בתשובה להאייל האלמוני, 03/01/06 15:00
ערכים וסידרי עדיפויות 359001
גיל לדרמן • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 4/1/2006, 0:58
אאני מכיר כמה מודלים. אחד מהם הוא מודל של משחק קואליציות הנקרא "משחק שוק", שתאורו (המקורב) הוא כדלקמן:

יש אוסף של N פירמות, אשר כולן משתמשות במספר גורמי ייצור על מנת לייצר את אותו המוצר. לכל פירמה יש את פונקציית הייצור שלה (למשל, אם יש לפירמה X מלט ו Y מסמרים, אז היא מייצרת 2X+3XY מוצרים, זו "פונקציית ייצור"). כעת, לכל פירמה יש גם סל התחלתי של גורמי ייצור (נאמר, לפירמה הראשונה יש 2 מלט ו 4 מסמרים). אם אני זוכר נכון את המשפט אז אפשר להראות שאם כל פירמה מוכרת את התוצרת שלה עבור מחיר קבוע ליחידה, קיים וקטור מחירים עבור גורמי הייצור וביקוש והיצע של סל גורמי ייצור עבור כל פירמה כך שסך הביקושים שווה לסך ההיצעים ולאף תת-קואליציה של פירמות לא משתלם לפרוש ולהגיע לאיזה סידור פנימי שלהן. הפתרון הזה יציב. הטריק כאן הוא לא שלא ייתכן שמישהו אחד ירוויח ושמישהו אחר יפסיד, אלא שאם יש פתרון עבור N הפירמות, כל אוסף חלקי של הפירמות שיחליטו לפרוש ולנסות את מזלם בעצמם יגלו שלפחות אחד לא שיפר את מצבו. לכן אף אוסף חלקי של פירמות לא "יבגוד".

זה לא מדויק לגמרי, אבל גם לא רחוק יותר מדי.
ערכים וסידרי עדיפויות 359031
איציק ש. • בתשובה לגיל לדרמן יום ד', 4/1/2006, 7:24
הטעות היא כמובן כשתופסים את הפעילות הכלכלית ללא המרכיב הפוליטי שלה. תאגידים רבי עוצמה יודעים להגיע לשעורי רווח גדולים מהממוצע. הם יודעים להחצין עלויות ועוד דברים מסוג זה, שהרבה פעמים דורשים כבר השפעה במערכת הפוליטית.
לגבי מיקסום רווחים, השאלה היא המידתיות.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות