בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 13/07/05 23:13
שכר מינימום כחסם 316659
בעניין "חילופי המשפטים": למיטב ידיעתי אתה טועה. דווקא באוניברסיטה, ואולי במיוחד אפילו במתמטיקה (ולמען האמת - גם ברוב התחומים האחרים), יש הבדלים גדולים מאוד ביחס בין השקעה לציונים. וייתכן בהחלט מצב שבן אדם שמשקיע מעט מאוד יוכל עדיין להסביר דברים למי שמשקיע פי כמה ממנו. כעת, אותו דבר בהחלט יכול לקרות גם לגבי כספים - די שתירש אותם, למשל, ויהיה לך הרבה יותר ובלי כל מאמץ מבן אדם שעובד שעות על שעות. אבל כפי שאמרתי, כספים איכשהו נתפסים כתגמול על מאמץ.
בעניין הבושה והחולשה: שוב, מול הרופא המשחק הוא אחר לגמרי. אין כאן תחרות: בדיוק כמו עורך דין שמטפל בעסקיך, אדריכל שבונה לך בית, או כל מומחה אחר בתחום מסוים - מדובר ביחס מקצועי בין מעניק שירות ולקוח. אתם כלל לא על אותו מישור.
בעניין המשחק סכום אפס: הכוונה היא בהחלט לתחרות מהסוג הראשון, ש*איננה* משחק סכום אפס. ואני חוזרת על דבריי: אנשים *כן* מתביישים, אם הם מפגינים בה חולשה.
שכר מינימום כחסם 316695
יודעת מה - אני לא אתווכח איתך בקשר לשורה הראשונה (אני גם די מסכים - מבחינה יחסית אפשר להתאמץ הרבה פחות ממישהו ועדיין להצליח, אבל בלימודים בלי להתאמץ בכלל אי אפשר להצליח), ורק אטען שהיא משחקת לידיים שלי ומצביעה על משהו פגום בתפישה שלנו, כאילו מי שאין לו כסף, זה בגלל ש"לא מגיע" לו.

אני מסכים שעם הרופא אין תחרות, אבל "להיחשף בחולשתך" זה שם למשהו כללי, ו"להיחשף בחולשתך בכך שאתה מודה בפני מישהו שהוא הצטיין יותר ממך בתחרות" זה אספקט אחד שלו. אם לאנשים קשה לחשוף חולשות באופן כללי, גם הרופא צריך להביך אותם. אם לא, הבעיה היא לא שהם נחשפים בחולשתם, אלא שהם מודים ב"הפסד" בתחרות - והמסקנה ברורה - צריך לחסל את תפישת התחרות הזו.

למה לדעתך אנשים *כן* מתביישים אם הם מפגינים "חולשה" בתחרות מהסוג הראשון? האם לדעתך זה נורמלי? האם לדעתך ניתן לשנות את זה?
שכר מינימום כחסם 316703
לגבי חשיפת חולשות - אני עדיין סבורה שאתה טועה. ברור שזה לא חל על *כולם*, ולא *כל* הזמן, אבל זה קיים. וכמו שאמרתי שזה מודחק יותר לגבי חברים - זה מודחק גם לגבי הרופא או העורך דין: הם אולי לא חברים שלך, אבל היחסים המקצועיים אתם הם דיסקרטיים (כמובן כמו אצל פסיכולוג), ולכן גם אינטימיים במידה מסוימת, גם אם זה בעל כורחך. כי מול כל אלה אתה נחשף בכלל מבחינות שונות, כפי שאתה נחשף כלפי בן/ת הזוג שלך.
ול*הודאה בהפסד*, שהיא חלק מהתחרותיות, יש חפיפה גדולה עם אותה חשיפה, אבל הן לא זהות. לפעמים חשיפת החולשה היא בעייתית גם מול מי שאיננו "מנצח" אותך, אלא סתם עלול לשנות את דעתו הטובה עליך. או מלכתחילה לגבש עליך דעה פחות מוצלחת ממה שהיית רוצה.
ואנשים מתביישים בחולשותיהם מפני שרובנו מעריצים כח, אפילו לא בהכרח במודע. המזל הוא שכל אחד תופס "כח" באופן אחר, אבל עדיין מתפעל ממנו. ובהתאם, החולשה מעוררת רגש הפוך. (המזל הוא, שגם ל"חולשה" יש מובן אחר לאנשים שונים. וגם חולשה יכולה להיתפס ככח).
האם זה נורמלי? אני מניחה שכן, בסופו של דבר זו די הנורמה.
האם זה ניתן לשינוי? במידה מסוימת, כן - אבל האפשרות הזאת לא נראית לי מעשית בעתיד הקרוב. זה יכול להיות שונה ב"בועות" מסוימות, בקהילות סגורות למדי. אבל בחברה הכללית... לך תדע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים