורך גל אדום"? הרי הגל האלקטרומגנטי של בננה בחדר לא מואר הוא אפור אך אתה רואה בננה צהובה. אני לא יודע לאיזה ידיות אתה מתכוון ומי זה שמושך בם. התהליך הויזואלי עובר בלפחות 5 "תחנות" מוחיות וכמה שלבים בעין, כל שלב משנה את אופי הסיגנל.
מט ב 5 מסעים 308937
למה אתה מביא שוב את דוגמת הבננה? לא פסלתי את זה שהמוח מסוגל לעשות עיבודים מתוחכמים למידע שמגיע אליו מהעין. אני רק טוען שמגיע אליו מידע מהעין. האם אתה טוען שלא מגיע אליו מידע מהעין, או שלמידע שמגיע אליו מהעין אין קשר למה שהמוח "רואה" בסופו של דבר?

בוא נגדיר "גל אלקטרומגנטי בעל אורך גל אדום" כגל אלקטרומגנטי עם אורך גל 650 ננומטר.
מט ב 5 מסעים 308941
דוגמת הבננה אמורה להראות ש:
1- העין לא "משדרת "צהוב" למוח."
2- "גל אלקטרומגנטי בעל אורך גל צהוב" הוא לא "גל אלקטרומגנטי עם אורך גל 550 ננומטר."
3- לא תמיד יש קשר למידע שמגיע למוח מהעין.
מט ב 5 מסעים 308954
בפעם השלישית: לא טענתי שהעין תמיד משדרת "צהוב" כשאנחנו רואים צהוב, או שתמיד יש קשר למידע שמגיע למוח מהעין. אתה מנסה להתקטנן או להבין אותי לא נכון בכוח? נראה לי שאפסיק כאן.
מט ב 5 מסעים 309001
"אם אני חש רעב (אני מקווה שרעב זה קוואליה לגיטימית) יש לזה השפעה ישירה על ההתנהגות שלי" - זה ניסוח מצויין ברוב המקרים, אבל מטעה במקרה הספציפי שמדברים על קוואליה. אם אתה מסכים איתי ש*תחושת* הרעב אינה משהו פיזיקלי, הרי התחושה אינה משפיעה על ההתנהגות שלך. התאור המדוייק הוא שישנם אי אילו נוירונים שיורים פולסים חשמליים שגורמים לך להרגיש רעב (לא הבכרח בסדר הזה) וגם משנים את התנהגותך.
מט ב 5 מסעים 309009
הסוגריים בסוף ההודעה הקודמת אינם בהכרח בסדר הנכון.
מט ב 5 מסעים 309180
לפחות לפי מה שאני מרגיש, תחושת הרעב שלי היא זו שמשפיעה על החלטתי לאכול. אני לא מרגיש שקיימים אצלי בראש 2 תהליכי החלטה:
1. תהליך החלטה פיזי, שמרגיש רעב ומחליט לאכול.
2. תהליך מטאפיזי, שמרגיש רעב במקביל לתהליך הפיזי, אבל בכלל אין לו יכולת השפעה על ההחלטה לאכול.

התיאור הזה הוא מעניין. אבל הוא סותר את החוויה האנושית. החוויה האנושית היא שיש כאן משהו אחד. האדם "חש" שהרעב שלו הוא עורר את הפעולה, והתחושה הזו (תחושת ההחלטה) היא לא פחות חזקה מתחושת הרעב עצמה.
מעבר לכך, ההסבר של 2 תהליכים מקבילים הוא מורכב שלא לצורך, ואפשר לפסול אותו עפ"י התער של אוקהאם. הוא לא עוזר לנו להסביר שום דבר שההסבר הפשוט לא מסביר.
מט ב 5 מסעים 309183
אין לי ויכוח איתך על תחושות. התחושות שלנו חשובות ובאמת נוח לתאר את פעולותינו כאילו הן נובעות מהן, אבל צריך להזהר או שעוד מעט תספר לי שהחלטת לאכול מרצונך החופשי. חה.

ההסבר ה''פשוט'' לא מסביר איך משהו לא פיזיקלי משפיע על העולם הפיזי. מבחינה פיזיקלית אתה מגלה תוצאה ללא סיבה.
מט ב 5 מסעים 309242
בוא לא נתבלבל. אתה מדבר על שני תחומים שונים.

במישור המדעי עוסקים בדברים שניתן לבדוק באופן אובייקטיבי ע"י ניסוי. מבחינה זו אין שום הבדל בין התופעות "שקע ברומטרי", "סדרה גיאומטרית" או "תחושת רעב". שלושתן תופעות מאד high-level שנועדו לתאר התנהגות high-level של העולם החיצוני. אם הן כן קיימות באמת, פיזית, או רק יצורים מתמטיים זה שאלה פילוסופית שלא צריכה להפריע לחקור אותן.

במישור הפילוסופי יש את הבעיה הפסיכופיזית שתוהה מה הקשר בין הנפש לעולם הפיזי (ואם בכלל קיימת נפש או קיים עולם פיזי מחוץ לנפש). אני מסכים איתך, זו בעיה קשה. גם אם יגלו איפה-במוח-יש-נפש ויבנו רובוטים-רגישים, אני לא רואה איך זה מקדם את הבעיה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים