 |
אוקיי. אני פשוט לא מסביר טוב. הפתרון של פופר לא נובע ממושג ה''תקפות'', אלא ממושג ה''רציונאליות''. לפופר יש שתי קבוצות התייחסות מרכזיות בכתיבה שלו. מצד אחד, תיאוריות שלדעתו אינן מדעיות ומנסות לנכס לעצמן מדעיות כמו המרקסיזם או הפסיכואנליזה. מצד שני, ויטגנשטיין והפוזיטיביסטים הלוגיים. ההתקפה שלו על מושג התקפות היא התקפה עליהם.
הפוזיטיביסטים ניסו ליצור תמונת-עולם שמבוססת על צירוף של רשמי-חושים שמשוקפים באמצעות טענות בשפה ועל הלוגיקה בלבד, כך שיהיה אפשר להצדיק את תמונת העולם הזאת באמצעים לוגיים, ולדבר על ''תקפות''. פופר טוען שזה ניסיון נואל. הסיבה לקבל את טענות המדע אינה תקפותן, אלא הרציונאליות שטמונה בתהליך החקירה כפי שהוא מתאר אותו. לפיו, האמנה שהיא תוצאה של תהליך רציונאלי היא רציונאלית.
השאלה מדוע שנצפה שעצם ימשיך בקיומו היא שאלה שפופר לא ממש עסק בה (למרות שהוא התחיל כל מיני כיוונים בעניין). הוגים מאוחרים יותר כמו קוויין או גודמן מציעים לנו את התורה האבולוציונית כדי להסביר את הציפיות הבסיסיות שלנו. וכמובן - יש את המיתוסים החברתיים ואת הכשרתו של המדען שרלוונטיות להעלאת היפותזות. פופר (אולי עם פירס) גם פתח את המחקר על מקומה של ההיסטוריה במדע ושל הקונטקסט החברתי של המדען.
ברגע שמצאנו ''הפרכה לציפייה'' אנחנו לא מכלילים על ההיפך ממנה, אלא מסיקים שההשערה שהחזקנו בה אינה נכונה ומחפשים השערה חדשה. נכון שחייב להיות יחס של סתירה בניבויים של שתי ההשערות (אחרת לא נוכל להסביר את ההפרכה לציפייה שקיבלנו), אבל הן לא חייבות להיות ''הפוכות''. במקרה, במקרה שעסקנו בו (''כל בני האדם הם בני תמותה'') ההשערות הן מנוגדות, אבל זה לא חייב להיות ככה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש