 |
לפני כמה שנים הגיע לאחד מבתי החולים בארץ ערבי מאחד הכפרים במשולש, אא"ט. הוא היה בן מאה ומשהו, ומימיו לא ביקר קודם לכן במרפאה או בבי"ח. כששאלו אותו מה סוד בריאותו ואריכות ימיו, אמר: "לא עבדתי אף יום אחד בחיים שלי". (יאיר לפיד ציטט את סיפור המעשה באיזשהו ראיון איתו)
ייתכן שההסבר הזה נכון, חלקית, גם לגבי החרדים. בין הגברים החרדים בישובים "יותר דתיים" יש אחוז גבוה (בהרבה, מזה שבמגזר החילוני) של גברים שאינם עובדים ואינם משרתים בצבא (אי שירות בצבא - גורם משמעותי בהפרשי תוחלת חיים). ייתכן שזה קשור גם בכך שגם הגברים וגם הנשים בחברה החרדית מסוגרים יותר באורח חייהם הדתי ואינם מעורבים בחיי החברה הסובבת - דבר המביא בעקיפין לפחות זמן שהייה על הכביש ופחות חשיפה לתאונות דרכים.
את ההפרש בין פערי תוחלת החיים שבין הגברים החרדים והנשים החרדיות ניתן, אולי, לייחס במידה מסויימת להפרשי המאמץ שמשקיעות החרדיות לאורך חייהן במסגרת משק הבית, בהשוואה לשלושת הקבוצות האחרות - גברים חרדים, גברים חילונים ונשים חילוניות (ועל חלק מהן מוטלים גם אחזקת משק הבית וגם עול הפרנסה. לפי ממצאי מחקר מלפני מספר שנים - 42% מהן, אולי מישהו יכול לגגל ולמצוא).
להפרשי תוחלת החיים אצל הנשים החרדיות עפ"י מצב סוציו-אקונומי אין לי הסבר.
התופעה של אריכות ימים בקרב בעלי אמונה דתית קיימת ומוכרת בכל העולם. זכורני סיפורו של רופא צרפתי שהיה רופאה של קהילת פליטים וייטנאמיים בפאריס, בשנות השבעים-שמונים. הוא סיפר על התרשמותו הכללית כי הדתיים שביניהם מאריכים ימים מאוד, וכמה נשים שנטלו עליהן את תפקיד שימור הדת (הוייטנאמית, ככל הנראה ענף של הבודהיזם) והנחלתה לדור הצעיר - הגיעו לגילים מופלגים. פרשנותו של הרופא לתופעת הקשישות האלה (ציטוט מתורגם לא מילה במילה, אבל קרוב מאוד) : "יש להן מטרה חשובה בחיים, הן לא יכולות להרשות לעצמן למות".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש