בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 22/06/05 12:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה הפילוסופית מה היא אלימות מאוד מעניינת אך לא רלוונטית. מצידי אפשר לכנות כל הפגנה שבה צועקים בוז לראש הממשלה הפגנה אלימה. לחילופין, אפשר לשמור את המילה אלימות רק למקרים בהם לוקחים מוט ברזל ומאיימים על כל מי שמתקרב אליך. בכל מקרה, יש דרגות באלימות. אני לא מעלה על דעתי הפגנה בה מתנחלים לוקחים מוטות ברזל ומכים בשוטרים המתקרבים אליהם. גם השוטרים לא מעלים זאת על דעתם, ועל כן הם לא מרגישים סכנת חיים בתוך המון של מתנחלים 1 או אנשי ימין. וזאת השאלה הרלוונטית, כיצד הרגישו השוטרים כשהמון ערבי התקרב אליהם, יידה בהם בלוקים ואיים להורגם. אם הם אכן הרגישו בסכנה, זה היה בהחלט לגיטימי לירות בהמון כדי להציל את עצמם. זו גם חובתם כאשר הם עדים להמון זועם אשר מתנפל על רכב של יהודי ומאיים לחסלו. יתרה מזאת, ההמון הערבי בארועי אוקטובר התקהל להשמיד את היהודים מתוך הזדהות עם האויב. ככזה, מגיע לו יחס של אויב. ייתכן שהיו מקרים בהם שוטרים ירו בערבים שלא במקרי סכנה, סתם לשם השעשוע. ראוי שמקרים אלו יטופלו. החיפוי על עבירות של שוטרים ופרקליטים אינו מוגבל לפגיעה בערבים, הוא נוגע באותה מידה לאנשי ימין. ביצהר, בעת פינוי קראוון במאחז, חייל שלף נשק וירה סתם. לא רק שהחייל לא נענש, הוא קיבל גיבוי. היו מקרים שבהם קציני משטרה היכו מפגינים ואחר כך העידו שקר בבית המשפט כאילו הותקפו על ידי המפגינים. המערכת לא עשתה דבר נגד קציני המשטרה הללו 2. כל עוד אנשים כמו גרגורי יטענו שהחיפוי של המערכת על השוטרים היא רק בפגיעה בערבים, המערכת תמשיך את החיפוי בשקט ובשלוה ביודעה שאין לה סכנה. רק אם נתאחד כולנו נגד החיפוי של המערכת, נצליח לסדוק את חומת השתיקה. 1 סופר לי על שוטר מפוחד שנשכח על ידי חבריו ביצהר. הוא יצא משם בריא ושלם. 2 והבה לא נשכח את הניצב העבריין שמבצע האזנות סתר בניגוד לחוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הסיפור הבא: (תן לי לנחש - פרובקציות של השב"כ, נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את תגובת המתנחלים: יש תמונות: ופה כבר יש החלטה של שופטת: ופה כבר יש תביעת נזיקין נגד המג"ד: ודברי רב היישוב: כל הדיון כמובן אינו רלוונטי. המג"ד היקר לא פחד לרגע להסתובב ליד יהודים נושאי נשק ועדיפים עליו ועל כוחותיו עשרות מונים. לא הוא, ולא אף אחד מהחיילים שלו לא חושש להפגע מהמתנחלים. לעומת זאת, הוא לא היה נכנס בצורה כזאת לאום אל פאחם. הוא קודם היה מגייס מאות שוטרים וחיילים ונזהר מאוד, כמו בכל ארוע בו צבא ומשטרה נותן שירות ביישובים של ערבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, ראו מה בין בני לבן חמי: הרבנים שלנו ברטוריקה הפנימית שלהם לאנשי יישוביהם, קוראים להם שלא לזרוק אבנים ולא לירות. מה אומרים הערבים לאנשיהם? מה אבו מאזן אומר בערבית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה אומרים הערבים לאנשיהם? מה אבו מאזן אומר בערבית?" שאלה דמגוגית ולא קשורה, אנחנו השווינו בין ערביי ישראל למתנחלים ואתה מכניס כאן את הפלסטינאים כדי להראות שהמתנחלים פחות אלימים. אם יש לך ראיות שהמנהיגים של ערביי ישראל מטיפים לאלימות אנא הבא אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא כולו הוכנס אגב הדיון ואני מסכים איתך שהשאלה לא קשורה. אני מציע לך לפנות להגדרה המילונית של דמגוגיה, כדי שתפסיק להשתמש במילה בצורה לא נכונה. לנוחותך: ולגבי המנהיגים של הערבים הישראלים אני לא יכול להביא הוכחות כי זה ידרוש זמן חיפוש רב, אולם אוכל להפנות אותך לזכרון שלי 1. כשערבים ישראלים נפלו בקרב, משפחותיהם סבלו מהצקות על רקע שירות בניהם בצה"ל. המטיפים במסגדים אף סרבו לקיים עבורם טקס קבורה. 1 אני יודע שהנוהל השמאלני הרווח (לא אצל כולם כמובן) הוא לראות בכל מה שנאמר על ידי איש ימין שקר עד שיוכח אחרת. זה מאוד נוח וכמעט הכרחי אם רוצים להשאר בעמדה השמאלנית המופרכת. אולם הדברים נכונים וניתנים לבדיקה ואם רק תרצה תמצא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך העניין, אני יכול לאשר את מה שיעקב כתב לגבי הערבים הישראלים שנפלו בקרב. היה מקרה כזה לפני כחצי שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשערבים ישראלים נפלו בקרב, משפחותיהם סבלו מהצקות על רקע שירות בניהם בצה"ל. המטיפים במסגדים אף סרבו לקיים עבורם טקס קבורה" ואיך זה קשור לדיון שלנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילויי האיבה של חלק ניכר ממנהיגי הציבור הערבי בישראל כלפי המדינה מעמידים אתגר רציני בפני כללי המשחק הדמוקרטי. בנקודה זו שוררת מבוכה בשיח הפוליטי בישראל. הציבור היהודי הרחב חש מורת רוח כלפי גילויי הלאומיות הפלסטינית של ערביי המדינה, כמו ציון יום העצמאות של מדינת ישראל כיום אבל (יום הנכבה). הרוב היהודי נוטה לתבוע השתקת ערבים כאשר הם מתנהגים ומתבטאים באופן שאינו נוח למדינה. זו, לדעתי, עמדה שגויה, ויש להילחם בעוצמה ובנחישות נגד ניסיונות ההשתקה האלה. אולם לעתים, אותם האנשים שיש להם מחויבות עמוקה ובלתי מתפשרת לחופש הביטוי מתקשים להתייחס בחומרה הראויה לביטויים קשים מאוד שמשמיעים מנהיגים ערבים, מחשש שייתפשו כמצדיקים מדיניות של סתימת פיות. בשל חשש זה הם מניחים לאישי ציבור ערבים להתנהג ולהתבטא באופן ששום מדינה דמוקרטית חפצת חיים לא הייתה סובלת, והדוגמה המובהקת לכך היא גילויי השמחה של כמה מהם לנוכח מהלומות שישראל סופגת מידי אויביה. גם חסידיה המושבעים ביותר של הדמוקרטיה הליברלית צריכים להבחין בין דעות מקוממות, שלאזרחי המדינה הזכות להביען, ובין ביטויי תמיכה בפעולה אלימה נגד המדינה. אדם פרטי יכול אולי לבטא, בתנאים מסוימים, תמיכה כזאת. מנהיג ציבור הסמוך על שולחן המדינה אינו יכול לעשות זאת. עליו לבחור בין תפקידו כחבר כנסת ובין חירותו להביע הזדהות עם המאבק המזוין של אויבי המדינה. ושים לב לרמז (רק ברמז) של הערבי הישראלי על הבעיות בצד שלו בפסקה האחרונה של המאמר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקשר בין זה לאלימות של ערבים ישראלים הוא...? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |