בתשובה לגרגורי, 22/06/05 19:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הנושא כולו הוכנס אגב הדיון ואני מסכים איתך שהשאלה לא קשורה. אני מציע לך לפנות להגדרה המילונית של דמגוגיה, כדי שתפסיק להשתמש במילה בצורה לא נכונה. לנוחותך: ולגבי המנהיגים של הערבים הישראלים אני לא יכול להביא הוכחות כי זה ידרוש זמן חיפוש רב, אולם אוכל להפנות אותך לזכרון שלי 1. כשערבים ישראלים נפלו בקרב, משפחותיהם סבלו מהצקות על רקע שירות בניהם בצה"ל. המטיפים במסגדים אף סרבו לקיים עבורם טקס קבורה. 1 אני יודע שהנוהל השמאלני הרווח (לא אצל כולם כמובן) הוא לראות בכל מה שנאמר על ידי איש ימין שקר עד שיוכח אחרת. זה מאוד נוח וכמעט הכרחי אם רוצים להשאר בעמדה השמאלנית המופרכת. אולם הדברים נכונים וניתנים לבדיקה ואם רק תרצה תמצא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לצורך העניין, אני יכול לאשר את מה שיעקב כתב לגבי הערבים הישראלים שנפלו בקרב. היה מקרה כזה לפני כחצי שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשערבים ישראלים נפלו בקרב, משפחותיהם סבלו מהצקות על רקע שירות בניהם בצה"ל. המטיפים במסגדים אף סרבו לקיים עבורם טקס קבורה" ואיך זה קשור לדיון שלנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילויי האיבה של חלק ניכר ממנהיגי הציבור הערבי בישראל כלפי המדינה מעמידים אתגר רציני בפני כללי המשחק הדמוקרטי. בנקודה זו שוררת מבוכה בשיח הפוליטי בישראל. הציבור היהודי הרחב חש מורת רוח כלפי גילויי הלאומיות הפלסטינית של ערביי המדינה, כמו ציון יום העצמאות של מדינת ישראל כיום אבל (יום הנכבה). הרוב היהודי נוטה לתבוע השתקת ערבים כאשר הם מתנהגים ומתבטאים באופן שאינו נוח למדינה. זו, לדעתי, עמדה שגויה, ויש להילחם בעוצמה ובנחישות נגד ניסיונות ההשתקה האלה. אולם לעתים, אותם האנשים שיש להם מחויבות עמוקה ובלתי מתפשרת לחופש הביטוי מתקשים להתייחס בחומרה הראויה לביטויים קשים מאוד שמשמיעים מנהיגים ערבים, מחשש שייתפשו כמצדיקים מדיניות של סתימת פיות. בשל חשש זה הם מניחים לאישי ציבור ערבים להתנהג ולהתבטא באופן ששום מדינה דמוקרטית חפצת חיים לא הייתה סובלת, והדוגמה המובהקת לכך היא גילויי השמחה של כמה מהם לנוכח מהלומות שישראל סופגת מידי אויביה. גם חסידיה המושבעים ביותר של הדמוקרטיה הליברלית צריכים להבחין בין דעות מקוממות, שלאזרחי המדינה הזכות להביען, ובין ביטויי תמיכה בפעולה אלימה נגד המדינה. אדם פרטי יכול אולי לבטא, בתנאים מסוימים, תמיכה כזאת. מנהיג ציבור הסמוך על שולחן המדינה אינו יכול לעשות זאת. עליו לבחור בין תפקידו כחבר כנסת ובין חירותו להביע הזדהות עם המאבק המזוין של אויבי המדינה. ושים לב לרמז (רק ברמז) של הערבי הישראלי על הבעיות בצד שלו בפסקה האחרונה של המאמר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והקשר בין זה לאלימות של ערבים ישראלים הוא...? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |