בתשובה לדובי קננגיסר, 10/09/01 11:34
תיגרה בשוק הקצבים בבגדד 34553
זה מישחק מכור, כי אנחנו משחקים במיגרש שלך, ותכף גם כולם יבואו לעזור לך, כי הם בעצם חושבים בדיוק כמוך. וזאת הטרגדיה. אם היית לוקח כמה ימים פסק זמן ומטייל בכל מיני מקומות בישראל השנייה והשלישית ובשטחים היית אולי מבין כמה דברים אחרת. אבל אתה מטייל בעיקר לאוניברסיטה בהר הצופים בירושלים ולקנדה, ובדרך "סתם" מתכנן עונשים חמורים למעשנים שגם דרקון לא היה מתבייש בהם, מתפלסף עם כל מיני בחורות כמו הגזענית ליאת ברגר, ומופיע כאן בתור בן אדם ליברלי.
שמע, אתה אולי ליברלי ואפילו דמוקרטי, אבל לשבת על האוכף של העשירונים העליונים זה תמיד כיף ליברלי גדול. על זה לא תוותר אף פעם. אבל מה, בלחלק עצות לכל העולם אתה מלך, והכל בהומור. אתה בכלל יודע מה זה כאב, מעבר לזה שכאב לך על עצמך (אלא על מי כן?) הזמן שביזבזת בצבא?
תיגרה בשוק הקצבים בבגדד 34560
ואם תשקיע חצי שעה ותלך לבקר בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בהר הזיתים, שזה ליד האוניברסיטה שלך, תראה את הילדים הפצועים הפלסטינים, את הנכים שבהם, את המשותקים, את הסבל.
אתה תכף תקפוץ ותאשים את עראפת, אבל אפילו אם הוא אשם, (ובטח שהוא אשם בהמון דברים) אבל איזה חוכמה זאת לירות בילדים? אתה יודע בכמה ילדים הישראלים ירו באינתיפדה הראשונה? אתה לא יודע כי היית בעצמך ילד שמשחק במחשבים כנראה, אבל הישראלים ירו באלפי ילדים, הרגו מאות מהם ופצעו לכל חייהם אלפים ככה שהם היום כולם נכים.
ואני רוצה להזכיר לך, שאז הם באמת זרקו רק אבנים, ולא ירו. זה לא עזר להם הרבה. הם קיבלו את הכדורים החיים בכל חלקי גופם. לא נעים, מה?
תיגרה בשוק הקצבים בבגדד 34575
לא שאני בעד ירי על ילדים, אבל תסביר לי, בבקשה, איך הורה מאפשר לילד שלו ללכת למקום שהוא יודע שהבן שלו עלול להפגע ואך לההרג בו? אמא שלי בקושי מרשה לי לצאת להסתובב ברחובות ירושלים, אבל ההורים של הילדים המסכנים ההם שלחו אותם לזרוק אבנים על חיילים.
כמו שאמרה השופטת במשפט שהיה לי על תאונה בה הייתי מעורב - אני חושב שמדובר פה באחריות משותפת‏1.

1 יצויין כי זה בולשיט, ואני לא הייתי אחראי לשום דבר בתאונה ההיא. גם כן שופטת.
תיגרה בשוק הקצבים בבגדד 34574
עזוב מה "כולם" יעשו. מה זה רלוונטי? אני ואתה פה עכשיו.
טיילתי קצת בכל מיני מקומות. אמנם לא עצרתי לדבר עם אנשים (אני ככלל לא מדבר הרבה עם אנשים שאני לא מכיר. בעיה כזאת), אבל דיברתי עם אנשים ששירתו איתי, עם מילואימניקים בבסיס שלי שהיו ברובם ממה שאתה מכנה "ישראל השניה והשלישית"... מה אני אגיד לך... לא התרשמתי במיוחד. מה הייתי אמור להבין? אני פגשתי אנשים ספציפיים. לחלקם צפוי עתיד גדול, לחלקם היה יכול להיות עתיד גדול, אבל הם לא יגיעו אליו לעולם מסיבות שלא תלויות בהם, לחלקם אין עתיד, וחלקם, לטענתם, ירוויחו הרבה יותר כסף משאני יכול לקוות לו בעבודה בשוק.
אני לא מסווג אנשים לפי צבע עור, או לפי שם משפחה. אני מסווג אנשים לפי יכולת, לפי בינה, לפי סקרנות. אדם שלא מעוניין ללמוד שום דבר אף-פעם, לא מעניין אותי. אדם שעושה מאמצים ללמוד למרות שהוא מתקשה - הוא אדם שאני מעריץ.
אבל בעוד שאני עיוור צבעים (גם מטאפורית וגם באמת), אתה רואה רק צבעים, ולא שום דבר מעבר לזה.

אין לי מושג מה הקשר בין ההתנגדות שלי לעישון (ודווקא ממך הייתי מצפה להביע התנגדות דומה - העישון רווח יותר, כיום, בקרב הפחות משכילים. על גב האנשים הללו, חברות הטבק המסכנות עושות הרבה מאוד כסף) לבין היותי בעשירון העליון (אני לא) או ליברל (אני כן).
אגב, הדיבורים שלך על "כאב" לא מרשימים אותי בכלל. בינתיים, אתה מדבר רק בסיסמאות ולא נותן שום דבר קונרקטי. עד כמה שאני יודע, המקסימום כאב שאתה ידעת הוא הקרפל-טאנל סינדרום.

אה, וברשותך אני לא אעשה טיולים לשטחים. עוד יש לי קמצוץ של חיבה לחיים שלי.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים