בתשובה לאסף עמית, 18/09/01 17:16
מיאמי לונדון איסטנבול 35620
אני כנראה לא נחשף מספיק... באיזה פרסומת מדובר?
אני יכול להבין שהפרסומות מרגיזות אותך, אבל למה בעצם "יורד ערכו של האמן"? מהו בכלל "ערכו של האמן"? האם נפגעת הנאתך בהאזנה למוזיקה שלו?

אני שואל, למרות שבמידה מסויימת גם אני מרגיש כמוך; אבל אני תוהה אם יש הצדקה אובייקטיבית, "מוסרית", להרגשה הזו, או שזו סתם איסטניסיות-יתר.
מיאמי לונדון איסטנבול 35692
הייתי בטוח שאין בישראל אחד שלא יזהה לפי הכותרת... מדובר בפרסומת המעצבנת של בזק בינלאומי שבה מסתערת הלהקה על איזה יהודי שרוצה להתקשר לחו''ל ושרה לו בעוז את השיר הנ''ל. בכל אופן, התשובה לשאלתך היא כן. ההנאה נפגעת, ויותר מזה נפגעת המוטיבציה שלי להקשיב לאחד כזה בתשומת לב מלאה. אין לי בעיה עקרונית עם אמן שמקדיש חלק מזמנו לפעילות מסחרית ומייצר ''אמנות לפי דרישה'' כדי להתפרנס. הבעיה היא כשהתוצאה היא פרסומת צעקנית, וולגרית, דבילית או מעצבנת במיוחד, כמו זו של בזק בינ''ל או הפרסומות של חברת החשמל בכיכובו של קובי אוז ואשתו. אני צורך אמנות בעיקר כדי לקבל ממנה מסר כלשהו, וברגע שהאמן הופך להיות מזוהה בין השאר עם מוצר כל כך נחות, באופן טבעי פחות מעניין אותי לשמוע גם את שאר הדברים שיש לו להגיד.
מיאמי לונדון איסטנבול 35698
אני מסכים לגמרי לגבי הפרסומת של ב''ב, אבל דווקא הפרסומת של חברת החשמל סולידית למדי, לא עושה יותר מידי רעש, ויש בה את אביטל אוז החמודה. יש פרסומות הרבה יותר גרועות ממנה שמסתובבות להן במרחב הטלוויזיוני.
מיאמי לונדון איסטנבול 35699
בוודאי שיש פרסומות יותר גרועות, אבל זו נפסלת על סעיף דביליות. קובי אוז נחשב בעיני בעבר לאיש מאד לא דביל, והניגוד בין עבודותיו האחרות לבין הפרסומות הללו מרגיז למדי.

דוגמא לפרסומת שבולטת דווקא לטובה היא הפרסומת שעשתה להקת ''מיומנה'' לחברת פלאפון. אמנם זה תשדיר פרסומת לכל דבר, אבל הוא נראה כמו קטע סטנדרטי מההופעה של הלהקה ואין בו את האלמנטים המעצבנים שניתן למצוא בדרך כלל בפרסומות שנעשו לטלוויזיה. זו פשוט חצי דקה של הופעה איכותית ונקיה שבסופה אזכור של המוצר, וזהו. פרסומת למופת.
מיאמי לונדון איסטנבול 35704
האם כל entertainer‏1 הוא גם אמן? אם לא, מה עושה את "השמחות" לאמנים, ולא סתם מבדרים? האם ההנאה שלך ממבדרים גם כן נפגמת כאשר הם מחליטים להשתתף בפרסומות?

1 לא בדיוק "בדרן", אלא מישהו שנמצא בעסקי הבידור, מה שנקרא "עסקי השעשועים" וכולל את אמנויות הבמה, הטלוויזיה, הקולנוע והמוסיקה.
מיאמי לונדון איסטנבול 35705
לא, אתה צודק, מהבדרנים (במשמעותם המורחבת) אין ציפיות לשום מסר אמנותי וכשאין ציפיות אין גם ממה להתאכזב. מכיוון שלא שמעתי את אלבומם של ''השמחות'' אין לי יכולת לשפוט האם יש שם יומרות אמנותיות, אבל מהביקורת של ירדן השתמע שיש כאלה ולכן כתבתי את הדברים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים