בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 24/07/05 10:14
שכר מינימום כחסם 319149
חלק מהחיברות שעוברים בני האדם כוללת בניית חוסר נעימות מלבקש טובות. לא נעים לנו לבקש מהשכן להשאיל את האוטו, לא נעים לנו לבקש הלוואה ולא נעים לנו לבקש שישאילו לנו ספר.
מדי פעם אנו מבקשים בכל זאת, בגלל שהשכן נותן לנו הרגשה מאוד טובה, או בגלל שזה מאוד חשוב לנו ואנו משליטים את השכל על הרגש.

ישנם אנשים שלא עברו את החברות הזאת כלל. נער כזה יוכל לבקש מאישה מבוגרת לקום לפניו באוטובוס כי הוא קצת עייף. הוא ילמד איך לנגן לאנשים על המצפון וכך יוכל לקבל הרבה מאוד. אמנם אנשים לא יאהבו אותו אבל לפחות הוא יקבל הטבות מזרים. היה איתי בטירונות בחור שלא התבייש לבקש ממני להחליף את השמירה הראשונה (הטובה) בשמירה נוראית באמצע הלילה.

בעוד שארגוני השמאל מבינים שלשבור את הבושה הזאת תהיה אסון לחברה, הם רוצים בכל זאת שאנשים לא יצטרכו להתבייש. איך עושים זאת?
הם הופכים תחומים מסויימים מבקשות (בהם החיברות דורשת ממך להתבייש) לזכויות שמגיעות לך ואין צורך שתתבייש.
השבירה הזאת בנויה על ההנחות:

1) לא נורא אם בתחומים מסויימים לא תהיה את מידת הבושה
2) תחושת חוסר הבושה לא תזלוג מתחום לתחום.

איני יודע אם 2 נכון או לא, אבל 1 הוא מאוד בעייתי. הוא זה שמביא כל כך הרבה אנשים לחתום אבטלה ללא שום סיבה, למעט טובתם האישית, דבר שהופך את הבושה הטבעית לקחת לחטא עליה אנשים נענשים.

חברה הרוצה להתנהל כמו קיבוץ, או לפחות עם עזרה לזולת, חייבת שלכל חבריה תהיה הבושה הזאת לקחת. בלעדיה, החברה תתפרק. אבל עצם ההגדרה של קיבוץ ובוודאי מדינת רווחה מחברתת מחדש את האנשים לנטוש את הבושה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים