בתשובה לגיל לדרמן, 28/11/05 17:37
האייל ששואל: 349585
אענה לך אחד לאחד. קודם כל, נפריד בין הדת ככלי לבין הראייה בציונות ככלי (או שמא אומר דרך) לגאולה, כפי שטענתי בתגובתי.
ראיית הציונות כדרך לגאולה היא בעלת אופי מיסטי, לא רציונלי. המיסטיקה (לפי הבנתי) אינה מדרכו של לייבוביץ' מאחר שהוא תלמידו של הרמב''ם שאמון על רציונליות.
תלמידיו של הרב קוק מאמינים שהציונות היא דרך לביאת המשיח, שזו אמונה מיסטית , ולא רגש לאומי. רגשות לאומיים מאופיינים , במאמצים נוספים , למשל בהשתתפות פעילה במוסדות לאומיים שונים. במקרה של תלמידי הרב קוק, ההשתתפות הזו (למשל גיוס נרחב לצבא) היתה סיוע לדרך הראשית ולא המטרה עצמה.
לגבי ההשלכות הפוליטיות של זה - נעביר לדיון אחר.
בנוגע לראיית המצוות כעבודת האל, נראה לי שיש דיעות לכאן ולכאן. יש שיאמרו כפי שציטטת, יש שיגידו שברגע שניתנה התורה היא בשליטת בני אדם (זה הסיפור של ''נצחוני בני נצחוני'') והיה אפילו מי שאמר לפני אלפיים ש''שבת נוצרה עבור בן האדם ולא האדם נוצר עבור השבת'' (אבל הוא סיים לא טוב). כך שהראייה על היהדות כאילו היא מיוצגת ע''י ליבוביץ' היא אינה נכונה לזמננו אנו, ואיני יודע אם היתה נכונה ככלל גם לימי חייו.
האייל ששואל: 349588
ברור שעבור מי שרואה את מדינת ישראל כראשית הדרך לביאת המשיח הציונות היא אכן מכשיר. האם זה הופך אותו לפחות ציוני? אין לי תשובה פשוטה. הרבה אנשים הגיעו לבנות את מדינת ישראל משום איזה צורך דוחק או לשם משהו אחר ולא מתוך אידיאולוגיה נטו, ונראה לי שגם הם ציונים.
אני מסכים שליבוביץ' לא מייצג כיום וכנראה לא ייצג אף פעם את היהדות. פשוט, הדיון נסוב על מידת היותו ציוני, ובשל כך דעותיו הפרטיות הן החשובות, ולא עד כמה הן מייצגות את העם היהודי לדורותיו.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים