בתשובה ליעקב, 13/07/05 14:17
הקהילה 316493
אתה אופטימי בהקשר זה; אני דווקא מאוד מודאג. העשירים לא ישתמשו בעני נכה כדי לנקות את הבית, אלא בעני בריא; הם לא יפגשו בעני הנכה משום שלא יבקרו לעולם ברחובו. העני הבריא, שמתפרנס בקושי (אבל באופן מכובד) מעבודת הנקיון, הוא זה שיצטרך לתמוך בשכנו, העני הנכה.

מיסוי קהילתי אומר חלוקת-נטל לא שווה. רואים את זה כבר כיום: במקרים רבים, הארנונה (המיסוי הקהילתי) בישובים עשירים *נמוכה* יותר מבישובים עניים, משום שבישובים העשירים אין שכבה הנתמכת על-ידי מוסדות העירייה. ומלבד זאת, האין מיסוי קהילתי עומד בסתירה לתפישה של עזרה קהילתית מתוך רצון, ולא מתוך חובה (מס)? האם תאשר התמיכה מגיעה מכספי מס, קהילתי או לא, אין פתח לרמאויות? אתה זה שטען שיתרון התמיכה הקהילתית בכך שהקהילה יודעת בדיוק מי באמת נזקק ומי רמאי; ברגע שהתשלום מבוסס על מס, יהיה שוב צורך בקריטריונים חדים, ועדות בדיקה, וחשש מפני רמאים. איני רואה הבדל בין מיסוי קהילתי למיסוי ארצי מבחינה זו.

מה שעושה שמות בבני-אדם אינו הקצבאות, אלא איסור העבודה על מי שמקבל קצבאות.
הקהילה 316510
העשירים תרמו ותורמים. אלו הן העובדות. אם היה להם יותר כסף והמדינה היתה מתערבת פחות, הם היו תורמים יותר.

מיסוי קהילתי אינו אופטימלי, אולם הוא אפשרי. מדובר על סכומים יחסית קטנים ועל יכולת בקרה לאן הולך הכסף. בקהילה של עשרת אלפים נפש, אני יכול לדעת מי האנשים שמחלקים את הכסף והאנשים שמחלקים את הכסף יכולים לדעת מי הם אלו שמבקשים כסף.
בקהילה של קרוב לשבעה מליון נפשות, כל זה בלתי אפשרי.

אולי כדאי להתיר למקבלי קצבאות לעבוד. לפחות שישלמו מיסים שישלמו חלק ממה שהם לוקחים.
הקהילה 316514
בודאי שכדאי לאפשר למקבלי קצבאות לעבוד: המדינה לא מפסידה מזה דבר, לעומת מצב בו מקבל הקצבה מקבל את אותו הסכום ולא עובד; את הקצבה היא משלמת בכל מקרה, ואם היה מותר להם לעבוד (לא ב"שחור") הם היו תורמים לכלכלת המדינה. אני גם רוצה להיות אופטימי (גם לי מותר!) ולהאמין שחלקם לפחות היו מוותרים על הקצבאות מרצונם אם היו מוצאים עבודה בשכר גבוה מספיק.
הקהילה 316544
אבל אז בעצם כולם היו מקבלים קצבאות.

אני יכול לעבוד, לשלם מס הכנסה, ולקבל קיצבה באותו סכום, אז מה הרעיון?
הקהילה 316627
הכוונה היא לקצבאות למי שסובל מפגיעה פיזית העשויה להפריע לתפקודו וברור שהיא מונעת ממנו סוגי עבודות מסוימות. כיום, הם מקבלים קצבה אם לא ימצאו עבודה, ולכן רבים מהם מעדיפים לא לעבוד, או עובדים ומעלימים זאת. לדעתי עדיף שיקבלו קצבה באופן לא מותנה (אם ירצו).

ההפסד למדינה: תשלום קצבה לנכים שכיום לא מקבלים קצבה בשל עבודה.

הרווח למדינה: תל"ג גבוה יותר, גביית מיסים גדולה יותר, אחוזי אי-תעסוקה נמוכים יותר (יש הבדל בין אי-תעסוקה לאבטלה, ואני חושב שנכים שלא עובדים לא נכללים במניין המובטלים בכל מקרה).

אפשר לחשב כלכלית את ההשפעה, בהנתן הנתונים המתאימים. אבל נדמה לי שמקבלי ההחלטות מעדיפים לנקוט בשיטה של "מי שלא 'מגיע לו' לא מקבל", שיטה שמעודדת רמיה ואולי אף גורמת הפסדים למדינה. אישית, ליבי לא צר במי שגורלו התאכזר אליו והוא זכאי לקצבאות האלה, גם אם הוא יכול להתקיים בלעדיהן.
הקהילה 316661
אוקיי, לא הבנתי קודם שהכוונה היתה רק למי שסובל פגיעה פיזית, אם זה המצב אז אני מסכים איתך לחלוטין.
הקהילה 316666
תצטרך מבחנים מאוד מחמירים לגבי מיהו נכה. היום יש 150000 נכים מקבלי קצבה. פתח את הברז ויהיו לך מליון נכים מקבלי קצבה. ספק אם המיסים הנוספים יעזרו לכסות את הקצבאות הללו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים