בתשובה ליעקב, 11/07/05 19:24
קצבאות 315957
נסה כאן

לא שאין גם עמדות כאלה

אך זה לא אומר שאין עמדות כאלה
סעיף 4 חושף את השקפת עולמך. טענתך היא שהקצבאות ברובן הן כדי שאנשים לא יעבדו. השקפת עולמי שונה משלך. עבורי זה לא נכון לגבי קצבאות ילדים, אבטחת הכנסה, נפגעי עבודה, נפגעי תאונות דרכים, אמהות חד הוריות, קצבאות זקנה, עבור סיעוד, אבטלה, מילואים, הבטחת הכנסה, קצבאות נכות, חסידי אומות העולם, אסירי ציון.
חלק מהקצבאות, כמו דמי אבטלה, הן קצבאות ביטוחיות. כמו ביטוח רכב. לא קשור בכלל לצדקה. לכן הראיה משו"ע לא רלוונטית. כך גם העמדה בדבר צדקה מעיר ולא של מדינה.

אני מכבד את השקפת עולמך. אני דוחה אותה מכל וכל, אבל מכבד אותה. כל מה שאני רוצה לומר זה שהקביעה שאין מקור הלכתי לקצבאות היא לא נכונה.
קצבאות 315971
לשם הקיצור אתייחס רק לדבריו של הרב אריאל.

הרב דן ארוכות בענייני הלכה תוך הסתמכות על המקורות ומגיע לאי אלו מסקנות. עם רובם אני מסכים ועם כמה ניתן להתווכח אך לא זה העניין. בין לבין, ללא קישור לשום מקור תורני יש אמירות שמבטאות השקפת עולם שאין לי מושג על מה היא מתבססת, ויותר מכך, אין לי מושג למה הוא מתכוון. לדוגמא:

"רק מדינה יכולה וחייבת להפנות תקציבים ליצירת מקורות תעסוקה חדשים. המדיניות הכלכלית הנוכחית אמנם מעדיפה בעיקרון צמיחה על תמיכה, אולם עושה זאת בדרך שאין דעת ההלכה נוחה הימנה. אילו כל שקל שהיה נחסך מתמיכה היה מיועד ישירות לצמיחה וניתן היה להפנות את כל הנתמכים למקורות הפרנסה החדשים – ניחא. אולם לא זו המדיניות המעשית. הקצבאות לנזקקים מצטמצמות מאוד ובמקביל מורד נטל המס מהמעמד הבינוני והגבוה מתוך הנחה שאלו ייצרו מקומות עבודה, וכך במשך הזמן אולי תימצא תעסוקה לנזקקים. צמצום התמיכה הוא ודאִי, בעוד שאפשרויות הצמיחה מסופקות ועתידיות בטווח רחוק. ברי ושמא בכגון דא - לאו ברי עדיף. אין ספק עתידי מוציא מידי ודאי עכשווי. לא לכך מתכוונת התורה."

1) מאיפה המסקנה שרק מדינה יכולה לייצר תעסוקה, כאשר ניסיון של מעל 100 שנים תוך סבל נוראי למליארדים מוכיח ההיפך? בכל מקרה אין לאמירה זאת שום קשר לתורה.

2) מאיפה יש היתר למדינה לפעול לעידוד צמיחה, למשל (מקרה מהימים האחרונים) על ידי גזילת כסף לצורך עידוד ייצוא היין? מה המקור ההלכתי המתיר את הגזל הזה?

3) לאחר מכן הרב מתייחס לקיצוץ בקצבאות ללא דיון בשאלה של רמת הקצבאות הראויה ולהיתר ההלכתי לרובן של הקצבאות שלא הוסבר בשום מקום במאמר.

לסיכום: אין קשר בין הדיון התורני למסקנות. אם הכוונה היא לדיון תורני, הבה נדון. אם הכוונה היא שאתכופף בפני "דעת תורה" שאין לי מושג על מה היא מבוססת ונראית כסותרת גופי תורה - אני מאוד מצטער, אני לא אוכל לקבל זאת. יותר סביר להניח שהרב התכוון למה שכתוב בשולחן ערוך.

פסקה נוספת:

"עליה להבטיח גם את איכות החיים החברתית של אזרחיה. היא חייבת להיות מדינת חסד, שתשמש אור לאזרחיה ומופת לעולם כולו. עליה ללמוד ממלכי ישראל, ש"מלכי חסד הם", ועיקר תפקידם היה לעשות משפט וצדקה לכל עמם."

1) מניין מגיע הרב למסקנה שמדינה רשאית לגזול כסף על מנת לדאוג לאיכות חיים חברתית של אזרחיה שלא על פי המדדים של שולחן ערוך? או שמא הכוונה היא למדדים של שולחן ערוך והרב רק לא מודע לכך שהקצבאות ניתנים שלא על פי שולחן ערוך?

2) הציטוט על מלכי חסד נוגע למלך אחאב שהחסד שלו היה אחד העוונות החמורים ביותר שלו. חסד שלא על פי דין תורה זוהי הנצרות. לא לכך מתכוון הרב כמובן. על כן, אין לי ברירה אלא להניח שהרב מתכוון שנקיים צדקה על פי דין ולא במערכת הנהוגה היום.
________________
הקצבאות מתחלקות לשיטתי לשלושה:

1) אלו שמשלמים לאנשים כדי שלא יעבדו:
אבטלה, הבטחת הכנסה (כולל חד הוריות), רוב קצבת נכות.

קצבאות אלו דוחפות אנשים שלא לעבוד ונזקן עצום למדינה ולאנשים המקבלים אותם גם יחד. על מנת שיהיה לך כדאי ל"בטח" עצמך ב"ביטוח" אבטלה, אתה צריך להיות מובטל 3 פעמים לפחות במהלך חייך. אין אדם שפוי שישתמש בביטוח כזה אלא אם כוונתו מלכתחילה היא לקחת תקופות חופש מהעבודה, כפי שנוהגים אחוז נכבד ממקבלי דמי אבטלה.
אין זה ביטוח ולא מצאנו בתורה שום היתר לבטח אדם בעל כרחו. ברגע שאתה טוען שהקצבה ניתנת שלא מדין צדקה אתה צריך לתת מקור הלכתי אחר שמתיר זאת. למרבה צערך, אין כזה.

2) אלו שמשלמים לאנשים סתם:

קצבאות ילדים.

נשגב מבינתי מה ההיתר ההלכתי לקצבה זאת.

3) קצבאות שמיועדות לאנשים שבאמת נזקקים אולם דרך הנתינה שלהם כה לא יעיל שהבזבוז זועק לשמים. מדובר על חלק מהנכים וחלק מהקשישים. על כן, אין לי התנגדות לקצבת זקנה כל עוד לא נמצא פתרון יותר טוב. כנ"ל לגבי קצבה לנכים קשים.

הזכרת גם תגמולי מילואים שכמובן אינם קצבה, וגם נפגעי תאונות עבודה שהם אכן ביטוח והגיע הזמן שהוא יופרט.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים