בתשובה לאורי רדלר, 11/12/05 17:48
מתורגם 353295
את הוויכוח על סוציאליזם כבר ניהלנו. נרד מזה עכשיו.

לגבי הסיפא: ודאי שזו הסיבה העיקרית (ולמעשה אחד הגורמים לה היו התנועות הסוציאליסטיות הלא-מרקסיסטיות). העלתי היפותזה שגם תוצאות המהפכה ברוסיה תרמו לכך.

לכל השאר:
1. מכישלון במדינות עניות אין להסיק כישלון בעשירות (להיפך: גם קפיטליזם מוביל לבעיות במדינות עניות).
2. זה שמנהיג סין מצטט את מרקס לא עושה את שיטת ניהול המדינה שלו מרקסיסטית יותר מאשר זה ש"מולדת" מצטט את בן-גוריון הופך את חבריה למפא"יניקים. רק מהציטוט שהובא, אפשר לראות את הבעייתיות: המרקסיזם, למשך, מנוגד תכלית הניגוד לפטריוטיות, אותה הוא רואה כ"בניין על" דוגמטי.
מתורגם 353309
ואפילו לא יותר מאשר זה ש''מולדת'' מצטטת את גנדי הופך את הבריה לבלתי אלימים.
מתורגם 353334
"את הוויכוח על סוציאליזם כבר ניהלנו. נרד מזה עכשיו."

לא חשבתי שאנחנו מנהלים דיון על זה בכלל, אלא על הגדרות סוציאליזם-מרקסיזם-קומוניזם.

אשר לשאר:

"מכישלון במדינות עניות אין להסיק כישלון בעשירות (להיפך: גם קפיטליזם מוביל לבעיות במדינות עניות)."

המרקסיזם הוא תאוריה ביחס להתפתחות היסטורית וכלכלית, כמעט ללא היבטים יישומיים. מרקס כמעט ואינו אומר מילה על האופן בו יש ליישם את הסוציאליזם, כך שקשה לדבר על הצלחה או כשלון ביישום התאוריה המרקסיסטית, כיוון שאין שום תאוריה מרקסיסטית ליישום.

מה שנוסה היה שיטה של "הנדסה חברתית" באמצעות שילטון ריכוזי (דיקטטורה של הפרולטריון) והשיטה הזו הייתה צריכה לפעול באותה מידה של הצלחה בכל מקום, ממש כמו שהקפיטליזם משפיע על מדינות עניות ועשירות בדיוק באותו אופן – גם אם ניוותר חלוקים בנוגע לשאלה האם זו השפעה חיובית.
מתורגם 353336
הגדרת יפה את מארקס.
מתורגם 353344
אני חושב שהיום יש מעט מאוד חוקרים שמקבלים את המרקסיזם כ"תיאוריה". מה שנשאר זה הנחות מרקסיסטיות כפרדיגמת מחקר: ההוויה קובעת את התודעה, הבסיס הכלכלי יוצר את בניין-העל (למרות שלמען האמת מרקס מדבר על סוג של הדדיות), יחסי הקניין קובעים את יחסי הייצור, לפעמים דיאלקטיקה מטריאליסטית (אם כי לאו דווקא בגירסתו של מרקס). כפרדיגמת מחקר, נראה לי שקשה לפסול אותה. היא טובה לא פחות מאחרות.
מתורגם 353367
נדמה לי שבעקבות אסכולת פרנקפורט בניין העל קיבל חיים משל עצמו אצל מרבית החוקרים הנאו מרקסיסטיים.
מתורגם 353483
"אני חושב שהיום יש מעט מאוד חוקרים שמקבלים את המרקסיזם כ"תיאוריה". מה שנשאר זה הנחות מרקסיסטיות כפרדיגמת מחקר: ההוויה קובעת את התודעה, הבסיס הכלכלי יוצר את בניין-העל (למרות שלמען האמת מרקס מדבר על סוג של הדדיות), יחסי הקניין קובעים את יחסי הייצור, לפעמים דיאלקטיקה מטריאליסטית (אם כי לאו דווקא בגירסתו של מרקס). כפרדיגמת מחקר, נראה לי שקשה לפסול אותה. היא טובה לא פחות מאחרות".

צריך להבדיל בין ממרות כנף או אמירות כלליות, שאפשר להסכים או לא להסכים להן (ההוויה קובעת את התודעה, הדת היא אופיום להמונים, וכו') לבין אלמנטים השייכים למערכת הכוללת של המרקסיזם ונבנים עליה.

לדוגמה, אם אין מקבלים את "תורת הערך של העבודה", לא ניתן להצביע על "ניצול" ויחסי קניין הנובעים מהטענה שתורה זו תקפה, ומכאן שאינך יכול להצביע על "בניין על" המבוסס על יחסים כלכליים.

מאחר ותקפותה של תורת הערך של העבודה הופרכה לפני כמאה ועשרים שנה, ואין למעשה כלכלן אחד הטוען כי יש בה ממש, אינך יכול לעשות שימוש לא בה ולא בנובעות ממנה. כמובן שאתה יכול לטעון שיש בידיך הוכחה המתקפת את תורת הערך של העבודה העומדת ביסוד המרקסיזם, אך אם אין בידיך כזו, אתה חייב לוותר גם על השימוש ב"ניצול", "יחסי קניין", "בניין על" ושאר אלמנטים, משום שהם אינם יכולים להתקיים בחלל הריק.
מתורגם 353484
אני עומד לפני קריאת ספר של אריק הוסבאום, שהוא היסטוריון מרכסיסט (מודרני) נחשב. אני מעדיף להתייחס אחרי שאקרא אותו ואלמד יותר מה זה אומר להיות היסטוריון מרכסיסט בימינו.
מתורגם 353496
תראה שכל קשר בין הסיסמאות שנכתבו כאן על מרקסיזם ומרקסיסיטים ובין מה שתראה יהיה קלוש למדי. קראתי את עידן הקיצוניות שלו.
מתורגם 353657
קריאה מהנה. הובסבאום הוא בהחלט היסטוריון מעניין, אם כי קשה לכנות אותו "מודרני" (כיליד 1917, הוא שייך לעידן קודם) ולמרות המיופיה המרקסיסטית הקשה שלו לאורך השנים, קשה גם לכנותו ממש מרקסיסט היום, אחרי שהכריז כי "הקומוניזם מת". (ר' מאמר מעניין כאן: http://education.guardian.co.uk/higher/artsandhumani...).
מתורגם 353713
תודה, מעניין. אם אחרי הקריאה יהיו לי תובנות חדשות בעניין המתודה, אחזור לכאן.
מתורגם 353346
1. נכון, אי אפשר. אי אפשר היה גם להסיק מהכישלון בברה"מ לכישלון בסין. אפשר לנסות את זה עוד כמה פעמים ולראות מה יקרה. מישהו פעם אמר שההגדרה של אדם לא שפוי היא מישהו שעושה אותה פעולה כמה פעמים ומצפה לתוצאה אחרת כל פעם.
2. שוב אתה צודק. אבל זה שמנהיג סין אומר שמדינתו מנוהלת לפי אידיאולוגיה מרקסיסטית ייתכן שרומז לכך, בעדינות, שמדינתו אכן מרקסיסטית.
מתורגם 353349
איזה כישלון של סין?
מתורגם 353358
זה היה אירוני, נכון?
מתורגם 353361
לא לגמרי, האם סין היתה מגיעה למצבה היום ללא תקופה אדומה?
מתורגם 353369
אתה טוען שהם היו צריכים לרצוח 60 מיליון איש בכדי שיוכלו כמה שנים אחר כך לאמץ את הקפיטליזם ולהתחיל בתקופה של שגשוג כלכלי?
מתורגם 353376
אני לא טוען שאני תומך בזה בשום אופן.
אבל, אולי אני כן טוען ששיטת הממשל הנ''ל התאימה גם לתכונות המדינה הסינית (בפשטנות - הסתגרות וחיפוש אחר סדר) וגם הגנה על הפוטנצייל הכלכלי של סין בתקופת שנויים קריטיים.
מתורגם 353386
לא יודע, אולי. אבל זה ספקולטיבי מדי בשבילי. בכל אופן, נראה לי שהם היו יכולים בקלות לוותר על רצח המיליונים. מה שמעניין אותי פה הוא שבכל מקום שניסו ליישם את האידיאולוגיה המרקסיסטית או אחת מגרורותיה הדבר גרם לסבל נוראי.
מבחינתי זה אומר שאפשר ללמוד על המרקסיזם בתור אזהרה לעתיד אבל לא כאלטרנטיבה אמיתית למדיניות.
מתורגם 353485
"לא לגמרי, האם סין היתה מגיעה למצבה היום ללא תקופה אדומה?"

ככל הנראה, מהר הרבה יותר. אם תשווה את מצבה של סין בתקופה האדומה בין הזמנים שבהם האדימה והזמנים בהם החווירה, תראה כי עיקר הצמיחה שלה הייתה בתקופות החיוורות. ר' לדוגמה כאן: http://he.wikipedia.org/wiki/תמונה:Growthduringmao.j... למעשה, בתקופת "הקפיצה הגדולה קדימה" הייתה קפיצה גדולה אחורה.
מתורגם 353518
הקישור שנתת לי לוקח אותי לדף הבית של ויקיפדיה, מקום חביב.

אבל לאמשנה, זכור לי במעומעם שהכלכלה בסין התחילה להסתדר בעקבות שיטת המכסות שהיא קפיטליזם מרוסן. מסרו את החוות השיתופיות בידי הקהילות שעבדו בהן ואיפשרו להן להשתמש בעודפים שמעבר למכסה כרצונם (כולל שיפור החווה - קנית דשן וכ'ו וצ'ו). לאחר מכן ישמו את אותה השיטה בחלק מהתעשיה.

נכון שזה סותר הרבה מהמרכסיזם/קומוניזם שממנו התחילו אבל, השאלה שלי היא אחרת, האם משהו שלא דומה למאואיזם (שיצא ,לדעתי, מהצד *הפילוסופי* של מהמרכסיזם, כמעט כתחליף לקונפוציואיזם) יכול היה לסחוף ולאגד מחדש את הסינים כמו הקיסרות בימיה החזקים?

*אישית גם אם לא היו נרצחים אנשים בכמויות סיניות היתי ממתנגדי השלטון בגלל שלילת החופש*

גם ביטול המעמדות לא החזיק הרבה זמן אבל, גם הוא היווה שלב מעבר די יעיל כנראה, אלא אם יש מתאם בין מי שהיו משפחות אצולה בעבר (הלא רחוק) למי שהם היפים והאמיצים כיום ? (לא נראה לי)
מתורגם 353681
מצטער: הקישור נשבר בגלל המילה "תמונה:" בתוכו.

בכלכלה הסינית היה סיפור מעניין: אחרי המהפכה, נעשה מאמץ לקולקטיביזציה, שהגיע לשיאו בתוכנית "הקפיצה הגדולה קדימה" בסוף שנות החמישים (בערך 1958-1961). הקפיצה הזו נועדה להביא את סין "בתוך עשר שנים" למעמד של מדינה מתועשת. בפועל, התחולל רעב איום שהוביל למותם של מליונים (כמה מליונים, על זה יש ויכוח), לצניחה של 10 אחוז בשנה אחת בתוצר, ולמעשה למעין "חצי הדחה" של מאו.

בעקבות זאת, כונן משטר שהיה דומה מאוד למה שקרה אחרי שנת 1976 בסין – כלומר, בעיקר היתר לכלכלה חופשית יותר, קיום שווקים מקומיים, וכו' ברמה המקומית, ובין 1962-1965 הכלכלה צמחה במהירות.

אחר כך, באה "מהפיכת התרבות" שניסתה במובנים שונים להשיב את הגלגל לאחור ולהחזיר את מאו ואת אלמנתו לשעתיד להגה השלטון, והסיפור חזר על עצמו: שקיעה כלכלית, מליונים הושלכו שוב לבתי הכלא לחינוך מחדש, וכן הלאה.

אשר לשאלה "האם משהו שלא דומה למאואיזם... יכול היה לסחוף ולאגד מחדש את הסינים כמו הקיסרות" קשה לענות, גם משום שזו שאלה תיאורטית, וגם משום שהרעיון שאיגוד "כמו הקיסרות בימיה החזקים" הוא דבר רצוי הוא עניין שיש עליו חילוקי דיעות. העובדות הפשוטות הן שאפשר להשוות את טאיוואן או הונג-קונג, שיצאו מנקודת מוצא נמוכה דומה לסין, ולראות את התוצאות השונות.

בטאיוון נקטו בשנת 1958, במקביל לקפיצה הגדולה קדימה, "רפורמה אגררית" שפעלה בדיוק בכיוון ההפוך מהקפיצה: במקום קולקטיביזציה, אפשרו לאיכרים להפוך לבעלים של אדמותיהם. התוצאות של הצעד הפשוט הזה – כן/לא בעלות על הקרקע, מדברות בעד עצמן.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים