 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלחתי את הלינק לחבר שלי (אותו אחד שהזכרתי בתגובה 250564), אבל הוא כבר הכיר את הבקבוקים הפיזיים, ובנסיבות מעניינות - ידעתי שהסבא החורג שלו הוא מיודענו ז'אק לאקאן, ומסתבר שלאקאן החזיק בקבוק אחד בביתו, בתור המחשה לקשר שבין מתמטיקה מודרנית לבין נפש האדם. ציטוט (ברשות) מהאימייל של אותו חבר: Lacan provides tons of good material for the dubious mixing of math and crap. (לידיעת הקורא אלון עמית.)
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי להבין אם הנכד החורג מקבל או דוחה את סבו החורג? (ואגב, האם הוא צרפתי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנכד הוא אכן צרפתי, אבל הוא גר באמריקה מזה למעלה מעשר שנים (להמחשת הצרפתיות - הוא טוען שבאמריקה אין גבינות). זה לא יהיה יאה מצדי לדון בשמו ביחסיו עם סבו החורג, אבל אני כן רשאי לספר שהוא חושב שה*מחקר* של לאקאן - לפחות אותו חלק המתיימר לקשר בין מתמטיקה ופסיכולוגיה - הוא פשוט קשקוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה.:) םיקנטריה נאה. אלון ישמח ודאי לקרוא זאת, אם לא קרא עדיין. ייתכן, אם כך, שהוא היה פשוט אובססיבי למתמטיקה, כדרך הצרפתים. כפי שקראתי באתר כלשהו (אינני זוכרת איזה) - סיפרה בחורה צרפתייה שבמאות קודמות היה כל אביר צרפתי הסובל מאהבה נכזבת פורש לביתו לחבר ולהוכיח איזה משפט מתמטי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. חוששני שדעתו של עוד מישהו (אפילו נכד) על לאקאן לא משנה בהרבה את הסטטיסטיקה הכללית, ולכן שמחתי היתה מרוסנת משהו. מהסיפור של הבחורה הצרפתיה אני חושב שניתן להסיק שאבירים צרפתים נחלו הצלחה רבה בחיי האהבה שלהם, וחוו אהבות נכזבות רק לעיתים נדירות מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר שב"המשפט האחרון של פרמה" מסופר על מישהו (צרפתי?) שכמעט התאבד בגלל אהבה נכזבת אבל ברגע האחרון התחרט והלך להקדיש את חייו למשפט פרמה או משהו דומה. יש גרעין של אמת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיגול קצר העלה את שמו של Wolfskehl, צרפתי ממש כמו גרהרד שרדר, שתמצית תרומתו המתמטית היתה הקמתה של קרן למתן פרס לפותר השערת פרמה. הסיפור מופיע בראיון עם סיימון סינג ואיני יודע אם הוא אמין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמני, צרפתי, הכל אותו דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופתעתי לגלות ששווי הפרס היה רק 30,000 ליש"ט כשויילס קיבל אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הופתעת? לדעתי הוא היה אמור להיות הרבה פחות מזה, בעקבות האינפלציה בגרמניה אחרי מלחה"ע I, ומישהו תרם והוסיף כסף כדי להשאיר מהפרס יותר מאשר גרושים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא: החל מסוף העמוד הרביעי (1297). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה. כנראה שהזכרון שלי נסמך באמת על E. T. Bell (שזה רעיון רע מאוד, בדרך-כלל) ועל חלק מהסימוכין האחרים הנזכרים במאמר ששלחת. בכל זאת, אילו הייתי משקיע מיליון וחצי דולר ומקבל מאה-אלף דולר תשעים שנה אחר-כך, הייתי בא בטענות קשות אל הברוקר שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...ובמחמאות לרופא שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, במאמר שקישרת אליו מציינים שהפרס של וולפשקל, על אף התכווצותו, הוא בכל זאת הפרס השני בגודלו שויילס קיבל (אחרי פרס וולף הישראלי). אם תעיין בגיליון החדש (ספטמבר) של ה-Notices, תגלה שגם זה כבר לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השמחות שלך תלויות בסטטיסטיקה, זה נשמע לי מאוד עגום...:) לי נראה דוקא שהמסקנה המתבקשת מסיפורה של הצרפתייה היא, שאהבה נכזבת אינה תורמת הרבה לחידוד המחשבה, ולא כל מי שפורש לביתו עם מטרות נשגבות מצליח לממש אותן במצב זה... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |