בתשובה לליאור, 15/12/05 19:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, לשם דיוק: לא אמרתי שאין עדויות מספיקות אלא שלא הכל מקבלים אותה. לי עצמי אין מספיק ידע כדי לגבש עמדה ברורה, ויש לי כמה תמיהות בקשר אליה. למשל, לפי התיאוריה הזאת קשה להסביר את הפופולריות של הימורים קטנים, התערבויות, משחקי פוקר ידידותיים ומשחקי סכום-אפס בכלל (שכן המשחקים האלה הם בעלי "תוחלת ערך" שלילית). שנית, אני מקווה שברור שמה שהבאתי כאן הם הרהורים שאינם מתיימרים להיות תיאוריה מדעית. המאמר הזה היה, כמובן, נזרק מכל המדרגות אם הייתי מנסה לפרסם אותו במגזין מדעי כלשהו. אבל עיקר תגובתך נוגע לבעיות שהפ"א באמת צריכה להתמודד איתן. המאמר של קוסמידס וטובי שמוזכר הוא דוגמא טובה לאפשרות להעלות היפותזה ו*לבדוק* אותה (למרות שאפשר להתווכח על טיב הבדיקה שם). הם מסבירים, למשל, מדוע האינטרפרטציה של האדם הקדמון להסתברות היתה מבוססת על שכיחויות של מאורעות ולא על הסתברות של ארוע בודד, ומראים שע"י שינוי הניסויים ללשון זאת מתקבלות תוצאות טובות הרבה יותר (פירוט יינתן אם תהיה דרישה). אני, כחובבן חסר יומרות, משוחרר מהחובה הזאת. הטענה שהסברים כאלה אפשר לתת גם לתיאוריות שגויות נכונה לא רק לפ"א אלא לכל ענף מדעי. הקוסמולוגיה משנה את הקבוע האוניברסלי של איינשטיין הלוך ושוב בלי להסמיק בהתאם לתצפיות חדשות, הביולוגים דיברו על כמאה אלף גנים לאדם ועכשיו על 25,000, וכו' וכו' - תולדות המדע הן תולדות התיאוריות שהסבירו תופעות מסוימות ואכלו את הכובע כשהתגלו עובדות אחרות. כשאתה מדבר על עקרון ההפרכה הרי עצם העובדה שאתה מדבר על "תזה שקרית" ושההסבר היה חייב להשתנות בהתאם מראה שההסברים הפ"א אכן ניתנים להפרכה. גם ההסברים שלי (אם מותר לקרוא להם כך) ייאלצו לעבור שינוי אם יתברר שלאדם הקדמון כן היו קופות פנסיה! האמת היא שתקפות הפ"א באמת ראויה למאמר משלה, אבל אני מקווה שלפחות חלק מהעמדה שלי התבהר למרות התמציתיות של התגובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
>למשל, לפי התיאוריה הזאת קשה להסביר את הפופולריות של הימורים קטנים, התערבויות, משחקי פוקר ידידותיים ומשחקי סכום-אפס בכלל (שכן המשחקים האלה הם בעלי "תוחלת ערך" שלילית). אני מקוה שלא התכוונת ברצינות. לפי התיאוריה הזו גם קשה להסביר את הפופולריות של מתן מתנות או של הליכה לקולנוע. ברור שהערך במקרים אילו נובע ממשהו אחר ולא מהרווח/הפסד הכספי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהתכוונתי ברצינות. אם הפסד כואב יותר מאשר הרווח המתאים משמח, מה הסיבה להתערבות שלי עם איזי על 10 ש"ח שדייויס יקרע את הנדרי? כל שוק ההימורים הקטנים (ההם שהבוקי שלך נותן ליין, אם תסלח לי על הצרפתית, והרווח הפוטנציאלי הוא בס"ג של ההשקעה) מתבסס על משחקי סכום-אפס בקירוב (אם נתעלם מהרווח של המתווך), ולדעתי הוא מהווה בעיה בתיאוריית הערך. כהנמן עצמו מזכיר הימורים רק במשפט אחד קצר בו הוא מדבר על מהמרים כפייתייים ועל הימורים בלוטו, כלומר הימורים עם מנוף גדול מאד. אף מילה על משחק הפוקר הידידותי ועל כרטיסי ה"ווינר" - מה שקרוי בארה"ב "numbers". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מאמר נהדר! ב. נו, באמת, אפילו אתה 1 מסוגל לחשוב על עוד סיבות חוץ מרווח והפסד המניעות אנשים לקחת חלק בהימורים קטנים. רמז: צא לרחוב ודבר עם כמה אנשים אמיתיים - למשל עצם ההתרועעות החברתית הכרוכה בדבר, המתח והאדרינלין הכרוכים בסיטואציה, חדוות הניצחון ביחד עם נטייה להעניק משקל יתר לניצחונות יותר מאשר להפסדים (לפחות אצל נשאי כרומוזום Y) ועוד. 1 (: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מש"ל1. 1 מה שרציתי לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נטייה להעניק משקל יתר לניצחונות יותר מאשר להפסדים" היא לוז העניין: עפ"י תיאוריית הערך הנטיה שלנו אמורה להיות הפוכה. החלק החברתי שעליו אתה וגג"א1 מדברים לא מסביר כלום. תאר לך שאנחנו, כחברי הצוות של האנטרפרייז, מגיעים לכוכב הלכת אלפא סנוקרתיוס ומוצאים שם יצורים חברתיים ותבוניים שנראים די דומים לאנשים עם איפור מוגזם המדברים, כצפוי, אנגלית שוטפת במבטא ברוקלינאי כבד. לאותם הומו-סנוקרתיומים יש מנהג משונה: הם מתקבצים מפעם לפעם בקבוצות קטנות, ואחד מהם קומץ את שבע אצבעותיו לאגרוף וחובט בחוזקה במרכז הלסת של חברו. הנחבט מילל בכאב, אבל זה לא מונע ממנו להצטרף להתגודדות הבאה. "אולי אני אהיה זה שמרביץ הפעם" הוא אומר לך. כחוקר טבע סקרן אתה מנסה לברר את פשר התופעה המשונה, וההשערה שאתה מעלה היא שהסיפוק שיש לחובט גדול יותר מהכאב של הנחבט, אבל לתדהמתך אתה מגלה שזה לא המצב. החוקרים כהנמנוגח וטברסטירה פרסמו תיאוריה שלמה שמראה את ההיפך: כאב הסנוקרת גדול משמחת המכֶה. אתה תמה אם התופעה החברתית שגילית אינה מהווה בעיה עבור התיאוריה, ועל זה אומרים לך "נו, באמת, אפילו אתה מסוגל לחשוב על עוד סיבות חוץ מרווח והפסד המניעות אנשים לקחת חלק בחבטות קטנות. צא לרחוב ודבר עם כמה סנוקרתיים אמיתיים - למשל עצם ההתרועעות החברתית הכרוכה בדבר, המתח והאדרנלין הכרוכים בסיטואציה, חדוות הניצחון...". האם תענה "אה, עכשיו הכל ברור", "מ.ש.ל." או "אהממממ?"? ________________ 1- כדי לא לפגוע באלה שרוצים למחות את זכר המן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוקרים האלה שלך לא מבינים שום דבר. הכאב של המכה הוא החלאא הכי כייפי שבעניין, ובמקרים מסויימים הוא יכול גם להביא אותך לאידיליה בחברת 70 בתולות יפהפיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גכ"ש יקר, >"נטייה להעניק משקל יתר לניצחונות יותר מאשר להפסדים" היא לוז העניין: עפ"י תיאוריית הערך הנטיה שלנו אמורה להיות הפוכה. אפופידס (ואני) מדבר על נצחון והפסד ולא על רווח והפסד כספי. אולי אני נהנה מעצם הניצחון שלא אכפת לי להתערב ביחס של 1:2 לרעתי (כדי למצוא אנשים שיתערבו איתי). לגבי השאר, כל שאמרנו/תי הוא שיש דברים אחרים מלבד רווח כספי שיש להם ערך. הוכחה: אנשים מוכנים לספוג הפסד כספי (לשלם) תמורתם. בדוגמא שלך צריך לשאול האם הומו-סנוקרתיום מוכן להחטיף ולספוג חבטות בלי הסיטואציה החברתית (או המתח או..). אם התשובה היתה כן זו בהחלט היתה בעיה בתאוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר ג'חש, אם כבר (ובכל פירוש - עייר, חמור, פרא אדם - זאת תהיה מחמאה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, מע''ח יקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיש עניין חברתי ברור שהוא מוכן - לא שמעתם על מתאבקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובניסויים על-פיהם נבנתה "פונקציית הערך" הנבחנים לא שאפו ל"נצח"? יכול להיות, הרי מדובר על תנאי מעבדה ועל ניסוי שלא נערך בשיטת ראש-בראש מול עמיתים שאתה מכיר. נראה לי שזה שייך לביקורת הכללית על תיאוריית הערך כעל משהו שמתאר התנהגות כללית של בני האדם, בניגוד למשהו שמתאר התנהגות בסיטואציה מלאכותית ומבוקרת ולפיכך בעל ערך מוגבל. מכל מקום, זה די טפשי מצידי לנסות לקעקע את התיאוריה וגם לנסות להסביר את הרציונל שמאחריה, כפי שמישהו כבר אמר כאן, ולכן אני חושב שאסתפק בזה: לדעתי יש כאן קושי מסויים ואני עדיין מתפלא שכהנמן לא התייחס אליו. ומי שלא מסכים איתי, אני מקווה שיש לו לסת חזקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני מתנצל על הנימה המתנשאת של תגובתי הקודמת. שנית, הטענה, לפחות שלי, שסביר שתאוריית הערך מתארת את ההתנהגות הכלכלית של בני אדם יותר מאשר הכללית. כלומר, בסיטואציות בהן הערך העיקרי הוא כלכלי, ולא למשל נושא תחושת הערך העצמית או זו החברתית (אם כי ישנה כמובן תלות חלקית בין כל השלושה). אני מקווה שזה יצא בעברית ומה שהתכוונתי, כי אני נופל אל המיטה שכבר לוחשת את שמי. נו, עוד לילה עם אטמים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על איזו נימה מתנשאת אתה מדבר, ואני האחרון שיתלונן על עניינים כאלה. אני עדיין חושב שהימורים קטנים דוגמת ''ווינר'' הם תופעה שדורשת התייחסות. בינתיים עלה בדעתי שאולי היא ודומותיה פשוט פחות נפוצות ממה שאני מייחס להן. |
|
|
|
|
|
 |
||
|
||||
|
במאמר The death of behavioral economics (אליו הגעתי מהבלוג המצויין הזה) מגיע המחבר למסקנה: "It turns out that loss aversion does exist, but only for large losses. This makes sense. We *should* be particularly wary of decisions that can wipe us out. That's not a so-called "cognitive bias". It's not irrational. In fact, it's completely sensical. If a decision can destroy you and/or your family, it's sane to be cautious." שאם היא נכונה הרי שהיא פותרת את התמיהה שהעליתי. אגב כך, מסתבר שהמחבר (Jason Hreha) לא ממש נמנה עם מעריצי טברסקי-כהנמן (וגם סבור, בטעות, שטברסקי היה שותף לפרס נובל): Well, actually, it looks like Kahneman and Tversky, winners of the Nobel Prize in Economics, knew about this unfortunate fact when they were developing Prospect Theory—their grand theory" האשמות חמורות למדי, ומעניין אם כהנמן יגיב/הגיב עליהן.
with loss aversion at its center. Unfortunately, the findings rebutting their view of loss aversion were carefully omitted from their papers, and other findings that went against their modelwere misrepresented so that they would instead support their pet theory. In short: any data that didn't fit Prospect Theory was dismissed or distorted." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל שההתערבות שלנו היתה ונשארה וירטואלית. (דייויס מוביל 1:0 על דינג). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |