 |
|
 |
||
|
||||
 |
המתנחלים מחפשים ערוצים לגיטימים שבהם יוכלו להביע את מחאתם, בלי לפרוש מהציבור. לכן דתילאומי שקיבל איזו שהיא הכרה ממסדית ינצל אותה על מנת להביע את עמדתו. כך כלת חידון התנך התבטאה נגד ההתנתקות, וכך החייל הזה. חייבים להודות שיש בזה משהו הירואי: דווקא מעמדה של כוח והכרה מעבירים מסר שאומר: אתם אולי חברים שלי, אבל אני לא חבר שלכם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלת חידון התנ''ך היא אזרחית. זכותה להתבטא כרצונה בכל עניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שמבחינת המעמד הוא שונה, אבל ההגיון שעומד בבסיס הדברים דומה: קודם לקבל הכרה ואז להביע הסתיגות. כשלעצמי, אף פעם לא החשבתי גינונים טקסיים צבאיים. אני לא מוצאת טעם באבחנות שבין לחיצת יד להצדעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את גם לא מבחינה בין הצדעה לבין השארת יד מושטת תלויה באוויר? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |