בתשובה להאייל האלמוני, 10/07/05 1:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה כותב נשמע מאד הוגן רק שאינו בר ביצוע בימינו אלה. בוא נניח שיהיו בשנה הבאה 10000 מתנדבים לשרות לאומי מהמגזר הערבי (אינני יודע כמה בני 18 ו-19 יש במגזר הערבי). אתה רואה את ממשלת ישראל מתקצבת את הפרויקט? אינני בטוח שיש 10% מזה מתנדבים לשרות הלאומי מקרב היהודים. גם כאן, לא כל כך פשוט להתקבל לשרות הלאומי. לכן ענין השרות הלאומי איננו יותר מרטוריקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאין מדובר בדברים בעלמא , אלא שזרועות שלטוניות ומוסמכות מטעם הממשלה והמועצה לבטחון לאומי הציעו בסוף שנת 2004 הצעה חלומית לראשי הערבים נושאי התעודות הכחולות. -הנתונים המובאים כאן מבוססים על מאמרו של אשר מעוז (שזוהה עם מפלגת העבודה) שהופיע בתחילת השנה ב'ידיעות' ערבי/ה ישרת שנה אחת בלבד ב'שירות לאומי' , ברוב המקרים ביישובו או/ו ביישוב ערבי אחר ובתמורה יקבל מענק שיחרור השווה לזה של לוחם בצה"ל ששירת 3 שנים. -אשר מעוז- (המזוהה עם מפלגת העבודה) הוא היחידי , עד כמה שידוע שחשף את העובדות בזמנו ב'ידיעות אחרונות' במסגרת מאמר פובלציסטי. מעוז התאכזב לספר שההצעות נדחו כולן ע"י מנהיגי הפלסטינים נושאי התעודות כחולות - אנשי פוליטיקה חינוך וכלכלה. התשובה היתה יחידה ומונולטית : * "הפלסטינים אזרחי ישראל דורשים קודם כל לשיוויון כולל ומלא בהיבט הלאומי בתוך שטחי 67' ובמיוחד בנגב, הגליל, המשולש בשלב ראשון. כמו כן הקצאה נפרדת של כספים מהסיוע של ארה"ב. (אגב עזמי בשארה כבר פועל בנושא ממילא) אחר כך אם וכאשר יהיה אפשר לדון מי ישרת אצל מי בשירות לאומי* אשר מעוז איש מפלגת העבודה, טען במאמרו כי בכך במידה רבה הערבים נושאי התעודות הכחולות נותנים לגיטימציה למי שרואה בערבים הישראלים סיכון קיומי. -מאמרו של מעוז אמור להופיע בארכיון בית אריאלה.- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את המאמר ואת ההצעות. מנהיגי המגזר הערבי נעולים בתוך הרגשות בהם טעון הציבור שלהם. אולי יכולת המנהיגות שלהם עלובה. אם היו מחליטים להתאמץ ולשכנע את הציבור שלהם היו יכולים לעשות מה שברק טען שעשה במו"מ עם עראפת. הסיר את המסווה מעל פניו (דמגוגיה פשוטה). לדעתי (אולי החשדנית) ההצעה הוצעה לערבים לאחר שנבדקה היטב והיה ברור למציעים או נכון יותר, למאשרים שהם ידחו אותה. אינני מכיר את המספרים -כמה מקבל חייל שמשמרת שלוש שנים וכמה צעירים בגיל גיוס יש במגזר הערבי. אם נניח (סתם מספר שאולי איננו נכון), יש פוטנציאל של 10.000 מתנדבים לשנה והמענק והפקדון לחיילים קרביים הוא 30.000 ש"ח הרי הסכום לשנה הוא 300.000.000 ש"ח. נדמה לי שאתה משוטט באיזור שקוראים לו אספמיה וחולם שם. אגב השיטה לודא קודם שיתנגדו להצעה ואחר כך להציע אותה, אינו פטנט ראשון כאן. זו פוליטיקה ישנה ומשופשפת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אשמח אם תוכל לתזכר אותי לגבי תאריך פרסום המאמר. שנית כמי שחוקר את נושא הפלסטינים נושאי התעודות הכחולות מקרוב, נראה שאתה מקובע בתוך גישה שהיו לה ידיים ורגליים אולי עד לפני 15-20 שנים ואני רואה שהיא ממשיכה להלך אצל השמאל והימין המרכזי - כאילו "הערבים לא יודעים מה טוב להם בגלל מנהיגים שלא דואגים לאינטרסים שלהם". גישה לגיטימית גם אם מתנשאת כדי להמשיך לקבע ולטאטא את מהות התהליכים שמתחוללים מתחת לפני השטח. יש להבין- הפלסטינים-הישראלים עברו תהליכים מכוננים של פלסטיניזציה אל-חזור. הדברים נכונים לא רק ל"נציגים" אלא לעובי החברה. לא עוד ערבים מורידי ראש בפני ההגמוניה היהודית אלא פלסטינים גאים. עכשיו לגבי ההשתוממות שלך לגבי הסכום האסטרונומי של 300 מיליון שקלים בשנה... ההתנתקות להזכירך עולה 10 מיליארד שקלים. סעיף שיפוי מעסיקים שווה עשרות מיליארדים. תקציב מדינת ישראל מגיע ל-300 מיליארד שקלים בשנה (הערכה גסה) כך שאין שום בעיה. האספמיה היחידה היא הקיבעון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן שום קיבעון. אני מסכים איתך בקשר לתהליכים שעוברים הפלשתינאים-הישראלים. אינני מזלזל בהם כלל וכלל. אתה מזלזל במשקלן של תחושות קיפוח וכבוד פגוע. כדי להתגבר על כל אלה ולשכנע את הציבור הערבי להצטרף לתכנית של שרות לאומי, היה צריך לעשות חריש הרבה יותר עמוק מאשר פניה של המועצה לבטחון לאומי. אם נקח דוגמא מתחום אחר, יש אנשים רבים במדינה החושבים שאנחנו צריכים להפטר מהשטחים. כדי שהמחשבה הזאת תקבל ביטוי פוליטי - צריכים אותם אנשים להתגבר על פחדים שונים שנובעים מטראומות היסטוריות וכד'. לכן בטעות אתה רואה בדברי התנשאות על הפלשתינים הישראלים. יתכן שמישהו יבדוק בעתיד את רצינות ההצעה על פי אלו שהיתה להם אפשרות טרפוד והדרך בה תקשרו עם הציבור הערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח להתייחס לאמירה האחרונה שלך, עם זאת- אשמח להעזר בזיכרונך הטוב - באם תוכל לתזכר אותי לגבי תאריך פרסום המאמר של מעוז? גם אם לא תאריך מדוייק - החודש התואם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרוני אינו כה טוב אבל אנסה למצוא אזכור לצאמר באינטרנט | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהמאמר הופיע במדור דעות ב-ynet . הבעיה ששינו את המדור ואי אפשר לרוץ לפי שמות הכותבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דעתי דווקא כן, בחלק מהימין אך במיוחד בשמאל קיימת התנשאות סמויה ולא מודעת כולל אלמנטים גזעניים על כל מי שחושב אחרת זה גם מתבטא בניסיון להתעלם הזיקה הנפשית של רוב בני האנוש לזהות לאומית אתנו-לאומית לעומת זהות חסרת שייכות אתנו-לאומית. בני העם הצרפתי, השוודי, היהודי או הערבי-פלסטיני. ההשענות על אמירות דקלרטיביות נוסח -''יש אנשים שחושבים שאנחנו צריכים להפטר מהשטחים'', הם בלשון המעטה חסרות כל תוכלת. יש כאן ניסיון להמיר את הדיון ל''פוביה בלתי מוצדקת'' מעידה לטעמי דווקא על פוביה של המצהיר מפני התמודדות עם המציאות עצמה של קונפליקט שאיננו בהכרח נענית לרובריקה של - כובש מדוכא ע''פ הנרטיב התקין-פולטית אלא למערכת מורכבת של ניסיון של צד מסוים לחתור להשיג הכרעה חורבנית של הזהות בצד השני. ההשענות על הרטוריקה של ההלקאה העצמית ''היהודים תמיד מנסים לתחמן את הערבים'' ולכן אשמים, יש בה לא רק מימד של חוסר הגינות אינטלקטואלי אלא שוב אותה גזענות סמויה כלפי הפלסטינים כאילו אינם אחראים למעשיהם החלטותיהם ואחריותם לאימפקט של התנהלותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפלסטינים יש אחריות למעשיהם. לכל אחד יש אחריות למעשיו. לא הבנתי מי מהצדדים רוצה להשיג הכרעה חורבנית של הזהות בצד השני. אומר את האמת, לא הבנתי את הרציונל של דבריך.המשפט:"בחלק מהימין אך במיוחד..."דקלרטיבי באותה מידה כמו האמירה שיש אנשים רבים שחושבים שאנחנו צריכים לצאת מהשטחים. הפיכת המצב בשטחים מכובש-מדוכא לנסיון להציג את הצד הפלסתיני כמנסה להשיג הכרעה חורבנית, הוא אקרובטיקה לא רק מילולית אלא גם בעובדות בשטח. זה מזכיר לי את אחד מראשי הממשלה החכמים שהיו אצלנו והצג ערב מלחמת ששת הימים כאחד גלותי, שאינו מבין בביטחון וכו'. הוא הגיב פעם אחת על יללות האלופים בהן הם תיארו את המצב המסוכן בו אנו נמצאים -במשפט האלמותי: שימשון דער נבכדיקער. בעברית- שמשון המסכן. כבר עשרות שנים שאנחנו מעקמים את השפה והמושגים. הפכים שמים לארץ ושועלים לאריות. הרי הפלסתינים הפקיעו אדמות ליד הקיבוץ שלי והחלו ליישב שם את אנשי התנועה האיסלאמית. בשביל כמה עשרות בתים הם הפקיעו שטח בגודל של רמת גן. אנחנו לא יכולים למסוק את הזיתים שלנו והם מנסים לשכנע אותנו בכוח, יריות וגם מכות שנחזור לפולין. ואם נמחה- תעוט עלינו אוגדת שיריון ומסוקי תקיפה. יש גבול לקרקסים הלשוניים. אם אתה רוצה להציב מראה עקומה מול המוח שלך כדי שכרם זיתים של איזה כפר בשומרון יראה כמו אוגדת שיריון-בבקשה. המשפט שלי שאתה מכנה אותו"נסיון להמיר את הדיון לפוביה בלתי מוצדקת, אין לו על מה לסמוך. "טראומת השואה", "גבולות אושויץ",שימוש בהסכם מינכן וכדומה איננם רק גחמות מילוליות של פוליטיקאים. יש להם קרקע פוריה בציבור היהודי. להפך, צריך להמיר את הפוביה הבלתי מוצדקת לדיון ציבורי. אף אחד מהמנהיגים שלנו אינו מצליח לעשות זאת כבר הרבה שנים. יש לי הרושם שגם אינו רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר אמנם את הפוביה של ראשי ממשלה לפני ששת הימים- ומשום מה לא הזכרת את 'יום כיפור', מקובל. מצד שאני אתה מסתמן כמי שמייצג אתה מציג את הקיצוניות השניה של עצימת עיניים ותקיעת הראש באדמה, כאילו איום לא קיים והההתנגדות נובעת מפחדים חולניים חסרי ביסוס מציאותי. יש איום קיומי והוא אף קדם למשחק היחיד שאתה הותנת לשחק בו מתוך ראיית חריץ ה- מדכא-מדוכא כובש-נכבש שעושה לך את החיים כל כך קלים. למעשה גם כשאני משיח עם פוסט-ציונים מובהקים כמו ד"ר מירון בנבישתי (גם אני נצר למשפחה ירושלמית רבת דורות) - הוא מודה שלא היה רוצה לחשוב מה היה קורה לו הציונות היתה מפסידה לתוקפנות הערבית ב-48' וגם אח"כ. לא היה כאן כיבוש הפוך אלא חורבן טוטאלי של היהודים. לימין יש נטיה לעשות שימוש מורחב ולעיתים מוגזם במושגי שואה, אבל לשמאל, ובמיוחד בשנים האחרונות יש נטיה לעשות שימוש מניפולטיבי ופנאטי בנושא "זכויות אדם" ושואה גם יחד. הקונפליקט על סך הבעייתיות שלו קיים אך גם האיום של דרישה לחתירה לשיבה פלסטינית ונישול וניתוץ התברות הזהות והקיום האקזיסטנציאלי קיים כיום יותר מתמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב איציק, נראה שבהזדמנות אצטרך ללמד אותך כמה דברים לגבי רה''מ החכם ההוא (ובאמת הוא היה כזה רוב הזמן). שים לב יש הבדל בין הצהרות מוחצנות, או אפילו רישומים אישיים לבין התנהלות ותפישה אפריורית של כל מהות הסכסוך עם הערבים. יצחק שמיר היה 'שמאלני' לעומתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובלת עלי הגישה הגשטלטית בהיסטוריה שבוחנת אנשים על רקע תקופתם. לא נתתי ציון לאשכול איזה ראש ממשלה הוא היה. רק ציינתי שאנשי הצבא לא הצליחו לעבוד עליו. הוא ידע בדיוק היכן אנחנו נמצאים -ולא בסכנת השמדה! יצחק שמיר לא היה שמאלני לעומתו; אשכול כנראה לא התעניין מעבר לקצה אפו ולא היתה לו כל כוונה, ואולי גם לא כוח, להתעמת עם הזרמים הפורצים של הלאומנות, המשיחיות ושכרון הכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם זה היה ניכוס של השמאל המשחיסטי את רבין, שזה עניין פאטתי לגמרי (ואת זה היה אומר רבין מקברו) והיום ההון ההיסטורי-פולטי הוא לנכס את אשכול. זה הולך טוב יחד עם סימן קריאה שבכלל מנצח כל דיון. השאלה שעומדת כיום לדיון איננה אשכול או שמיר אלא כיצד המרכז הציוני משמאל ומימין מתמודד מול קבוצת העוצמה המשחיסטי -פאנטית שעלולה להחריב את ישראל כולה. אחת ההצעות כפי שעלתה כאן ע''י איש מרכז היא לנהל את השיח הפנימי בין שמאל לימין ציוני בלעדיו. המגמה הזו עוד תמשיך ותתחזק קבוצות הקיצון של כהניסטים מימין ומשמאל מסכנת את הקיום הישראלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרה של משפט אחד של אשכול על פי מיטב חוש ההומור שלו -הובילה אותך לדבר על ניכוס שלו. כמבן לא דובים ולא יער. אינני מבין את העקומות הסימטריות שלך. ימין קיצוני ציינת -כהניסטים. מהו השמאל הקיצוני? אולי תסבר את עיני. כח עניין הניכוס זר לי. באותה מידה אינני מתיימר לדעת מה היה אומר בן גוריון מקברו או בגין או רבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבטיח עוד תבין בהזדמנות. גם אם כצופה מהצד. ולמען קוראים אחרים- הבהרה- 'הכהניסטים מימין'- מובאים כאן בהקשר המילוני המצומצם ולא בתוך העטיפה המחנאית הגורפת והדמגוגית שמודבקת ע''י סוכני חיברות מסוימים. מדובר בקבוצה סלקטיבית של אנשי כהנא חי, בן גביר ושות' וחלילה לא ה'ימין', או המתיישבים ככלל או כפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אותו מגיב מהסיפור "מפגיני השמאל רצחו את שוטר המג"ב", לא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |