בתשובה לרון בן-יעקב, 18/01/06 4:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תהייה פסאודו-פסיכופוליטית-ג'ורנליסטית: האם הקשר בין הפסקה הפותחת "העולם נתון תחת איום. מלחמות בעיראק ואפריקה, טרור והתנתקות בישראל..." והפסקה הלפני-אחרונה: "אם נכיר ונבין גם את התהליכים הפנימיים האנושיים שנובעים מהחרדה הקיומית מפני המוות...נוכל אולי לחפש דרכים ושיטות פעולה שתבאנה להקטנת החרדה ובכך לצמצם את האלימות והעוינות הבין־חברתית", הוא שהראשונה מונה את החרדות ה"אירציונליות", או את "האלימות והעוינות הבין-חברתית" שנובעות מהן? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צודק ולא צודק. אנסה להסביר. אתה ניסית לגזור מההתרחשות הפנימית של אנשים על הדרך בה חברה "יכולה לפתור את בעיות הפנים ע"י השלכתן על אויב חצוני." בצרוף למה שכתבת בסעיף ב' (פציפיזם, מלחה"ע-2, אירן וכו'), ראיתי בזה נסיון לגרור את הנושא לפסים פוליטיים חברתיים, בשעה שנקודת המוצא היא נפשו של הפרט, הפרט שמהווה חלק מחברה. בפתיח התכוונתי שככל שיהיו לנו הסברים מגוונים על הקשר העמוק של אדם-חברה, נוכל להבין מה מתחולל בבפנוכו שלנו, של חברתנו וכמובן אצל האחרים, יהיו הם יריבינו הישירים או אנחנו כמתבוננים חיצוניים בקבוצות אחרות. יתכן ואפשר יהיה לתרגם את זה בסופו של דבר לאיזו מדיניות פוליטית, חברתית או חינוכית, אני לא יודע איך. אבל אני לא רואה כיצד אפשר לגזור בצורה ישירה כמו שעשית בין תיאוריה הקושרת חרדה קיומית, הערכה עצמית וקשר חברתי, לבין פרשנות למהלכים היסטוריים כמו הודו של גאנדי או מלחה"ע-1. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |