בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/09/01 9:19
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 35688
איני מרוצה כל כך מתגובתי האחרונה שמכניסה אותנו שוב "להתפלספויות" (ערן. לא לקפוץ.), ולחזרה על דברים (ואולי גם לא הבנתי נכון כוונה מסוימת שלך כפי שאסביר להלן), ולכן אנסה לכתוב את הדברים בצורה ממוקדת יותר.
בעצם התכוונתי להתייחס לצמד המילים בדבריך "לא נוסה". אני חושב שתחילה לא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון, ועכשיו אני מבין, ותקן אותי אם אני טועה.
תחילה חשבתי שכוונתך לכך שכאשר הלכנו בשנים האחרונות בדרך אוסלו לא עשינו את הדברים כפי שאתה היית רוצה, ולכן אי אפשר להגיד שהפתרון האמיתי של השמאל "נוסה". לכן חזרתי שוב על הדברים המרשימים שבכתבת הראיון עם שלמה בן עמי כדי להראות שעשינו יותר ממה שרוב גוש השמאל חשב מלכתחילה, ושלא ייתכן לחשוב דבר כזה.
אבל עכשיו אני חושב שאולי התכוונת לכך שבגלל עמדת הערבים תכנית השמאל לא יצאה לפועל ולכן אי אפשר להגיד שנוסתה, כך שהזכרת הכתבה היא מצדי התפרצות מבעד לפתח פתוח.
אבל אם זה כך הרי שוב "פתרון" השמאל ו"פתרונות" הימין (יש כל מיני גוונים). אין ביניהם הבדל עקרוני. למשל תכנית הטרנספר מרצון שבה אני דוגל. הערבים לא מסכימים היום לתכנית כזאת, אני לא יכול להראות שום דרך או טכניקה מהירה שבה אוכל לשכנעם בכך, וגם איני בטוח בביטחון של מאה אחוזים שבעתיד אצליח אי פעם בכך. אבל לפי מה שנראה היום אין הבדל מבחינה זו בין תכנית זו ותכנית השמאל כי גם בתכניתם אין הם מצליחים לשכנע היום, ואין להם ביטחון של מאה אחוזים שיוכלו לשכנע בעתיד. (נדמה לי שבן עמי חושב שהבעיה היא האיש ערפאת, ושהיא תיעלם כשיגיע מחליפו. אני בטוח שלא. להיות בטוח או להוכיח שהוא צודק בודאי אי אפשר.)
ישנה גם גישה ימנית אחרת (שלמה בן יוסף). לספח מייד את כל שטח יו"ש, לתת לתושבים זכויות אזרח מלאות (בינתיים יהיה גם כך רוב יהודי), והוא מאמין שבעתיד, ע"י עידוד עליה וכדומה נצליח לשפר את המאזן הדימוגרפי. אני אישית לא מאמין בכך, אבל, כאמור, מבחינה עקרונית, לא תוכל להגיד שה"פתרון" השמאלי הוא יותר "פתרון".
ויש גם גישה שאומרת לספח את השטח, ולתת לתושבים אוטונומיה לא על השטח אלא על עצמם, וליצור מחוסר ברירה אחרת שני סוגי אזרחים למרות שיש כאן פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה. גם גישה זו לא תוכל לתאר אותה כמשהו שהוא פחות "פתרון".
כל האפשריות שתיארתי הימניות והשמאלית, כולן שוות ערך מבחינה עקרונית: אין בהן "פתרון", כמו שלבעיית תאונות הדרכים אין פתרון, ולכן אני חוזר ואומר: האמירה שלימין אין "פתרון" ולשמאל יש חסרת משמעות.
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 35695
לא כל ההצעות שתיארת מובילות למצב שניתן יהיה לראות בו פתרון לבעיה הפלסטינאית. למשל ההצעה של סיפוח השטחים ללא מתן זכויות אזרח לתושביהם, כלומר יצירת שלטון אפרטהייד בישראל באופן מוצהר וגלוי, איננה יכולה להיחשב כפתרון משום שהיא איננה מביאה אותנו למצב "נורמלי". בוועידת דרבן היו ויכוחים מרים האם ישראל היא מדינת אפרטהייד או לא, אבל לא היה שום ויכוח על השאלה האם זה לגיטימי להיות מדינת אפרטהייד. בעניין הזה, לפחות, יש קונצנזוס חוצה גבולות ששלטון אפרטהייד הוא פסול ומוקצה, ולכן מי שרואה בו יעד מציע למעשה מסלול שבסופו מובטח לישראל נידוי כללי במקרה הטוב והתערבות בינלאומית במטרה "לעשות סדר" במקרה הפחות טוב.

בשמאל מכירים בכך שמעבר לקו הירוק חיים כשלושה מיליון בני אדם ושכמות כזאת של אנשים היא כשלעצמה עובדה בשטח ולא מצב זמני. טרנספר מרצון, או כל הצעה אחרת שמסתמכת על האפשרות הטכנית "לנייד" את אותם שלושה מיליון אנשים למקום אחר, נראה כדבר לא מעשי באופן אבסולוטי וזה לא משנה אם בראש האנשים האלה יעמוד ערפאת או מישהו אחר. דבר זה עומד בניגוד גמור להצעות השמאל על חלוקת השטח בין שני העמים, שגם בדרכן עומדים מכשולים (ובראשם סרבנותו של ערפאת, אך זהו מצב שיכול להשתנות), ובכל זאת ברור שהדבר מעשי מבחינה טכנית והוא גם מה שמקובל על כל העולם כדרך היחידה הנראית לעין שעשויה להביא לסיום הסכסוך (להלן "פתרון").

ההצעה היחידה ששמעתי מכיוון הימין אשר גם נראית מעשית מן הבחינה הטכנית וגם איננה מובילה בהכרח לבידוד ישראל בעולם, היא ההצעה הישנה של חלק מאנשי גוש אמונים לספח את כל השטחים ולתת לתושביהן זכויות אזרח מלאות (עד כמה שערבים בישראל יכולים לקבל זכויות כאלה, מן הסתם). אמנם כפי שציינת לאחר מהלך כזה יישאר במדינה עדיין רוב יהודי, אך הוא יהיה רוב מאד דחוק וזו מן הסתם הסיבה שגם בימין אין יותר מדי תמיכה במהלך כזה.

למעשה נראה שבימין אין הסכמה רחבה לגבי שום מהלך. בשמאל קיימת כבר עשרות שנים משנה פחות או יותר סדורה לגבי יציאה מהשטחים וקביעת גבול בין ישראל לבין פלסטין בקוי 1967 (עם מה שמכונה "תיקונים קלים"). אתה יכול להתווכח עם ההצעה, אבל לא עם העובדה שזו הדרך שמציע רוב השמאל להתמודדות עם המצב. במיינסטרים של הימין, לעומת זאת, אין שום משנה סדורה לגבי שום צעד מדיני רצוי. במקום זה יש תלי תלים של הסברים מדוע כל הדרכים שמטרתן להביא לפתרון הן פסולות בהגדרה, יש "חזון" שדורש ביצוע צעדים בלתי מעשיים בעליל כגון טרנספר מלא או סיפוח מלא, ויש תחושה כללית של רצון להנציח את המצב הקיים תוך ריכוז כל המשאבים בטקטיקה של "הבאת שקט לאזור" באמצעים צבאיים. זו, לדעתי, הסיבה שנוצר הרושם שלימין אין מה להציע, ולדעתי אם הימין מעוניין לשנות זאת, הדרך לא צריכה להיות ע"י נסיון להוכיח שגם לשמאל אין מה להציע, אלא ע"י גיבוש מדיניות כלשהי, לא משנה איזה, שגם יהיה בה מבט אחראי קדימה מעבר לטווח של כמה שבועות או חודשים, שגם תהיה ברת ביצוע בתנאים מסוימים ולא תכיל רק חזון וחלומות באספמיה, ובעיקר שרוב מוחלט בימין יעמוד מאחוריה ויתמוך בה.
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 35716
מגוון דעות בימין לעומת "1967 נקודה" של השמאל הוא, לדעתי ניסיון לחשיבה בניגוד להקפאתה , והוא יתרון ולא חסרון.
מבחינה מעשית אין שום חובה לקבוע במסמרות את סוף הדרך אפשר ללכת לכוון הכללי ולקבוע תוך כדי המהלך ובחינת האירועים את היעד הסופי המדוייק.
הציונות בקשה להגשים את מטרותיה תחילה על שתי גדות הירדן, אבל בגלל סיבות שאינן תלויות ברצונה נלקחה ממנה אחר כך הגדה המזרחית. היא לא אמרה: זהו או שתי גדות או לא כלום. אחר כך ב 47 חולקה גם הגדה המערבית וגם הפעם התאימה עצמה הציונות לנסיבות. אין שום סיבה שלא יקרה ההפך, ומלחמת ששת הימים במידה מסויימת הייתה תהליך הפוך. התעקשות על 1967 יהיה מה שיהיה מזכירה לי את ההלצה על אותו אדם שאמר ברגע של כעס:
"כל הנשים זונות"
שאלוהו: רגע. גם אשתך אמך ואחותך ?
הוא היסס רגע אבל אחר כך התאושש ואמר נחרצות: "אמרתי. אמרתי."
אפשר להתווכח על המעשיות של התכניות אלה מול אלה, אבל אין שום חוק כללי שעושה את 1967 ליותר "פתרון" מתכניות הימין.
לעומת זה הדרך שבה בחר השמאל ליישם את התוכנית שלו שנקראת "תהליך אוסלו" היא גדולת האיוולות שנעשו בתולדות הציונות, ואני כמעט בטוח שבעתיד לא יהיה כמעט שום חולק על כך.
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 35996
אני לחלוטין לא מסכים לטענה שאסטרטגיה מדינית (כלשהי) היא בגדר מותרות, ושמדינה שלמה יכולה "לקבוע תוך כדי המהלך ובחינת האירועים את היעד הסופי" כפי שכתבת. לפי דעתי, ללא שיש יעדים כלשהם המוסכמים על הרוב, חבל לעשות אפילו את הצעד הראשון שכן יתכן מאד שהוא נעשה בכיוון הלא נכון. אני בטוח שאם תקנה, למשל, דירה בבניין שעוד לא נבנה, ותשאל את הקבלן מתי הדירה תהיה גמורה, לא תסתפק בתשובה בנוסח "תשמע, יש הרבה דיעות בנידון (קיבלת ממני קבלן פלורליסטי, לא איזה שמאלני עם קיבעון מחשבתי), בוא שים פה כסף על החשבון ותוך כדי תהליך הבנייה נבחן ביחד את ההתקדמות ונקבע את תאריך היעד". נשמע לך רציני? כל פרוייקט, קטן כגדול, חייב שיהיו לו יעדים כלשהם ואבני דרך, אחרת לא רק שהפרוייקט יתברבר לכל מיני כיוונים ועלול שלא להגמר לעולם אלא גם לא תהיה לאף אחד דרך לעקוב אחריו ולזהות זאת בזמן. ואם זה נכון לגבי פרוייקט של בניית דירה אחת, ודאי שזה נכון גם לגבי הפרוייקט המפואר המכונה "מדינת ישראל".

ובכל זאת, התיאור שלך מיטיב להגדיר את הואקום שממשלת ישראל יצרה במקום בו היתה אמורה להיות מדיניות, וגם לזה יש תוצאות בשטח. בעקבות הפסיביות שלנו, זוכה הצד השני בעקביות להכתיב את מהלך העניינים (לו יש, כידוע, יעדים מוגדרים היטב), ואנחנו נגררים אחריו ומתאימים את עצמנו כל פעם למצב החדש. בזכות התנאים הפתטיים שמציב שרון לפגישת פרס-ערפאת (בהתחלה זה היה שבוע של שקט, ועכשיו הוא "יסתפק" ב-‏48 שעות), הגענו למצב בו גורלו של התהליך המדיני ארוך הטווח של מדינת ישראל קשור באופן הדוק לגחמותיהם של כמה טרוריסטים חסרי חשיבות, והם אלה שקובעים לא רק את מדיניות הרש"פ אלא גם את זו של ישראל.

אין פתרון קל. להמשיך להשמיץ את תהליך אוסלו במקום לתת אלטרנטיבה זו בדיוק הדרך להנציח את מצב הנחיתות מבחינה מדינית שהגענו אליו, אך צריך לשים לב שכמו בדוגמא עם הקבלן, ככל שיעבור יותר זמן והמדינה תמשיך להתנהל בדרך של אלתורים אד-הוק ומתן "טמפו"‏1 לצד השני, יהיו פחות ופחות אנשים שמוכנים לממן (בכספם ובאיכות חייהם) פרוייקט מפוקפק שאפילו הנהלתו הבכירה ביותר לא יודעת מהם יעדיו ומה לוחות הזמנים להגעה אליהם.

_____________________
1 מושג בשחמט, בו צד אחד כל הזמן מתקיף ומאלץ את הצד השני להגיב במקום ליזום התקפה משלו.
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 35998
אתה אומר שאני משמיץ את הסכמי אוסלו מבלי לתת אלטרנטיבה.
אני משמיץ את תכנית הסכמי אוסלו כי אני חושב שלפני שמונה שנים השגת יעדי השמאל (הבנות ביילין אבו מאזן, הצעות ברק בקמפ דויד בודאי) היתה דבר מעשי ואפשרי, והסכמי אוסלו פשוט טרפדו את האפשרות הזאת, ולו היה השמאל פועל בחכמה הוא היה משיג את יעדיו.
הראיון עם בן עמי מתאר היטב את המצב בהווה: ערפאת לא היה מוכן לקבל הצעות, מעל ומבעבר למה שאפילו רוב גוש השמאל התכוון להם (כולל ביילין בזמן הבנות ביילין אבו מאזן). הוא התעקש על זכות השיבה. הוא לא היה בכלל מוכן להגיד משהו ברור על משהו שלו הוא יסכים. בן עמי עצמו אומר שערפאת לא יסכים לשום דבר, ואני חושב שהיום רבים רבים שותפים להערכה זו.
לנוכח המצב הזה, מה האלטרנטיבה של השמאל ?
האלטרנטיבה שמציג בן עמי היא לחכות שיבוא מחליף לאיש ערפאת ואז יהיה טוב. זו בדיוק לב השגיאה של אוסלו, משהו כמו "יהיה בסדר". אין שום סיבה שמחליפו של ערפאת יהיה מוכן ליותר מערפאת.
זו לא תכנית אלא שיטת פעולה שתביא אסון גדול יותר.
מדוע אתה אומר שלשמאל יש אלטרנטיבה ולימין אין ?
אשר להגדרת יעדים (אני חוזר כאן לתחילת דבריך) מה רע בקביעת יעד כגון: "ננסה להשיג תוך עשר שנים דירה ככל היותר מרווחת ונוחה למשפחה, בהתאם ליכולות שיתגלו לנו בשנים האלה.", וכאשר מדברים על מדינה ולא על משפחה טווחי השנים והמעשיות של תכניות מסוג אלה הם יותר גדולים.
הבאתי דוגמה שאליה לא התייחסת: היעד של הציונות היה תחילה שתי גדות הירדן, אחר כך הגדה המערבית בלבד, אחר כך חציה של הגדה המערבית (עד מלחמת ששת הימים שאחריה התחיל וויכוח). מה רע בכך ?
מדוע מתעקש השמאל היום על קו מוגדר היטב ?
הרי ברור שהיום גם הקו הזה אינו מעשי. מדוע להיות כל כך קשוח בעניין זה ?
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 36003
קודם כל אני שמח שהשתכנעת בנחיצותם של יעדים *כלשהם* ועברת לתקוף את היעדים ושיטות הפעולה של השמאל. למרבית הצער, לא השמאל אוחז כרגע בהגה. למרות שכאופוזיציה אחראית עליו להציג אלטרנטיבה לשלטון הקיים, הרבה יותר חשוב לדון במה שעושה הממשלה ולא במה שאומרת האופוזיציה, אז ברשותך אני אתרכז בזה ולא במה שאומר בן-עמי (כאשר אחרים בשמאל, יוסי שריד למשל, חולקים על חלק מהדברים).

אתה שואל מה רע ביעד "ננסה להגיע תוך עשר שנים לדבר הכי טוב שאליו נוכל להגיע בהתאם ליכולותינו". הדבר הראשון הרע ב"יעד" הזה הוא שהוא לא נשמע כמו יעד אמיתי אלא כמו תיאור הדרך בה נעביר את הזמן עד שהפריץ או הכלב ימותו. זו, למעשה, ממש התגלמות ה"יהיה בסדר" שהדבקת לבן-עמי, ואפילו בלי תיאור התנאים ל"בסדר" הזה ולמעשה בלי שום מהות. אם לחזור לדוגמת הדירה, אני לא הייתי מלווה לך חצי שקל לקניית דירה כאשר זו התוכנית העסקית שמאחורי הפרוייקט. אתה רוצה דירה מרווחת בעוד עשר שנים? אין בעיה. פרט בבקשה את הנחות העבודה שלך להשגת היעד, והסבר בבקשה מדוע בחרת דווקא בעשר שנים ולא בחמש או בעשרים. על מנת שנוכן לשפוט בעוד עשר שנים אם היעד הושג או לא, אתה מתבקש להגדיר כבר היום איזה סוג וגודל דירה ייחשב בעיניך ממש להצלחה גדולה (שתי גדות הירדן? גדה אחת? חצי גדה?) וכן מה באמת המינימום במטרים מרובעים שהיית מגדיר כ"דירה מרווחת ונוחה למשפחה" (כאשר בפחות מזה אי אפשר לגור בכלל ויהיה צורך להסיק מסקנות בהתאם). הלאה: תאר בבקשה את אבני הדרך המרכזיות בדרך לדירה המיוחלת ומתי בערך הן צפויות להגיע, פרט בבקשה את תוכנית הפעולה שלך לשנה הראשונה ולשנה השניה וכן הלאה, ספר באילו פעולות תנקוט אם חס-וחלילה תחזיותיך לשנה הראשונה יתבדו ואיך תזהה זאת מוקדם ככל האפשר - כשתעשה את כל אלה, אפשר יהיה להגיד שיש לך אסטרטגיה המגובה בתוכנית פעולה להשגת דירה טובה בעוד עשר שנים, ואז יימצא גם מי שיעזור לך במימון הפרוייקט הזה ובהשגת היעדים הראשיים ויעדי המשנה.

מי שמתחמק מעשיית כל הנ"ל לא יגור לעולם בדירה משלו. יכול להיות שהוא לא יהיה ההומלס היחיד בעיר (זה לעניין הטענה "אבל גם בשמאל זה ככה" וכו'), ויכול להיות שהוא אפילו יהיה ההומלס הכי צודק בעיר ויקבל את פרס "הומלס השנה" מאיזה ארגון בינלאומי להומלסים, אבל דירה לא תצא לו מזה. הנסיון לטעון שאפשר להגיע בדרך-פלא לתוצאות טובות בלי לתכנן כלום ותוך השארת כל היוזמה בידי הצד השני, הוא בעיני לא פחות מנסיון הונאה באמצעות מצג שווא ושרלטנות פשוטה. זה, לצערי, מה שעושה ממשלת שרון מאז שקמה וכך זה ימשיך עד שתימצא פה הנהגה שמבינה קצת יותר ביעדים אסטרטגיים ובדרך להגיע אליהם.
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 36037
ובכל זאת זוג צעיר שנישא זה עתה ועדיין אין לו כלום, אינו עושה תכנית מפורטות לעשר שנים. הוא יודע, מה היה רוצה וזהו. תכנית מפורטת מה ישיג בשנה הראשונה השנייה וכן הלאה היא אבסורד בלתי מעשי.
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 36307
נכון, וזהו ודאי חלק מהסיבה שזוג צעיר שזה עתה נישא אינו מסוגל ואינו נדרש לנהל את המדינה.

מהעובדה שבחרת לסיים את הדיון באופן כזה ותוך הדגשת הטענה שאסטרטגיה מדינית היא למעשה דבר שאינו נחוץ למדינה ושהדרישה שתהיה אחת כזאת היא לעתים (כלשונך) "אבסורד בלתי מעשי", לא נותר אלא להסיק שבראייתך המצב המדיני בישראל אינו דורש כל שינוי. ואחר כך אתה מתפלא כשאומרים שלימין אין פתרון? איך יהיה פתרון למי שבכלל מכחיש שיש בעיה?
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 36382
עד כמה שזכור לי, את ההשוואה לדירות הבאת אתה, וגם הרחבת בכך. לכן התייחסתי לטענה זו. עכשיו אתה טוען פתאום שבדירה זה אחרת ממדינה.
לא התכוונתי לכך שאין זוג הצעיר עושה תכניות לטווח ארוך בגלל אי היותו מוכשר לכך, אלא בגלל שחסרים לו נתונים. כמו שאמר בן גוריון: אין מומחים לעתיד. גם המבוגר המוכשר ביותר, לו היה בנתונים של הזוג הצעיר לא היה נוהג אחרת. ואפשר בהחלט לתת את הנהגת המדינה בידי צעירים. צעירים מוכיחים שהם מוכשרים יותר ממבוגרים בנושאים שבהם אפשר לעשות מבחנים מוגדרים. אין שום סיבה לחשוב שינהיגו את המדינה פחות טוב.
איני חושב שאין בעיה. יש בעיה. יש הרבה בעיות. ישנן בעיות חברתיות. ישנה בעית תאונות הדרכים שאותם הזכרתי וכדומה.
גם לזה שאומר שיש "פתרון" חד וחלק לבעיות כאלה שהוא כמו דת (סטאלין היה גם כן פעם "פתרון"), ואסור לערער עליו גם אם המציאות מראה אחרת, יש בעיה . . .
''לשמאל וגם לימין תביט...'' 35765
מעצם טיבו פתרון בא בכדי לפתור בעיה מסוימת. ניתן לקבוע כי בעיה מסוימת היא כה סבוכה עד כי אין ברירה אלא להותיר אותה בעינה, מכיוון שכל אלטרנטיבה אחרת תהיה גרועה יותר, אך אז אי אפשר לקרוא לאותה החלטה פתרון, מכיוון שהבעיה/קונפליקט נשאר/ת עומד/ת בעינה/ו. (כפי שכבר ציינתי, גם אף אחד מאלה שמצדדים בכך, הלכה או למעשה, לא רואה בכך פתרון).
מהות תפיסת עולמו של השמאל הישראלי, בהקשר לסכסוך, כפי שאני רואה ומבין אותה, היא כי שליטה לאורך זמן ובתור מדיניות על עם אחר, היא הרת אסון הן מן הבחינה התועלתית, והן מן הבחינה המוסרית. (או כפי שכותב גלעד שר בהקדמה לספרו על המו"מ בקמפ דיוויד: "...הרי לא יתכן לטעון ברצינות, כי עצם קיומה של מדינת ישראל יתבסס, לנצח, על שליטה בעם זר").
תכניתו של השמאל לא יצאה אל הפועל מכיוון שבשיחות קמפ דיוויד לא הצליחו שני הצדדים, ישראל והפלסטינאים, להגיע אל עמק השווה. האם יש בכך סוג של שבר לפתרונו המועדף והמסורתי של השמאל? התשובה היא: כן. אבל השבר הוא אינו מוחלט מכמה סיבות: א. כי המו"מ בקמפ דיוויד לא נוהל בתנאים אידיאליים. ב. כי עצם כישלונו של סבב שיחות ספציפי, לא צריך למנוע מאתנו לנהל עוד ועוד סבבים (כמובן מבלי להתפשר באף אחד מהם על יעדינו העקרוניים והאמיתיים) בניסיון להגיע לפשרה המקובלת על שני הצדדים, מכיוון שבסופו של דבר זהו (על פי תפיסת השמאל כמובן) הפתרון ה"אפשרי" היחידי. ג. כי באמת יתכן, שהתנאים לפתרון זה, לא קיימים כיום, ויבשילו רק בעתיד (ד. וכאן כבר לא מדובר בהכרח על תפיסתו של השמאל המסורתי, אלא בעצם על פרשנותי ודעתי האישית. כי אם מהות תפיסת עולמו של השמאל היא אי שליטה בעם אחר, מכיוון שהדבר פוגע *בנו*, אז למעשה אין שום סיבה שרק בגלל שאיננו מצליחים להגיע להסכמה עם הצד השני לגבי מהותו של הפתרון הכולל, נמשיך להעניש את עצמנו, ולשלוט בו).
אכן אין שום הבדל ברמת העיקרון (ברמת ה"פתרון" שבדבר) בין פתרונו של השמאל, לבין פתרון "הטרנספר מרצון". מעולם לא טענתי אחרת, להפך זאת בדיוק הייתה טענתי: בעוד שלשמאל, (ולימין הקיצוני) יש סוג של פתרון למצב, לימין המרכזי מעולם לא היה כזה. הרי "מולדת" שמייצגת את הגישה שבה אתה תומך, מעולם לא זכתה ליותר מארבעה מנדטים, ובגישתו של שלמה בן יוסף, תומכת במקרה הטוב גם אישתו. אבל שוב אלה הם בדיוק סוגים של פתרונות למצב, (כמו גם "הצעתי" הראשונית להשמיד את כל הפלסטינאים באשר הם), מכיוון שהם מעקרים מהקונפליקט אחד או יותר מן האלמנטים שבו, בניגוד גמור ומוחלט לגישה שטוענת כי אין לנו מה לעשות, אלא להותיר את המצב כפי שהוא. (זאת, כאמור, גישה לגיטימית, אך אין זה פתרון).
התבססות הקיום - שירבוב מושגי 35983
גלעד שר המצוטט אצלך: "הרי לא יתכן לטעון ברצינות כי עצם קיומה של מדינת ישראל יתבסס, לנצח, על שליטה בעם זר".
יש כאן עירבוב בין "יש" ו"מתבסס". מהעובדה כי בחדרך *יש* שולחן, מחשב, או חתול, לא נובע כי *קיומך מבוסס* על פעולה כזו או אחרת שאתה מבצע כלפיהם (הזזה, ליטוף, בקרה ושליטה - במקרה של שולחן ומחשב - וכד'). מהעובדה כי הספרדים שולטים על עם הבסקים והטורקים על הכורדים לא נובע (גם אם נגנה זאת מבחינה מוסרית באופן כלשהו) שקיום ספרד או טורקיה *מתבסס* על שליטה בעמים זרים אלה.
שורשו של בלבול זה בטענה הוותיקה
של המתנגדים לקיום המדינה מלפני מלחמת ששת הימים (בקרוב "המוות יכסה אתכם בגלימתו השחורה" כפי שאמרו אז בשידורי הלוחמה הפסיכולוגית ברדיו קהיר בעברית), ש"קיום ישראל *מבוסס* על עוול, ומכאן שהקיום הזה מחייב את מחיקתו". יוצא שהשלילה הינה, א-פריורי וקודם לכל דבר, כנגד עצם הקיום, ובכך אין חדש. אך הרי קיום ישראל לא מבוסס על עוול. זאת כשם שקיום ארה"ב לא מבוסס על העוול שנגרם לבני הירושימה ונגסקי במלחמה שהיפנים כפו עליה. גם אם נגרם עוול, הרי שקיום ישראל לא מבוסס עליו, בשום דרך ניתנת להבנה. אין כאן אלא העמדה השוללנית הערבית
לפיה קיום ישראל שורשו באיזה "חטא קדמון" והיא על כן ברת-מוות, ללא זיקה למעשיה.
אז למה אנחנו שולטים על עם זר? 36065
עפ"י הבנתי משפטו של שר מהווה תשובה לטענה, הנשמעת רבות בימין, אשר על פיה, כמובן שאיננו רוצים לשלוט על עם זר, אך אין לנו ברירה מכיוון שאם לא נחזיק בשטחי יש"ע, קיומה של מדינת ישראל יועמד בסכנה. ע"ע "גבולות אושוויץ" (אמרה מופרכת (שכידוע נאמרה דווקא לא ע"י איש ימין), שמן הסתם גם לא עושה חסד גדול עם "זכרון השואה"), "5 דקות מכפר סבא", "צבא זר ממערב לירדן" ועוד.
אז למה אנחנו שולטים על עם זר? 36088
איננו זקוקים לשליטה על עם זר כדי להתקיים.
קיומה של ישראל מבוסס על מכלול גורמים, המהווים, כולם, *תנאי מספיק* לקיומה.
תנאי הכרחי שהינו חלק מהמכלול הזה, הינו למשל עוצמתה הצבאית של ישראל. סביר שגם השליטה על שטחים בגדה הינה תנאי הכרחי נוסף.
זאת כשם שחמצן הינו תנאי *הכרחי* לקיומך, אך אינו תנאי מספיק. מהעובדה שאתה שואף חמצן בנוסף לגזים אחרים, למשל CO2, ושבמקרים רבים שני אלה לא נפרדים, לא נובע, לא ש- 1) דו תחמוצת פחמן הינו תנאי הכרחי לקיומך ובודאי לא ש- 2) קיומך מתבסס על דו תחמוצת הפחמן.
השליטה על שטחים בגדה הינה , סביר, חיונית, אך לא כך השליטה על עם זר.

היו אכן כאלה שניסו להפריד בין שני הפקטורים הללו:
למשל משה דיין לאחר מלחמת ששת הימים, שהפריד את שאלת השליטה על שטחים מעניין ההתערבות בחיי היושבים בהם "יש לתת להם לנהל את עניניהם בעצמם". היו גם יוזמות אחרות.
מכל מקום, הטענה שקיומנו מבוסס על שליטה על עם זר, הינה נסיון רטורי ריק מתוכן להציג כהרת-אבסורד את הטענה בדבר חיוניות השליטה בשטח.

התעלול הרטורי הזה הינו כדילקמן:
1) הפיכה בהבל פה של *תנאי הכרחי* ל*תנאי מספיק*.
2) יצירת זהות (אקוויולנציה) בין "שליטה בשטח" ו"שליטה בעם זר", תוך מצג אי נפרדות *בהכרח* של שני הפקטורים האלה.
המסקנה הרטורית השקרית: קיום ישראל מתבסס על שליטה בעם זר. זהו כאמור תעלול רטורי לא תקף שמטרתו להציג את עניין השליטה בשטח כעניין לא קביל, אבסורדי, ומרושע.
יוצא מכאן - נסיונה של ישראל להגן על בטחונה הלאומי הינו עניין מרושע במהותו.
כפי שכבר הראיתי, המקור לרטוריקה שיקרית מסוג זה הינם עמדות וותיקות של שלילה גורפת כלפי עצם קיום המדינה, וראיית קיום זה כמעין חטא קדמון" שמהותו -עוול, ודינו -איון.
אז למה אנחנו שולטים על עם זר? 36090
בסדר. קיומה של ישראל (עפי" הטענה לה מתנגד שר) אינו מבוסס רק על שליטה בעם זר, אלא גם על שליטה בעם זר. אני לא רואה איך זה משפר/משנה באופן מהותי את המצב הקיים, ו/או את הטענה המקורית ואת טענת הנגד.
שליטה בשטח, אשר בתוכו חיים כשלושה מיליון בני אדם השיכיים לעם זר, תוך מניעת זכויות אדם בסיסיות מהם, לאורך זמן, בתור מדיניות וכ"תנאי הכרחי", היא אכן ענין "לא קביל, אבסורדי ומרושע".

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים