 |
נגלתה לפני לפתע הסיבה העיקרית בגללה הרעיונות של הבלבניזם נראים כה מפוקפקים בעיני.
אחרי כל הדיבורים על חשיבות ההבחנה בין הצהרות למציאות, באים הבלבניסטים ואומרים ש-*פוליטיקאים מנסים לקדם מדיניות*. כמה שהאירוניה משעשעת.
תפקידה (לא המוצהר, האמיתי) של הכנסת ושל הממשלה הוא *לעכב* יישום של מדיניות, כל מדיניות. על ידי תקיעת-המקלות הבלתי פוסקת ההזו בגלגליהם של כל המנסים לעשות משהו, הם יוצרים איזון מבורך בזכותו מאופיינת הדמוקרטיה ביציבות. רק תארו לכם כמה אסונות היו מתרחשים אילו אפילו קמצוץ מבין הרעיונות המוצלחים שמסתובבים כאן ביננו היו מיושמים.
ומיהו כוח האדם המתאים ביותר לאיוש מערכת שכזו? כמובן - אותם אלו שעניינם בשטויות כמו "אידיאולוגיה" או "ערכים" מתגמד ליד תשומת הלב שהם מעניקים לישבנם שלהם. לשמחתנו, המערכת הפוליטית בנויה בדיוק באופן בו רק אנשים מהסוג הזה עשויים להתקדם ולהצליח. בחישה בקלחת המפלגתית וחלוקת ג'ובים למקורבים - *זו* המשמעות של "פוליטיקה מעשית".
המזל הגדול הוא שאידיאולוגים של ממש (ויהיו אלה ימניים, שמאלנים, משתלבים, בדלנים, ירוקים או בודיהיסטים) לא ישרדו יום כפוליטיקאים - כי רק בזכות הסינרגיה המופלאה הזו בין ריקבון הפוליטיקה וההדוניזם האגואיסטי של הפוליטיקאים, אנחנו, האזרחים הפשוטים, יכולים לישון בשקט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש