בתשובה לאריק, 31/07/05 1:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על ההשקעה ועל המחמאות. "כיצד תודעתנו יודעת להקריס את פונקצית הגל (אין התאבכות) או לא (יש התאבכות) מבלי שיש לה ידיעה על מצב הגלאי ?" זה קצת טריקי: במובן הרלוונטי, לתודעה שלי (על-פי ויגנר) כן יש ידיעה על מצב הגלאי, אפילו ש"אני" לא יודע מה מצבו. אני אסביר. אפשר לומר שאצל ויגנר יש שתי רמות לתודעה: הרמה הגבוהה היא מה שאנו מודעים לו; הרמה הנמוכה היא מנגנון שיודע לטפל במערכות פיזיקליות בסופרפוזיציה ולהקריס אותן. זו פרשנות מוזרה קצת במבט ראשון, אבל היא נראית לי הפרשנות היחידה לויגנר: הרי ויגנר לא מבחין בין תודעות של פיזיקאים שלמדו תורת הקוונטים והם יודעים לתאר את פונקציית הגל בניסוי מסוים, לבין תודעות של הדיוטות. תודעות משני הסוגים כשירות באותה מידה להקריס פונקציות גל (ואילו היינו רוצים ליצור הבחנה כזו, היינו מגיעים מיד לסתירות: גם הדיוטות רואים תוצאה אחת לפי כלל בורן). בניסוי שלנו, לרמה הנמוכה של התודעה יש ידיעה על מצב הגלאי, כי המצב הזה הוא חלק מפונקציית הגל שמגיעה לתודעה. אם הגלאי לא פועל, מגיעה לתודעה הסופרפוזיציה הרגילה של "אלקטרון מימין" + "אלקטרון משמאל" בהתאבכות. התודעה מקריסה את המצב לתוצאה בהסתברות המתאימה להתאבכות. אם הגלאי (בצד ימין) כן פעל, מגיעה לתודעה הסופרפוזיציה של "אלקטרון מימין, גלאי עשה קליק" + "אלקטרון משמאל, גלאי לא עשה קליק", ללא התאבכות1. התודעה מקריסה את הסופרפוזיציה - בהסתברות חצי לרכיב השני. בריבוי עולמות, מה שמפצל עולמות הוא המדידה - אירוע מקרוסקופי בכל מקרה. שני המצבים מאוד לא סימטריים: אם הגלאי פועל, יש שתי תוצאות אפשריות והמדידה תפצל את העולם לשניים. אם הגלאי לא פועל, יש רצף של תוצאות, ואז... צריך פרשנות נוספת, אבל זו כבר בעיה ותיקה בתיאוריית ריבוי העולמות, שלא ייחודית לויידמן-אליצור. 1 למה ללא התאבכות? זה מה שעושה התגובה עם הגלאי שניתן לצפייה. נדמה לי שזה מתחייב מניסוי 4 בחלק א'. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |