בתשובה לX אייל בדוי, 19/08/05 9:01
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324766
היי
אתה שואל אולי את השאלה, בהא הידיעה, על הרצון. היינו, ומה קובע את הרצון? והתשובה שלי היא - הרצון. מובן מאליו שכל סטודנט מתחיל בלוגיקה היה מעיף אותי בבעיטה על תשובה כזאת. אבל בחיים לא הלוגיקה קובעת אלא דווקא מה שאתה מכנה "המובן היומיומי", ובמובן הזה אני משוכנע שאני עושה מה שאני רוצה. מעבר לכך - גם לי אין מושג.
נו מה לעשות? המציאות מלאה חידות שאין עליהן תשובות. אחת מהן היא למה בכלל יש מציאות? כל מציאות שאתה ואני מכירים אפשר להעלות על הדעת את האפשרות העקרונית שהיא לא היתה קיימת. אז למה היא קיימת?
מי שלא רוצה לחיות בשלום עם סתירות - שיתאבד.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324787
מי שלא רוצה לחיות בשלום עם סתירות לא חייב להתאבד. הוא יכול פשוט להעדיף הסברים שלא מכילים סתירות על פני ההסברים שלך.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324877
מובן מאליו. אני מניח שבדבריך אלה אתה מתכוון להשיב לכל אלה שטוענים שאין דבר כזה רצון. מי שרוצה - מתאבד. מי שרוצה - נותן הסברים שלא מכילים סתירות (תוספת שלי - כביכול, רק כדי לרמות את עצמו). מי שרוצה - חי בשלום עם הסתירות.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324882
אפשר גם לומר להפך, שאין דבר מלבד הרצון (והרוצה?)... השאלה היא למה מייחסים אותו (לעצמו?). גם אני חי בשלום עם הסתירה, ואף שהסבר השולל קשר ישיר בין אדם לרצון הוא מילולית ולוגית מובן יותר, ברור לי שאלו מספקים להסבר רק עוצמת שכנוע גדולה יותר ודבר מעבר לכך. עודף השכנוע טמון בכך שהסברים אחרים (אי-הסברים) לא נותנים לנו יכולת פירוש של העולם. הם מתמצים ב-"יש רצון וככה זה". כשלעצמו אין פה בעיה, אבל לצד אמירה זו של "טבע הדברים" כשמדברים על דברים (תופעות) אחרים (לפחות לכאורה) להם אתה קורא "גלגולי חומר ואנרגיה", קופצת התנגדות גדולה לשילוב כזה או אחר של רצון, ומשמעות המילה הולכת ומתערפלת. יש הרגשה שהיא מצטמצמת לקונטקסט מאוד צר (אנושי) והופכת לחסרת משמעות.

למיטב הבנתי, בגרסתה הראשונית חתרה הפילוסופיה להסביר דברים. יותר משמצאה הסברים ודאיים מצאה חוסר יכולת להסביר. אבל גם מתוך חוסר היכולת להסביר עדיין סיפקה קווים מנחים כלליים (אתיקה), למשל הסטואה, ההדוניזם של אפיקורוס וכו'. לאן "אתה" מגלגל את הדברים?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324885
לצערי אני מוצא בדבריך ניסוחים שאינני מבין אותם (לדוגמא: קשר ישיר בין אדם לרצון, יכולת פירוש של העולם, מתוך חוסר היכולת להסביר עדיין סיפקה קווים מנחים כלליים), ולא אוכל להתייחס אליהם.
המטרה אליה אני חותר היא לשכנע את בני שיחי שהבעיה הפסיכופיזית חיה ונושמת למרות 3000 שנות הגות בה, משום שאין היא ניתנת לפתרון. ואתה, כך נדמה לי (ולא רק אתה), שואל אותי שאלות כאילו אמרתי שיש לי פתרון. אני מצהיר כאן הצהרה מפורשת שאין לי פתרון. אבל גם לך אין. לאף אחד אין. מזה זה התחיל, ולשם זה מתגלגל.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324891
אני מסכים אתך שאין פתרון, ואכן זה מה שניסית לקדם בדיון. לא טענתי שהצעת פיתרון, אבל כמדומני, כשהתייחסת לאחד התחומים של התודעה/ההוויה האנושית, הרצון, גרסת שפשוט יש לנו רצון.

מה שאני מנסה לומר, האמירה, "פשוט יש לנו רצון" פשוט אינה אומרת כלום. אם אתה מתכוון לומר שההסבר הדטרמיניסטי לא מספק כלום משום שאין לנו יכולת ידיעה, אז תאמר, "אין ביכולתנו לדעת". כשאתה מציג את זה "פשוט יש לנו רצון", אתה יכול להגיד משפט חסר משמעות באותה מידה, "פשוט אין לנו רצון". זה יבלבל את הדטרמיניסט לגמרי כי נראה כאילו אתה אומר מה שהוא אומר, אבל גורס שהוא טועה.

קל יותר להחזיק בדעה כלשהי (יש או אין) מאשר בספק. יש לנו נטיה להכרעה, זה עושה את החיים הרבה יותר פשוטים. אחרי קריאה וחשיבה מרובה נראה לי נכון יותר לומר, איני יודע, ואין שום ודאות, אך נוח לי יותר עם ההסבר הזה והזה, כמובן שהוא בעירבון מוגבל.

מה שניסיתי לשאול בתגובה הקודמת, האם לאחר שאתה גורס חוסר ידיעה (אין פתרון), אתה מוצא השלכות לכך בחיים המעשיים, מעבר לקימה בשיחת סלון/האייל ואמירה, "ח'ברה, אין לכם פתרון וזהו"?
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 324894
אני יודע שזה יראה כאילו אני נטפל לקטנות ונתפס במילים, אבל אני מעולם לא טענתי שהרצון הוא דבר פשוט. אמנם אני מייחס לעצמי רצון (מתוך חוויתי הישירה ביותר), ואני מייחס גם לך רצון (מסיבות פסיכולוגיות), אבל מעולם לא טענתי שזה פשוט. להיפך. זה מסובך מאוד. כי "רצון" זה בעצם להגיד "סיבה שאינה ניתנת לתיאור במונחים של גלגול של חומר ואנרגיה". איזו מין סיבה היא זו? איך היא עובדת? אין לי מושג. זה ניסוח אפשרי של הבעיה הפסיכופיזית.

אני לא רואה השלכות מעשיות לבעיה הפסיכופיזית עצמה, מעבר לכך שלא ללכת שולל אחר מיני שרלטנים שמחפשים איך להוציא ממני את הכסף שלי (אורי גלר, בבא סאלי וכאלה). לעומת זה יש השלכות מעשיות עצומות לבעית הרצון והדרטמיניזם, מבחינת האחריות שניתן או לא ניתן להטיל על האדם למעשיו.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 325162
דווקא בענין האחרון אין השלכות. אם הענין דטרמיניסטי, אנשים עושים מה שהם עושים, ונענשים/מתוגמלים כפי שהם נענשים/מתוגמלים. אם לאו, אז יש אחריות על הביצוע ועל השיפוט. נכון שיש את האזור האפור, יש רצון ואנשים חושבים (בטעות) שזה דטרמיניסטי, אז יש להם אחריות על מה שהם חושבים... זה הכל.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 325166
העניין האחרון הזה חשוב מאד לתיאולוגים שצריכים להתמודד עם השאלה למי מגיע ללכת לגן עדן.
פסיכופיסיקה לייבוביצ'יאנית 325172
אבל האחריות הסופית היא על הבוס, אז גם זה לא נורא.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים