בתשובה לאיתי, 25/02/06 1:14
המדע הוכיח! 370609
מצטער, אני לא מכיר את אוסף הקריטריונים הפורמליים שהבאת ואני לא מצליח להבין את משמעותם. איזה שיעור זה?
בכל מקרה, אין הסכמה בין ההוגים מהם הקריטריונים החשובים להערכת תיאורים סיבתיים.
המדע הוכיח! 370610
אני ינסה לחדד את השאלה בקשר לטיעונים הסיבתיים:
בבצענו מחקר אקדמי,מה הכי חשוב שיהיה?

קשר בין שני משתנים המראה על סיבתיות\מחקר העונה על שאלה חדשנית\עוצמת קשר מובהקת וכו?

לגביי יחסו של פופר לאינדוקציה,מדוע הוא פוסל אותה ומה הביקורת של תומכי האינדוקציה על עיקרון ההפרכה?
המדע הוכיח! 370611
(מותר להתערב?) אני חושב שזה תלוי באיזה תחום המחקר. בגדול מדברים על שלושה תחומי אימות: (1) פנימי שתחום במחקר הוא על אמינות המשתנים, הקשר ביניהם ואם ישנם משתנים סמוים שונים, (2) חיצוני בין מחקרים שונים במסגרת התוכנית הכללית, ו (3) מבני(?) שמדבר על הקשר בין התאוריה ושיטות המחקר.
המדע הוכיח! 370616
אני לא יודע את התשובה לשאלה הראשונה שלך, ולמיטב ידיעתי אף אחד לא יודע אותה. בפילוסופיה של המדע אחד הדברים שהוגים מנסים להבין הוא מדוע הועדף הסבר א' על הסבר ב' ולמצוא קריטריונים נורמטיביים להעדפות הללו. בינתיים, יש להם הרבה רעיונות טובים והסברים חלקיים - כאלה שמסבירים מקרים ספציפיים או שדה מסוים של מקרים, אבל אף אחד לא הצליח להגיע לקריטריונים מוסכמים ככלל, ויכול להיות - כמו שערן הביא כמה הודעות מעלינו - שבמדע anything goes.

בנוגע לפופר. לפופר יש כמה סיבות לפסול את האינדוקציה. בקצרה:
(1) מבחינה לוגית: אינדוקציה היסק לא תקף, כי המסקנה לא נובעת מההנחות (במסקנה יש יותר מידע מאשר בהנחות).
(2) מבחינה פסיכולוגית: דיוויד יום טען שאינדוקציה אולי לא תקפה לוגית, אבל מדובר על "הרגל": הרגלינו להאמין בחוקים הוא תוצאה של הישנות תכופה – של צפייה חוזרת ונשנית בכך שדברים קורים באותו אופן. פופר פוסל את הטענה הזאת בגלל שתי סיבות: ראשית, מאורעות אף פעם לא זהים. מבחינה פסיכולוגית, כדי להגיב על סיטואציות כאילו היו שקולות זו לזו, עלינו לתפוס אותם כדומות, לפרש אותן כהישנויות. ממילא הבסיס לחוקים צריך להיות קודם לאינדוקציה ומצוי כבר בתפיסה. שנית, מבחינה לוגית, מאורעות הם הישנויות רק מנקודת ראות מסוימת. היבטים מסוימים במאורעות הם דומים, וכדי להתייחס אליהם כדומים, חייבת להיות נקודת מבט קודמת, אשר לגביה הם אכן דומים. נקודת השקפה זאת לא יכולה להילמד על בסיס חזרה, שהרי היא קודמת לחזרה ויוצרת אותה. מכאן, שכל לימוד דורש חוקיות קודמת לו, שאינה תוצאה של תהליך לימוד אינדוקטיבי. (בכך פופר הוא קאנטיאני מוחלט).
יש עוד כמה סיבות, אבל אני לא זוכר אותן כרגע. בנוגע לביקורת של תומכי האינדוקציה, אני חושב ש תגובה 370573 שלי כיסתה את רובה (לפחות את זאת שאני מכיר). כמובן שפופר עונה להם, והם עונים לו וחוזר חלילה.
המדע הוכיח! 370619
האם פופר שולל גם אינדוקציה מתמטית?
והאם שלילת האינדוקציה באופן שהיצגת איננה אומרת גם שלילת הדדוקציה?
המדע הוכיח! 370659
למה שלילת הדדוקציה? דדוקציה היא היסק תקף.

לא מכיר אינדוקציה מתמטית, לצערי. האם היא היסק לא תקף?
המדע הוכיח! 370663
שאלתי על דדוקציה כי נראה לי שברוב המקרים ההנחות שלה בנויות על סוג מסוים של אינדוקציה, גם אם איננו מודע.
למשל, אם אתה מסיק שמישהו מידידיך הוא בן תמותה, משום שכל בני האדם הם כאלה - אזי על מה בנויה ההנחה שכל בני האדם הם כאלה? לא על אינדוקציה?

אינדוקציה מתמטית, למיטב הבנתי, היא תקפה בהחלט. לכן תהיתי אם פופר לא התייחס אליה בנפרד.
המדע הוכיח! 370666
לפי פופר - לא. טענה כמו "כל בני האדם הם בני תמותה" לא בנויה על אינדוקציה, אלא זאת השערה שאנחנו מעלים ואז מנסים להפריך. המקור להשערה הוא מורכב: כדי שתהיה השערה, אנחנו צריכים שתתעורר "בעיה" שההשערה מנסה לענות עליה. בעיה נוצרת רק על סמך נקודת ראות קודמת וביחס אליה, רק כשקיים פער מסוים בין הציפיות לבין המתממש בפועל.
לכן, הבסיס לכל ניסיון הוא ציפייה מסוימת. הגישה כלפי המציאות היא תמיד אקטיבית – תמיד מחפשים דבר מה במציאות. הציפיות הראשוניות הן מולדות, ומעבר לזה אנחנו מקבלים ציפיות מהתרבות. מה שכל אחד עושה כדי להבין את העולם מסביבו הוא פעילות מתמדת של יצירת היפותזות, הפרכתן וחוזר חלילה. זאת לא פעילות של התבוננות בעולם והיסק לוגי של כללים באמצעות אינדוקציה, אלא של ניסיון להתאים השערות שמקורן מולד או תרבותי למה שאנחנו קולטים מהעולם.

בהחלט יכול להיות שפופר התייחס לאינדוקציה מתמטית. הוא עסק בהמון נושאים. לצערי, אני מכיר רק כמה מאמרים שלו, כך שאני כנראה לא האדם המתאים לענות.
המדע הוכיח! 370667
לא הבנתי את הפסקה הראשונה. אפשר דוגמה?
המדע הוכיח! 370672
ניקח את "כל בני האדם הם בני תמותה". איך אנחנו מגיעים לזה? תומכי האינדוקציה יגידו שאנחנו רואים מסביבנו שאדם מת, ואח"כ עוד אדם מת ואח"כ עוד אחד. מכאן, אנחנו מסיקים באמצעות אינדוקציה שכל בני האדם הם בני תמותה. להסבר הזה יש שתי בעיות מרכזיות. ראשית, זהו היסק לא תקף. מכך שראינו X בני-אדם מתים אנחנו לא יכולים להגיע למסקנה שכל בני האדם הם בני-תמותה. יכול להיות שזאת "הכללה מקרית", ורק האנשים שידוע לנו שמתו עד היום הם בני תמותה. שנית, כמו שכתבתי בתגובה 370616 לא ברור על איזה בסיס אנחנו מבצעים הכללות. אם צורת ההסקה היא מהמציאות אל ההיפותזה באמצעות הלוגיקה או ההרגל בלבד, איך אנחנו מגיעים להיפותזה הזאת מלכתחילה.

פופר מציע לנו דרך אחרת. ההיפותזה לא נוצרת מהתבוננות ישירה במציאות והכללות. קודם כל צריכה להיות "ציפייה". במקרה הזה, אנחנו מצפים - כתוצאה מתכונות מולדות - שעצם יתמיד בקיומו כפי שהוא. כשאדם מסביבנו מת, נוצרת "בעיה": הציפיות שלנו לא מתאימות למציאות. כשהציפיות לא מתאימות למציאות, אנחנו מחפשים באופן אקטיבי פתרון. אנחנו מעלים השערה שמקורה במבנה האנושי שלנו ובתרבות: "כל בני האדם הם בני תמותה". ברגע שנמצא מקרה אחד שלא תואם את ההשערה (למשל, אדם שלא מת לעולם), הטענה תופרך. כל זמן שלא מצאנו מקרה כזה, אנחנו ממשיכים להחזיק בטענה הזאת, כי זאת הפעילות הרציונאלית ביותר מצדנו.

הרעיון המרכזי כאן הוא שההשערה לא באה מהתבוננות במציאות והכללה על-סמך המקרים שראינו, אלא מגורמים מולדים ותרבותיים. ברגע שהעלנו השערה יצרנו "ציפייה" חדשה, שיכולה בתורה להיות מופרכת וליצור "בעיה" שתחייב אותנו לחפש השערה אחרת. כך פופר מנסה לפתור הן את בעיית הצדקת האמונות שלנו בלי אינדוקציה שהיא לא תקפה, והן את הבעיה של מקור ההכללות שלנו: מה מקור ההשערות שלנו אם המקור לא יכול להיות לוגיקה ולא יכול להיות הרגל.
המדע הוכיח! 370777
אם לא פספסתי כאן משהו, ה"פתרון" הזה של פופאר לא פותר שום דבר. מדוע ההשערה האולי-מולדת הזאת אמורה להיות תקפה יותר מאינדוקציה? ומדוע, למשל, שנצפה שעצם ימשיך בקיומו? ואם אנו מצפים לכך - איך זה שברגע שמצאנו "הפרכה לציפייה" - מיד אנחנו מכלילים על ההיפך ממנה?
המדע הוכיח! 370787
אוקיי. אני פשוט לא מסביר טוב. הפתרון של פופר לא נובע ממושג ה''תקפות'', אלא ממושג ה''רציונאליות''. לפופר יש שתי קבוצות התייחסות מרכזיות בכתיבה שלו. מצד אחד, תיאוריות שלדעתו אינן מדעיות ומנסות לנכס לעצמן מדעיות כמו המרקסיזם או הפסיכואנליזה. מצד שני, ויטגנשטיין והפוזיטיביסטים הלוגיים. ההתקפה שלו על מושג התקפות היא התקפה עליהם.
הפוזיטיביסטים ניסו ליצור תמונת-עולם שמבוססת על צירוף של רשמי-חושים שמשוקפים באמצעות טענות בשפה ועל הלוגיקה בלבד, כך שיהיה אפשר להצדיק את תמונת העולם הזאת באמצעים לוגיים, ולדבר על ''תקפות''. פופר טוען שזה ניסיון נואל. הסיבה לקבל את טענות המדע אינה תקפותן, אלא הרציונאליות שטמונה בתהליך החקירה כפי שהוא מתאר אותו. לפיו, האמנה שהיא תוצאה של תהליך רציונאלי היא רציונאלית.

השאלה מדוע שנצפה שעצם ימשיך בקיומו היא שאלה שפופר לא ממש עסק בה (למרות שהוא התחיל כל מיני כיוונים בעניין). הוגים מאוחרים יותר כמו קוויין או גודמן מציעים לנו את התורה האבולוציונית כדי להסביר את הציפיות הבסיסיות שלנו. וכמובן - יש את המיתוסים החברתיים ואת הכשרתו של המדען שרלוונטיות להעלאת היפותזות. פופר (אולי עם פירס) גם פתח את המחקר על מקומה של ההיסטוריה במדע ושל הקונטקסט החברתי של המדען.

ברגע שמצאנו ''הפרכה לציפייה'' אנחנו לא מכלילים על ההיפך ממנה, אלא מסיקים שההשערה שהחזקנו בה אינה נכונה ומחפשים השערה חדשה. נכון שחייב להיות יחס של סתירה בניבויים של שתי ההשערות (אחרת לא נוכל להסביר את ההפרכה לציפייה שקיבלנו), אבל הן לא חייבות להיות ''הפוכות''. במקרה, במקרה שעסקנו בו (''כל בני האדם הם בני תמותה'') ההשערות הן מנוגדות, אבל זה לא חייב להיות ככה.
המדע הוכיח! 370676
באיזה מובן אינדוקציה מתמטית היא "תקפה בהחלט"? למיטב הבנתי, היא תקפה (עבורך) אם אתה אומר שהיא תקפה. אתה לא חייב לקבל את זה.
המדע הוכיח! 370679
היא תקפה במסגרת כללי המשחק שלה.
המדע הוכיח! 370686
היא-היא כללי המשחק.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים