בתשובה להקשה המקשה, 08/10/05 17:49
משחק זה כמו מלחמה 335825
אני חושב שיהיה שכר להתיחסות למקבילה הספרותית המפורסמת לעניין קרב הביניים והיא התרבות היוונית (הקרב בין אכילס והקטור אצל הומרוס).
ההקבלה הזאת, קודם כל מסבה את תשומת הלב לערך ההיסטורי של סיפורי התנ''ך, שכן הפלישתים התייחסו בצורה כזאת או אחרת לחוג התרבות היווני מיקני-אכאי שיצר את הסיפורים הללו.
תובנה שנייה היא שדו-הקרב הזה היה יותר קרוב לתימה של הספורט מאשר לתימה של המלחמה. המלחמה על טרוייה לא הוכרעה ע''י הקרב בין הקטור לאכילס. קרב הביניים שימש מעין פרולוג ספורטיבי של הקרב עצמו ומטרתו היתה תעמולתית ומוראלית (ל''חמם'' את הלוחמים לקראת הקרב).
שלישית, אין ספק בדבר עליונותם הצבאית של הפלישתים, והתנ''ך מפרט אותה במונחים טכנולגיים (חרשות הברזל) הנראים משכנעים למדי כנגד הטיעון שמדובר בפיאור המנצחים פוסט-פקטום.
משחק זה כמו מלחמה 335838
"הפלישתים התייחסו בצורה כזאת או אחרת לחוג התרבות היווני מיקני-אכאי"

כדי להצדיק את הטענה הזאת, צריך להראות שקרב-ביניים הוא לא תופעה נפוצה גם בתרבויות אחרות. יש מומחה בקהל?
משחק זה כמו מלחמה 335849
לא הבנת את שוקי שמאל. הוא לא ביסס את הטענה על קשר בין הפלשתים ליוונים על תופעת קרב הביניים. ולכן הבדיקה שהצעת לא רלווטית לכאן.
משחק זה כמו מלחמה 335856
גם אם שוקי רוצה לטעון שהעובדה שהתנ''ך מראה קשר כזה תורמת לאמינות התנ''ך כספר היסטוריה, הוא צריך להראות אותו דבר.
משחק זה כמו מלחמה 335859
אבל שוקי לא טען גם את זה. הוא טען בפשטות שקשר כזה קיים.
משחק זה כמו מלחמה 335864
והוא טען שההקבלה בין קרבות הביניים בשתי התרבויות מסבה את תשומת הלב לערך ההיסטורי של סיפורי התנ''ך.
משחק זה כמו מלחמה 335865
הקשר בין הפלישתים לחוג התרבות האיגאי הוא
א. מסובך, עקלקל ואופי הקשר שנוי מאוד במחלוקת. לא כדאי להכנס לזה.
ב. יש לו עדויות ארכיאולוגיות גם מחוץ לתנ"ך (בתנ"ך חשוב למשל על סרני פלישתים מול הטירן היווני).
תאורי הפלישתים בתנ"ך (חרושת הברזל, משטר ערי המדינה, פולחן דגון) שיש להם סימוכים חוץ תנכיים, הם עדות לכך שאלה המתעקשים שהתנ"ך הוא ספר תיאולוגי שכל המתואר בו הוא היפוכה של המציאות ההיסטורית או חסר אמינות לחלוטין, שוגים.
בכל אופן דו-קרב כמבוא לקרב הוא תופעה נדירה למדי. למעשה אלו שתי הדוגמאות היחידות שאני יכול לחשוב עליהן כרגע.
כדי לעבות את העלילה מערבבים אותו עם שלוש תופעות קרובות ונפוצות יותר :
א. קרב בין קבוצות לוחמים נבחרים כחלק מלוחמה שהוא תופעה מוכרת בלוחמה פרימיטיבית (אצל המאורים הפולינזים למשל). תחרויות וקרבות אבירים בימה"ב.
ב. קרב בין קבוצות לוחמים נבחרים כתחרות ספורטיבית. למשל הקרב על הבריכה שבו נהרג אחיהם הצעיר של בני צרוייה ("ישחקו הנערים לפנינו").
ג. הדו-קרב (דואל) ה"מודרני" שכבר איבד כמעט כל הקשר מלחמתי.
משחק זה כמו מלחמה 335867
רק כדי להסיר ספק: אני לא מאלה המתעקשים שהתנ"ך הוא ספר תיאולוגי שכל המתואר בו הוא היפוכה של המציאות ההיסטורית או חסר אמינות לחלוטין.
משחק זה כמו מלחמה 335916
ההצעה להשוות עם כתבי הומרוס בהחלט מעניינת.
ובכן:
בשיר השלישי, לאחר עבודת שכנוע נוקשה, פאריס (אלכסנדרוס) נאות לדו-קרב עם מנלאוס (בעלה המקורנן של הלנה), כדי לישב את המחלוקת האישית ביניהם. הקטור אחיו יוצא ומכריז את ההצעה באוזני האכאים והטרויאנים. המנצח יקבל את הלנה ואוצרותיה, וכל האחרים (פרט למנוצח) ישובו בשלום לבתיהם. כשמנלאוס נענה להצעה,
"ככה שח; וישישו הטרויים וגם האכיים,
יען כי אמרו, כבר הקיץ הקץ על מלחמת הדמים."
(התרגום של טשרניחובסקי; מפאת אורכו, ומאחר ולא מצאתי לינק אליו, נסתפק בתרגום לאנגלית:
קרב הביניים אכן נערך, ואלמלא התערבותה של אפרודיטה לחלץ את פאריס כשכבר עמד על סף התבוסה, אודיסאוס היה מגיע הביתה הרבה לפני...).

בשיר השביעי, הקטור כבר יודע שהאלים הסכסכנים גמרו אומר שהמלחמה תמשך עד שאחד הצדדים יחוסל. הוא מציע דו-קרב שמטרתו תהילה למנצח. הוא רק טורח לציין כתנאי שהלז יעשה חסד עם גופת המפסיד.
בשיר השלישי מדובר בהצעה הדומה מבחינת המבנה להצעת גולית. זה לגמרי לא ספורט, כי אם פתרון קונסטרוקטיבי ליישוב הסכסוך במחיר דמים מינימלי (על חטאו של פאריס הרי מישהו חייב לשלם בחייו). יש בכך משום חיזוק לטענתי בעניין יעודו המקורי של קרב הביניים. בשיר השביעי מדובר בדו-קרב "ספורטיבי", אולם גם כאן התנאים מוצהרים ומסוכמים מראש. אף אחד מהצדדים אינו מתכנן מראש להפר את ההסכם במידה שהעניינים יתפתחו בצורה שאינה רצויה לו.

ליוונים אכן היתה מסורת של התמודדויות ספורטיביות (כולל קרבות מהסוג הנ"ל). בהחלט סביר שאולי גם הפלישתים שמרו על מסורת דומה. פחות סביר להניח שמסורות כאלה היו מקובלות גם על העמים היושבים בארץ (פרט, אולי, לפניקים). מאחר ותורת משה התנגדה בתוקף לדברים כאלה, קשה לי להאמין שהעברים היו מוכנים לקיים דו-קרב "לחימום האוירה" בלבד (כזכור, שמואל הנביא היה אז עדיין בחיים, והיווה סמכות רוחנית ומדינית אפילו לגבי שאול) ‏1.

באשר לעליונותם הצבאית של הפלישתים, אני מניח שהנושא מורכב. אני לא כל כך מעוניין להכנס לזה, ולכן אסתפק בסברה שכל קמפיין עמד בפני עצמו. שאול לא היה יכול לגייס את כל העם למלחמה בפלישתים באזור נחלות בנימין ויהודה, בשל הצורך להשאיר מספיק לוחמים בנחלות אפרים, נפתלי, עבר-הירדן וכו' כדי להבטיח שהעמונים, החיתים, היבוסים ושאר אבותיהם של צחי ומאיר, לא ינצלו את המצב ויפשטו על נחלות ישראל שבגבולם. לפלישתים היו מן הסתם אילוצים דומים.

בעיית הלגיטימציה של בית דוד היא עניין מרכזי בתאורי אותה תקופה, ומגמתיות הטקסט כשהוא מטפל באספקטים מסויימים מוסכמת (ככל הידוע לי) על המיינסטרים של חוקרי המקרא. אפולוגטיקות וקוסמטיקה פוסט-פקטום (אם בכלל היה "פקטום") נתפסות כחזון נפרץ.

1 יש בכך משום תשובה חלקית לתגובה 335628

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים