בתשובה לדביר, 26/02/06 21:21
מאזני הצדק 370882
אני חושב שאתה מתבלבל בין עברה על החוק ובין מחדל או כישלון. החוק הוא הגיוני ו"סביר". הוא לא דורש מאיש לעשות דבר שאיננו יכול לעשות. אם, למשל, שוטר יחיד נתקל בשני גנבים, שאחד בורח צפונה ואחד בורח דרומה, הוא רודף אחרי אחד מהם וכביכול "איננו אוכף את החוק על השני". אפשר לומר שהשוטר נכשל במילוי תפקידו - כי הוא לא הצליח לרוץ לשני הכיוונים - אבל אי אפשר להאשים אותו שאיננו אוכף את החוק. מאידך, אם הוא לא ירדוף אחרי איש מהגנבים וימשיך, נגיד, ללרשום דוחות חנייה, אז יהיה אפשר להאשים - למרות שגם דוחות חנייה הם אכיפה, עליו להפעיל שיקול דעת ולהבין שלתפיסת גנב יש עדיפות גבוהה יותר. אם יוכח שהוא שקל את הדברים והגיע למסקנה שדוחות חניה חשובים יותר, הוא אולי יצא זכאי על סעיף טימטום, ויאמרו שהוא נכשל במילוי תפקידו עקב חוסר במשאבים (במקרה הזה המשאב החסר הוא שכל).

בכל מקרה, השוטרים/המשטרה מצופים לעשות *ככל יכולתם* לאכוף את החוק. אבל הם לא עבריינים כשהם נכשלים מחוסר משאבים.

למעשה, אין חוק שמצווה על שוטרים לאכוף את החוק. אם שוטר *בוחר* במודע לא לאכוף את החוק, כשהוא יכול לעשות זאת, אז הוא אשם ב"הפרת אמונים". אני לא ידוע איזה חוק זה אבל, להבנתי, מעילה (של עובד ציבור) באמון הציבור, היא עבירה פלילית.

אין וויכוח שהמשטרה לא יכולה (מחוסר משאבים) לאכוף את כל החוקים כל הזמן. ולכן הפוליטיקאים - נציגי האזרחים - קובעים לה סידרי עדיפויות. כמובן שזה פוליטי. גם החוק עצמו פוליטי. הוא נקבע על ידי הפוליטיקאים - נציגי האזרחים.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים