 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמנם מופעי רחוב הינם בבחינת קיבוץ נדבות? זכור לי שפעם שמעתי שבצרפת אסורה הפעילות מין הסוג השני. אגדה אורבנית או אמת-בדבר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש ויש. אני מניח שהכנר או האקורדיוניסט שעומדים ליד סניף הבנק הקרוב למגוריי הם סוג משודרג של קבצן. לעומת זאת, במדרחוב המרכזי של מינכן ראיתי פעם קבוצה של אנשים, ממרכז אסיה על פי מראם (מייד יובן), שניגנו ושרו ורקדו. כמו הכנר או האקרודיוניסט מהבנק שלי, היה כובע הפוך לפניהם; מדי פעם מישהו בא וזרק מטבע, ונענה בקידה וחיוך תוך כדי הנגינה. מה היה שונה? מסביבם הצטברו העוברים והשבים, שנעצרו לראות ולשמוע אותם, ולא רק חלפו באקראי. ולמה? כי המופע היה "קצת" יותר מושקע מזה של האקורדיובנק: להקה גדולה (משהו בין שבעה לעשרה), עם תלבושות מסורתיות ססגוניות (כולל זהבים וקישוטים), כלים אקזוטיים, חלקם גדולים, ובבירור יכולת מקצועית גבוהה. משהו הציק לי קצת: הרי הם עברו את כל הדרך ממונגוליה או אוזבקיסטן או מאיפה שהם לא באו, שבוודאי לא היתה זולה; ועם כל המטען של הבגדים המפוארים והכלים הכבדים. האם הם באמת יכולים לממן את כל זה מהמטבעות שזורקים להם, ועוד שיישאר להם איזה רווח? מכל מקום, נשארתי גם אני, כי זה באמת היה יפה. מתישהו הם גמרו, השתחוו, והתחילו להתקפל. הלכתי, ואחרי כמה דקות עברתי שם שוב. ואז ראיתי בפינת הרחוב את אחת מחברות הלהקה, עדיין עם המשי והזהבים, מסתודדת עם אישה אחרת, גרמניה מהוגנת על פי מראה. ואז הגרמניה המהוגנת הושיטה לאסייתית חבילה עבה של שטרות. הן לחצו ידיים, ונפרדו. עד כמה שאני מצליח לנחש, זה היה בעצם מופע מוזמן מטעם עיריית מינכן, או גוף רשמי אחר, להנאת הציבור וקידום התיירות. בהזדמנויות אחרות יצא לי לראות שם עוד מופעי רחוב מושקעים למדי, אם כי לא ברמה הזו. ומאז הגילוי הזה, מציק לי משהו אחר: מה התפקיד של הכובע והמטבעות. זה כנראה אנלוגי לצנצנת הטיפים ("זה לא אבקת כביסה") שעל דלפקי מזנונים ובתי קפה; גם תפקידן של הצנצנות האלו לא ברור לי עד הסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... להסתיר את העובדה שהעיריה משלמת להם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אבל למה להסתיר? ב. האם לא יהיו רבים שיתהו כמוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסווגת ל"קבצן-נגן" לפי הרמה. כלומר, אם מישהו מרעיש עם אקורדיון או מענה כינור - הוא קבצן. אבל מי שמנגן סביר-עד-יפה הוא נגן. בלי קשר אם הוא לבוש בתלבושת מעניינת או לא. ובלי קשר לכמה אנשים, אם בכלל, נעצרים שם. אגב תלבושות- בכל מקום במערב המתוייר יש תמיד להקה של אינדיאנים מהרי האנדים, עם מוסיקה אנדית, ואולי אחד מהם חבוש כובע אתני, ועוד מישהו בשכמיה אתנית, או עם צמה מוטלת על כתפו... להם- אתה נותן? :) ואגב הופעות רחוב - ל"פסלים נעים" אני לא נותנת כלום. לא סובלת אותם- אחרי הפעם הראשונה שרואים אותם, הפרינציפ ברור, ולא מפעים במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה נותן?" - מה? כסף? בכלל לא דיברתי בתגובה הקודמת על מדיניות הנתינה שלי. אינדיאנים באמת יש המון, ולמיטב התרשמותי הם עוד נקודה נפרדת על סקאלת הנגנים-קבצנים: הם אוספים מטבעות, אבל גם מציעים למכירה דיסקים1. בכל אופן, המופע של האסייתים היה מושקע יותר במידה מהותית, מבחינת הלוגיסטיקה הכרוכה בו. 1מופע מרשים במיוחד ששמעתי בז'אנר זה היה, אאל"ט, בבאזל: נגן אקורדיון בגיל 40-50 שהרביץ את הפוגה ברה מינור של באך (ידוע במקומותינו גם כ"היה היה"), עם כל הקולות כנראה (אולי כמה אקסטרה (-:) והזכיר לי למה קוראים לכלי הזה "אקורדיון". לרגליו הוצע למכירה דיסק עם ביצועיו להרבה יצירות קלאסיות אחרות, ושלט קטן שמציע את שירותיו גם לאירועים פרטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, ייתכן שזה אותו אחד שראיתי בפריז (ראו לעיל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאטרו בפריז נתקלנו פעם בנגן שניגן את הטוקטה ופוגה של באך על אקורדיון ועשה זאת נפלא... היה עונג להאזין לו. אחר כך נודע לי שלכל המנגנים במטרו יש אישור רשמי מעיריית פריז, האחראית גם לאיכותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבר הייתי נותנת כמה שקלים רק לנגני רחוב שניגנו ברמה מסויימת. יום אחד היתה בטלויזיה איזו כתבה על מצוקת העולים ועל יחס החברה הישראלית אל העולים, משהו כזה, ובמסגרתה נכללו גם כמה דקות של מין משאל-רחוב, שיחות רחוב, על נושא קליטת העליה. נראתה שם אשה שעצרה ליד גבר מבוגר שעמד ברחוב ושר אריה אופראית - ושר נורא. האשה שמה בכובעו כמה מטבעות, והכתב ניגש אליה ושוחח איתה. היא אמרה שנתנה לאיש נדבה משום שריחמה עליו, על כך שאינו יודע לשיר ובכל זאת הוא נאלץ לנסות ולהרויח כמה פרוטות בדרך זו. אולי הרחמים האלה הם קצת פטרוניים ומתנשאים, גם מצד האשה ההיא וגם, אחר כך, מצידי - אבל מאז אני חולקת ממעותיי גם לאלה שאינם מנגנים יפה (במישהו ששר ברחוב עוד לא יצא לי להיתקל בתל אביב, משום מה אני פוגשת רק כאלה שמנגנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד לגילוי הגרמניה המהוגנת עם השטרות, הייתי סבורה שהלהקה נדדה מאיפה שהם לא באו, וכפי שהם מופיעים במינכן (מן הסתם בעוד נקודות בעיר) הם מופיעים במקומות אחרים בגרמניה, ולאחר מכן בצרפת / איטליה / ספרד / כל מקום אחר, ובסופו של דבר הטיול יתברר כנושא רווח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שפרשנותך אינה עומדת במבחן המציאות. סביר בהרבה שהמופע היה הסוואה לפעולת ריגול כלשהי, והגרמנייה המהוגנת למראה היא סוכנת סמויה של ה-CIA, המעסיק האמתי של הלהקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנחלת בנימין (אם הם עוד שם?), הקבוצה המרכז אסייתית הזו משוכפלת בעותקים רבים במרכזי ערים גדולות, למשל ברחבה שלפני מרכז פומפידו ולכן לא הייתי מניחה שמדובר על מופע מטעם העיריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה. לא היתה זו גברת גרמניה מהוגנת שמסרה לה את חבילת השטרות, אלא כייסת. אחת מהחבורה בתחפושת ובמבטא. הכל מזוייף. אפילו הנגינה. הם בעצם לא יודעים לנגן. הם רק מעמידים פנים כיודעים לנגן. :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם בביקורי בזלצבורג, שרו שם זוג זמרים צעירים דואט מחליל הקסם. האיכות היתה מהממת וזה נראה לי מאד לא קבצני אלא נסיון של זוג סטודנטים באקדמיה למוסיקה לממן את מחייתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביקורך הבא בניו יורק, תזמין מקום במסעדת טאצ'י Taci. האוכל בהחלט לא רע, ובסופי שבוע, בשעה עשר מתיישבת ליד הפסנתר מדאם פדוטובה ואז מתחיל מצעד של זמרים וזמרות אופרה שנמשך עד לשעות הקטנות של הלילה. מפעם לפעם המלצרים עוברים ואוספים תרומות מהקהל. (הבחור האוריינטלי בתמונה השניה משלב קול וחוש הומור נהדרים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בניו יורק? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |