בתשובה להיא, 07/03/06 9:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את צודקת בהחלט. בספר נמסיס (היטלר 1936-1945) של קרשאו נכתב בפרוש שגם יהודי המושבות של צרפת נכללו במכסות. הכתוב שם מחזק אצלי חשד שהיה לי עוד קודם (אני מקווה שאיני טועה שוב) שמפריזים הרבה בחשיבותה של ועידת ואנזה במסגרת החיפוש אחרי "מי נתן את ההוראה" ו"היכן המסמכים". יש לי הרגשה שועידת ואנזה היתה אסיפה של הרבה מאוד פקידים ממשרדים שונים שתוצאותיה (בדומה לרוב הישיבות מסוג זה) התמזגו ללא השפעה מיוחדת במציאות שהתפתחה אחר הועידה. אין קו ישר ודאי בין הפרוטוקולים שם לבין קו הייצור של מוות שנפתח באושויץ-בירקנאו וביתר מחנות ההשמדה. בזמן הועידה עדיין דיברו בטרמינולוגיה של גירוש, שהסתיר בתוכו באופן יופימיסתי את ההשמדה (היו כל מיני רעיונות כלליים על גירוש יהודי אירופה לחוג הארקטי ברוסיה הכבושה ושם ימותו כולם מעבודת פרך ומתנאי הסביבה. מעין "מדגסקר "קפואה"). הגירוש למזרח, נועד להיות תחנה ראשונה לגירוש-השמדה הסופית. משם והלאה דברים התגלגלו באופן די עצמאי. צריך לזכור שהיו השמדות בהמון בשטחי הכיבוש מרוסיה עוד לפני ואנזה ושכל טכניקות ההשמדה התעשייתית שהופעלו נגד היהודים נוסו תחילה על שבויים רוסיים ונרצחי האותנזיה ללא קשר עם ואנזה. גרמניה הנאצית היתה תוהו ובוהו של יוזמות עצמאיות של גופים שונים (רבים מהם גופי אד-הוק) שפעלו לעיתים בתיאום ולעיתים זה כנגד זה כאשר את הקו הכללי יצר הרצון "לכוון לדעתו של הפיהרר" ולא הוראות מסודרות ומפורשות של מימשל הירארכי. מבחינה זו עשתה ישראל צדק היסטורי כאשר תלתה את פקיד הרצח אייכמן. קשה יותר (מבחינה פוליטית והומאנית כאחד) לחינוך הממסדי להתמודד עם העמדה כי היהודים נרצחו למעשה "כמעט" במקרה. רצח העם היהודי נבע מתפיסות של דארוויניזם חברתי ומרובד עמוק של חוסר הומאניות הקיים בחברה האנושית כולה ואולי גם במציאות הביולוגית שלה. העובדה שחודן של המארות הללו הופנה דוקא כלפי המיעוט היהודי הוא תוצאה מקרית מפסיכופתולוגיה של קבוצה קטנה של אנטישמים גרמנים שאת מקורותיה הקונקרטיים אי אפשר אפילו לגלות. למעשה אותו "כמעט" הוא סיבת הקיום של הציונות. הסיבה שדרך משרפות בירקנאו עברו המוני העם היהודי ולא העם הצ'כי או הפולני למשל, היא חוסר קיומה של טריטוריה יהודית מרכזית ועצמאית שתשמש הן מקלט למגורשים והן מרכז התנגדות מזויינת לצוררים. אלא שסיבת קיום זו שאותי מספקת בהחלט נראית קצת "מסכנה" ולא מספיק הרואית, נשגבה או ייחודית, בפרט באוירה הדתית-מיסטית-שוביניסטית שמטפח הציר הימני-דתי בישראל של ימינו. מהיבט זה מעניין לציין ששותפיהם לגורל של היהודים היו הצוענים. הצוענים שגם הם עברו השמדה בהמון נתקעו כקיסמים בגלגלי התאוריה הגזענית הנאצית, שכן הנאצים סברו (בטעות) שהצוענים (לפחות בחלקם) הם ממוצא ארי. כאמור באופן כללי, זה לא ממש עזר להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בתור ארים כביכול, הם די מביישים את הגזע הארי המפואר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל העניין הזה הוא זוטא היסטורית מעניינת. מוצאם של הצוענים מקבוצה טרום-ארית בהודו ולמעשה נראה שהגירת הצוענים מהודו היתה תוצאה של הרדיפות של הארים (שפלשו להודו בערך ב-1500 לפנה"ס) נגד תושבי הודו שקדמו להם. למזלם של הצוענים, המלומדים הגרמניים שהתעניינו בצוענים לא ידעו או לא הבליטו עובדה זו, כך שחלק גדול מן הצוענים הצליחו לשרוד את העידן הנאצי. מה שהנאצים מצאו לטעון נגד הקבוצה הלא-פופולארית הזו היה שלמרות שחלקם ממוצא ארי, בדרכם לאירופה הם התערבו בעמים אחרים שמיים ושחורים ו"איבדו" את טוהר הגזע. הקשקוש הזה יצר מצב מטורלל בו חלק מן הצוענים נרדפו והושמדו וחלק לא, ע"פ כל מיני קריטריונים פסבדו-אנתרופולוגיים ופסבדו-מדעיים. מעשית, הצוענים במהלך הגירתם מהודו לאירופה שהו מאות שנים באזורי המישור האיראני והקוקז והתערבו בתושבי המקום (האריים) כך שהם אולי לא פחות ארים מן הגרמאנים עצמם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרום-ארים, שברחו עקב רדיפות אריות, ובכל זאת מדברים שפה הודו-אירופית? נשמע לי אנכרוניסטי. זה שהם שהו במישור האירני גם לא מסביר למה הם הודו-אירופים, כי השפות הצוענים הן הודיות, ולא אירניות. ואם הם הספיקו לאמץ להם שפה הודית עוד בהודו, למה לקרוא להם טרום-ארים? נשמע לי יותר סביר שהם שריד לאיזה עם הודי פוסט-ארי שאולי הפסידו באיזו מלחמה. או שאולי אתה מתכוון שהאנתרופולוגים הגרמנים חשבו בטעות שזה שהם מדברים הודו-אירופית אומר שהם צאצאים גנטיים ממש של הפולשים האריים המקוריים? בכל מקרה, ההודו-אירופיות לא עזרה לסלאבים, למשל, לקנות את הערכתם של האנתרופולוגים הגרמנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת סבכת אותי, אבל הנה מה שאני מבין: הארים הגיעו ממרכז אסיה לצפון הודו לפני 1500 לפנה"ס. הם השתלטו על תושבי הודו שקדמו להם (דראוידים). נוצר איזשהו מבנה חברתי הודי שמהותו שנוייה במחלוקת. יתכן שהארים היו לבנים והדרוידים שחורים ויתכן שמבנה הקסטות ההינדי משקף את הריבוד של כובשים ונכבשים, אך כל זה כאמור שנוי במחלוקת. שפתם של הארים, הפרוטו-סנסקריט הפכה ללטינית של הודו (שפת השלטון), כך שהשימוש בשפות קרובות לסנסקריט אינו יכול לזהות רובד ארי בהודו של היום וכנראה גם לא לפני 3000 שנה. (יש שפות הודו-אירופיות ולא הודו-אירופיות ויש גם תערובות, הקרבה לסנסקריט בעיקר מזהה שפות מצפון הודו, הפונג'ב). בכל אופן הצוענים יצאו מהודו רק אחרי 1000 לפנה"ס, הרבה אחרי שהארים השתלטו על הודו, כך ששפתם ההודו-אירופאית הקרובה לסנסקריט אינה יכולה להעיד על טיב הקשרים שלהם עם הקבוצה הארית. בכל אופן שפת הצוענים דוקא קרובה גם לשפה לא הודו-אירופית המדוברת בסרילנקה בדר' הודו. גם נסיבות הגירתם מהודו שנויים במחלוקת (גירוש של השליטים הארים, בריחת עבדים, הגירות של חיילים שכירים ארים או בשירות הארים, מסעות של נוודים-סוחרים, אסונות טבע וכדומה). אני זוכר במעומעם שראיתי במקום כלשהו שיש בהודו קבוצה של הודים שחורים בני קסטה הינדית נמוכה, הדוברים שפה דומה מאוד לרומני של הצוענים והם מזוהים כקרוביהם. (מצד שני יתכן שאלו צוענים שהיגרו בכיוון הפוך ממרכז אסיה בחזרה למקור להודו). בכל אופן הצוענים הרבה יותר בהירים מקרוביהם בהודו, מה שגרם לי לשער שהם התערבבו במשך נדודיהם עם עמים הודו-אירופאים אחרים במרכז אסיה, מה שכנראה הפך אותם ליותר ארים ולא לפחות ארים. אני שיערתי או אולי רציתי להאמין, שאנתרופולוגים ופילולוגים גרמניים שחקרו את הצוענים ושפתם, היו מטבע הדברים אוהדים לנושאי לימודם ולא ששו להסגיר את הצוענים לידי אויביהם הגזענים הנמאצים. ולכן אפילו אם ידעו או חשבו שהצוענים מוצאם מקבוצה דרוידיח שאינה ארית, הם לא מיהרו לפרסם זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאין הארים הגיעו להודו במקור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה מאזור אירן (השפות ההודיות הכי קרובות לפרסית ולשאר השפות האירניות). אבל 3000 שנה, לך תזכור. ואם אתה שואל אם יש קשר בין השמות "ארים" ו"אירן" – יש מצב, אבל לא הוכח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק - נדדו הרבה, הארים האלה... תודה.:) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'מע. אם אתה מחלק קבוצות אתניות לפי שפתם, אז הצוענים לא פחות הודו-אירופים מהסקוטים. זה לא בהכרח אומר לך הרבה על מוצא גנטי, יותר על מוצא תרבותי. אם המלומדים הגרמנים חשבו שאחד מעיד בהכרח על משנהו, אז הם טעו, ואם זה גרם להם לחוס על כמה צוענים, אז אני שמח. בכל מקרה, קשה לי לחשוב על קבוצה לבנה שונה יותר מהגרמנים מאשר ההודים, הודו-אירופים לפי שפתם או לא, ובכלל זה יהודים וערבים. הם נראים אחרת, בעלי צבע עור אחר, וכולי. לנסות לנחש לפי מאפיינים פיסיים שלהם אילו מההודים דוברי-ההודית של ימינו (ובכלל זה צוענים) פולשים אריים מקוריים ואילו מהם דרוידיאנים שאימצו את התרבות הארית והשפה נראה לי כמו נסיון חסר-תוחלת. על אחת כמה וכמה לפי שפתם, שממילא אינם שפתם המקורית הדרוידיאנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי במה אתה מאשים את "הציר הימני-דתי בישראל של ימינו". ראיית הנאציזם כחוליה אחת בשרשרת של רדיפות בלתי־מקרית נגד היהודים, איננה ייחודית לימין הדתי ואיננה חידוש של ימינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעקש לא להציג את עמדתי במונחים של "מאשים". אני מציג עמדה שהיא להערכתי עמדת מיעוט בישראל ומציג אותה בצורה פולמוסית אך לא במונחים של אשמה ופשע. העמדה שאני מציג שונה ממה שתארת כ"חוליה אחת בשרשרת של רדיפות בלתי־מקרית נגד היהודים". ראשית איני מסכים שניתן ל"תמצת" את הנאציזם ברדיפת היהודים (עמדה זו משותפת רק לאנשים הדוגלים במה שאמרת בצורה פונדמנטלית ולנאצים עצמם). שנית אני רואה בשואת היהודים חוליה ייחודית בשרשרת אדירה של מעשי רצח עם, רדיפת מיעוטים ופשעים נגד האנושיות היוצרת צד אחד של ההיסטוריה האנושית ולא כפי שניסחת. העמדה שהצגת תולה את רצח היהודים בייחודיות אינהרנטית כלשהי של העם היהודי. אני סבור שהייחודיות היהודית הרלאבנטית לעניין זה היתה החולשה של הקבוצה היהודית בגולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי את טענתך, ובמידה מסוימת אני מסכים איתך. אגב, עמדתך היא אולי עדיין עמדת מיעוט בישראל, אך היא איננה עמדת מיעוט באקדמיה, או לצורך העניין באייל. בכל אופן, אבקש את סליחתך על המילה ''מאשים''. עם זאת, אינני מבין מה ''הציר הימני-דתי בישראל של ימינו'' שייך לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי ''הציר הימני-דתי בישראל'' אמור לתאר קבוצה רחבה ומגוונת בישראל המנסה לשים בפוקוס אלמנטים ייחודיים של העם היהודי. חלקים שונים בקבוצה הזו מדגישים ווריאנטים שונים של הייחודיות הזו (''עם סגולה'', ''אתה בחרתנו'' ''השליחות היהודית'' ועוד). לדוגמה בקבוצה החרדית יש הרואים בשואה עונש על נטישת המסורת. דתיים אחרים יראו בכך נסיון שניסה האלוהים את בניו הנבחרים. חילוניים רבים רואים בשואה ביטוי של קנאה בהישגיהם האינטלקטואליים של היהודים, רויזיוניסטים ימניים קיצוניים יראו בנאציזם ענף של הסוציאליזם השמאלני. העמדה שהצגתי שוללת תפיסות כאלו ושמה במרכז תפיסה ציונית מינימליסטית. תכונה אחת של היהודים היא הגורם המרכזי והחשוב לשואה וגם לרדיפות קודמות - קיומם של היהודים כפזורה ללא מרכז טריטוריאלי עצמאי. כמו תמיד עמדות בשאלות היסטוריות משקפות עמדות בעניינים פוליטיים אקטואליים. עמדה זו קוהרנטית עם תפיסה הרואה בקיום ריבונות-רוב יהודי במדינת ישראל את עמוד התווך של המפעל הציוני. שטחים חקלאיים, בארות נפט, מקומות קדושים, פסיקות רבנים ו''עם ישראל לדורותיו'' הם השוליים ולא המרכז. מכאן ברורה הפרובלמטיקה של החינוך לשואה הממסדי. ברור שקבוצות שונות ינסו להכניס את האידיאולוגיה האקטואלית שלהן דרך הדלת של לימוד השואה. השאלה הבעייתית היא כיצד צריך להתאים את לימוד השואה למצב הנוכחי של התודעה הישראלית. הכיוון שאני הייתי מעדיף הוא לימוד השואה כהיסטוריה עובדתית וכאוסף החוויות האישיות והאנושיות של תקופת השואה. על הניתוחים ההיסטוריים של סיבות ותהליכים היסטוריים צריך לוותר, בעיקר משום שהם שנויים במחלוקת (מקומם יהיה באוניברסיטה ובתרבות ולא בביה''ס הממלכתי). בארה''ב למשל המצב שונה. שם לימוד השואה במסגרת של המלחמה בגזענות אינו שנוי במחלוקת. הדגש הציבורי אצלנו, צריך ללכת על הכרת יומנה של אנה פרנק ועל קיומם של מרכזי הנצחה (יד ושם, בית לוחמי הגטאות) ולא על מסעות לפולין. המסעות האלו יכולים להיות בעלי משמעות רגשית עמוקה בעיקר לצאצאיהם של יוצאי פולין. לא נראה לי שהמדינה צריכה להיות עד כדי כך ''מסורה'' לצרכים הרגשיים של קבוצה אחת. יכול להיות שזה רק מעורר את התופעות המרגיזות והפרובוקטיביות שהוזכרו קודם. מדינת ישראל אינה משתתפת במסעות לקברים של גדולי הרבנים (ר' נחמן מברסלב) ברחבי העולם, למרות שהדבר יכול להיות בעל משמעות לכל יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על נושא המסות לפולין הוא מעניין כלשעצמו, אולם אני חושב שאני יכול לקבוע במידת ביטחון גבוהה מאד ש''מסעות לקברים של גדולי הרבנים'' אינם דבר משמעותי לכל יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעניין זה סיפרו לי את הבדיחה הבאה: אב (ישראלי יהודי) לוקח את בנו לטיול סביב העולם. באנגליה מסתכל הבן על סביבותיו, ושואל, "אלה יהודים?" "לא," משיב האב. "אלה גויים". בצרפת שואל הבן "אלה יהודים?" "לא," עונה האב, "אלה גויים". בסין שואל הבן, "אלה יהודים?" "לא," עונה האב. "אלה גויים". אחרי עוד כמה שאלות כאלה במדינות שונות, אומר הבן "איזה מסכנים הגויים, מפוזרים בכל כך הרבה ארצות..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה מבטא את תפיסתו של כריסטופר בראונינג. נדמה לי שאף חוקר רציני של שואת יהודי אירופה לא ייחס לועידת ואנזה יותר מישיבת תיאום שיזם האחראי על התהליך-ריינהרד היידריך. בתוך הכאוס שהיה קיים בשלל האימפריות ברייך הנאצי, זה היה שלב של הכנסת סדר לתהליך. היה ברור שם מי הבוס וחולקו שם תחומי אחריות ותפקידים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרשאו טוען שהמטרה האמיתית של הועידה היתה לבסס את מעמדו של היידריך כדמות המרכזית בטיפול בפתרון הבעייה היהודית. ההשערה שלי היא שלחלוקות המנהליות ש''הוחלטו'' בואנזה לא היתה כל השפעה רבה בשטח. בסופו של דבר מי שניהלה את ההשמדה היתה קבוצה בס''ד שהיתה תחת חסותו של הימלר (היידריך היה איש ס''ס (הימלר) שבנושא היהודים היה כפוף לפחות להלכה לגרינג. קבוצתו אני חושב התמוססה לאחר הרצחו). הצרה היא שכל האדמיניסטרציות שהיו שותפות במפעל ההשמדה (הצבא, הרכבות, המשטרה הרגילה, הרשויות המקומיות), שיתפו פעולה ברצון ובהתלהבות עם המפעל, כך שלא היתה פה בעיה גדולה של תיאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיית התיאום נבעה מהמבנה התחרותי של מרכזי הביצוע בגרמניה הנאצית. כמו שכתבת, נקבע כאן מי הבוס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |