בתשובה לחשמנית על מונית, 22/04/06 21:33
Hear, hear (עם הערה) 380202
אביב י. • בתשובה לחשמנית על מונית שבת, 22/4/2006, 22:36
''לנוהג הפולקלורי המלבב בו מוקרב בשר הרבים על מזבח המגלומניה של המעטים''

אני חושב שמאז הימים העתיקים בהם הדיקטטור או המונרך עשו בעמם ככל העולה על רוחם (ושלגביהם סביר להפיל את האשמה על הדם בעיקר על המנהיג), התרבות האנושית צעדה קדימה והתפתחה ללא הכר. היום הרבה יותר סביר לדבר על ''הנוהג הפולקלורי המלבב בו מוקרב בשר המעטים על מזבח האידיאלים הנשגבים של הקולקטיב''. לדעתי, המנהיג המודרני איננו האשם העיקרי בזוועות. הוא בסה''כ פוליטיקאי קטן שרוכב על גל רצון האספסוף.
Hear, hear (עם הערה) 380213
האייל האלמוני • בתשובה לאביב י. שבת, 22/4/2006, 23:57
אם מדברים לאורך ההיסטוריה ולא רק על הסכסוך באזורנו, זה בכלל לא כל כך מעטים. למעשה גם בסכסוך באזורנו זה לא כל כך מעטים, אם מחשיבים את כל האבידות ולא רק את אלה מהצד שלנו.
המון מעטים 380238
אביב י. • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 23/4/2006, 5:57
Hear, hear (עם הערה) 380279
שוקי שמאל • בתשובה לאביב י. יום א', 23/4/2006, 13:02
אני לא בטוח. רצון האספסוף מזכיר את הסיפור היווני על השוטה של הטיראן המציין בפניו כמה אנשים באו להריע לו. הטיראן משיב שאם היו תולים אותו היו באים רבים יותר והם היו מריעים חזק יותר. בפרט היום בחברת ההמונים, ניתן לגייס המון להפגין עבור כל דבר וגם עבור דבר והיפוכו.
כאשר לומדים היום את קורות ה"מלחמה הגדולה" (מלה"ע ה-I) בה מחזורים שלמים של הנוער הגרמני נטבחו ב"רצח הילדים על גדות האיפר", מחזורים מלאים של בוגרי בתי הספר המובחרים של בריטניה טבעו בחפירות של פלנדריה והעם הצרפתי זכה במנה גדושה של נכים ואלמנות בורדן, השאלה המסקרנת ביותר היא על מה פרץ בית המטבחיים ההוא. לאחר שמניחים מן היד את הספרים והמאמרים עם ההסברים המלומדים, נשארים בסוף עם ההשערה שהסברו של ירוסלב האשק אינו הגרוע ביותר (זה בגלל ש"הם רצחו לנו את הפרדיננד").
העובדה שגם מדינאים רבים חשים את התחושה שבד"כ מיחסים להמון (כלומר שפשוט לא הותירו להם ברירה אחרת), אינה בהכרח מוצדקת. כאשר אתה במשך שנים מטפח את גידולי הפרא של הגלוריפיקציה של המיליטריזם (שאת פרי ההילולים המקומי שלה טעמנו כאן) אתה לא יכול אח"כ להתחמק בתואנה שההמון תובע את המגפים הצועדים ואת הניסים המתנופפים. את השקריות של העמדת הפנים הזאת חשף היטלר בכך שלכל אורך התוקפנות הצבאית שלו הציג עצמו בפני עמו כרודף שלום ובכך חשף שרוב גדול של העם הגרמני נגרר אל תוך המלחמה שלא מרצונו.
העובדה שכמה יושבי בתי קפה ואברכי משי הבטוחים שעליונותם הגזעית וחיוניותם למין האנושי תגן עליהם מפני התוצאות של צחצוחי החרבות, אוהבים את המהומה והמלחמה, אינה מוכיחה שההמון שותף לטרנד הנבזה הזה. בכל בומבמלה בחוף ניצנים יש לא פחות סטטיסטים מאשר בהפגנות של מתנחלי יש"ע.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות