בתשובה לאורח, 16/08/05 0:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עוזי כבר ענה מה לא בסדר בטענה שלך. אם נתת אלטרנטיבה, פספסתי אותה. תוכל לצטט? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האלטרנטיבה היא, שאם טענתי היא מחויבת המציאות אז מה יש לי לבדוק? כלומר, לבדוק את סבירותה, את הגיונה, את תקפותה וכו'. המציאות היא מציאות והיא כפויה עלי. ליבוביץ נהג לומר שאם המציאות אינה מוצאת חן בעיניך אתה יכול להתאבד (אני לא מתכוון אליך אישית כמובן, אלא על דרך הדיבור). אבל מתי כן יש טעם לבדוק? רק אם אני מסוגל לטעות, ורק אם אני מסוגל להכיר בטעות, ורק אם אני רוצה לחזור בי בעקבות ההכרה בטעות. טעות, להכיר, רוצה - כל אלה הם מונחים המתארים מציאות פסיכית ולא מציאות פיסית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להמשיך את הגישה הדטרמיניסטית שלך לאבסורד: אם הכל מחוייב המציאות גם הבדיקה תהיה מחוייבת המציאות, וכו' וכו' וכו'. לא ברור לי מה אתה מנסה לטעון בגישה הזו. "טעות" ו"להכיר" הם מושגים שאני יכול לחשוב עליהם גם בקונטקסט של תוכנת מחשב (למשל, תוכנה שמזהה ומתקנת שגיאות במידע שמועבר דרך ערוץ עם "רעש"). "רוצה" גורר אותנו שוב לדיון על הרצון החופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מנסה לטעון הוא שלגבי האדם שום דבר לא מחויב המציאות. הוא חושב מה שהוא רוצה והוא עושה מה שהוא רוצה. אם לא מקבלים את זה באמת מגיעים לאבסורד. אני דטרמיניסט רק ביחס לטבע הגולמי ולא ביחס לאדם. יש בני אדם שלא מסוגלים להאמין שאם כל הקוסמוס הוא דטרמיניסטי, לא יתכן שיש איזה יצור מתוסבך בקצה הגלקסיה שפתאום עושה מה שבא לו. מה זה פה, הפקרות? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |