בתשובה לעומר, 13/07/06 17:41
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 396795
בשליפה, יש כמה בעיות בהגדרה הזאת:

1. תרבות הוודו והכישוף היא רציונאליות באותה מידה כמו חקירה מדעית.
2. היא לא יכולה להסביר התפתחות חברתית ושינויים חברתיים מכוונים.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 396798
אבל היא תופסת היטב את העובדה שדיבורים על מסע אל הירח היו זוכים, בהאיטי של המאה ה-‏15 למשל, לאותן תגובות בהן נקבל כאן ועכשיו דיבורים על וודו וכישוף. תיאור הדובר, בשני המיקרים, כ-"לא רציונלי" הוא די קולע.

למה היא צריכה להסביר התפתחות חברתית וכו'? זה בסה"כ תיאור אפשרי של אחת מהמשמעויות המקובלות למילה.

אבל אם כבר אתה מעלה את זה, אז עצם העובדה שזו *אחת* מהמשמעויות, בזמן שהשניה היא "מיקסום של תועלת", כן יכולה להסביר במידה מסויימת התפתחות חברתית: התנהגות לא רציונלית לפי ההגדרה הראשונה, אבל רציונלית לפי ההגדרה השניה, הופכת עם הזמן לרציונלית גם לפי ההגדרה הראשונה, וכך פני החברה משתנים. כך שיש טעם בהעמסת שתי המשמעויות על אותה המילה.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 396800
אבל אם הפיסקה האחרונה שלך נכונה, יש רציונאליות שהיא עליונה על רציונאליות חברתית ושקובעת מה ''יחשב לרציונאלי'' בכל תקופה - וממילא לא הערכים והנורמות החברתיות קובעים מה היא רציונאליות ויש קריטריונים חיצוניים לחברה.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 396869
כמו שמישהו כתב כאן, אחד פירושים הנדונים של המילה ''רציונלי'' מאד דומה ל-''נורמלי''. כדי להקל על הקריאות, אשתמש במונח הזה.

לא טענתי שההתנהגות הנורמלית מוכתבת על ידי ההתנהגות הרציונלית (מטענה כזו אפשר להסיק שהנורמה הולכת ומתכנסת לרציונליות עם הזמן, ואני לא חושב שזה נכון), אלא רק שאחת הסיבות בשלן חריגה מהנורמה עשויה להפוך לנורמלית, היא היותה רציונלית. אבל אולי לא הבנתי נכון את כוונתך.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 396892
אני בפירוש לא מזהה "רציונלי" עם "נורמלי", ואני חושב שצריך לספק סיבות טובות מאוד כדי לעשות את הזיהוי הזה. יש חברות שבהן כישוף נחשב לנורמלי, אבל אני לא חושב שאדם סביר יסכים שכישוף הוא רציונלי.
אפשר לטעון שרציונליות זהה עם נורמות חברתיות, אבל אני חושב שאתה צריך להסביר מה הטיעון שעליו אתה מסתמך (דוגמאות: "גבולות שפתי הם גבולות עולמי" או " אין קריטריונים להשוואה בין תפיסות-עולם של חברות שונות" וכולי).

אני מסכים אתך שבכלל לא ברור שהנורמה הולכת ומתכנסת לרציונלית. מבחינתי זאת עדיין שאלה פתוחה.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397002
המאמר הבא מסביר את העניין בצורה טובה:
(אני מניח שרק בעלי גישה אוניברסיטאית מסויימת יוכלו לראות)

שים לב לפסקה העוסקת בשש ההנחות, כאשר הראשונה עד השלישית זו הרציונליות שאני מדבר עליה. מעבר לכך מדובר ברדוקציה, לרציונליות אינסטרומנטלית העוסקת ברווח והפסד.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397014
מאמר מעניין, תודה. אבל לא ברור לי מדוע הוא עוזר לתזה שלך. אני בוודאי לא חסיד של rational choice theory. זה הסוס האהוב על שכ"ג. אני חושב שרציונאליות אינסטרומנטלית היא קונספט צר מדי ובהחלט יש מקום להערכה של רציונאליות המטרות. אני גם לא חסיד של methodological individualism. אם הייתי צריך לבחור הייתי הולך על אחת הגרסאות של Institutional Individualism שמקנה מקום למוסדות חברתיים.
בכל מקרה, אני לא רואה כיצד הכותב תומך בתזה שרציונאליות בפעולה היא עניין של נורמות חברתיות. ההיפך:

"Reason is the servant of passions, as Hume said.
But passions need Reason: the magician’s customers are motivated by the passion
to survive, to see their crops grow; but nobody would consider that this passion in
itself is an adequate explanation for their magical beliefs.

The theory of rationality that I have sketched raises some important questions
that I will content myself with mentioning. Does the fact that behavior and beliefs
are normally inspired by strong reasons, even though these reasons might be false,
mean that any behavior or belief can be justified? Certainly not. Priestley believed
in phlogiston; Lavoisier did not. The two had strong reasons for believing what
they believed, and they both saw their reasons as valid. The latter was right, the
former wrong, however. The strength of reasons is thus a function of the context.
Today, our cognitive context is such that Priestley’s reasons are now weak for us
because we know that Lavoisier’s reasons were stronger. But Lavoisier’s reasons
had to be thought up and publicized before there could be any conclusion that he
was right. Then he became irreversibly right as opposed to Priestley. No relativism
follows from the contextuality of reasons.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397018
הבאתי את המאמר כדי להראות את האפשרויות להגדרת רציונליות כפי שהם הציגו במאמר, ולא כי אני בהכרח תומך בעמדה שהם מציגים לכל אורכו.
כחובב הפרדיגמה הפרשנית (וובר) אני מתייחס להנחות 1-2 ולהנחות 1-3. הסיבות בעיני האינדיבידואל משוקעות כולן במערכת הערכים והנורמות בה הוא חי.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397027
אני יכול להבין ואולי אפילו להסכים עם ההשקפה שהסיבות בעיני האינדיבידואל משוקעות כולן במערכת הערכים והנורמות בה הוא חי. אני לא בטוח שזה מספיק כדי ללכת לתזה כל כך חזקה כמו שאתה מציע.

אני חושב על זה ככה: קני-המידה לרציונאליות אמנם נוצרים ע"י החברה, אבל החברה אינה מערכת כללים לכידה ויציבה, אלא מצויה כל הזמן בתהליכי שינוי פנימיים, בחינה עצמית (ברמה כזאת או אחרת), ובתהליכי תקשור עם גורמים חיצוניים. למשל, מחקר אנתרופולוגי או היסטורי מאפשר לנו להרחיב את "גבולות התודעה" שלנו בכך שאנחנו רואים קני-מידה אחרים לרציונאליות ואנחנו צריכים לעמת את קני-המידה הללו עם קני-המידה שלנו.
איך אנחנו מסוגלים להשוות בין קני-מידה אם החברה קובעת מה נראה כקני-מידה? אחת ההצעות שאני מכיר מפרידה בין רציונאליות כתוכן לבין רציונאליות כצורה: כתוכן אנחנו "עיוורים" לכך שיכולים להיות סוגים אחרים של רציונאליות, אבל לרציונאליות יש גם מימד צורני שמשותף לכל החברות. בדיוק כמו שכאנתרופולוג אתה יכול לזהות סימבולים ששונים מחברה לחברה, אבל כולם עונים לתיאוריה של הסמלים. אם אנחנו יכולים לזהות רציונאליות באמצעות ניסיון להחיל את הדפוסים הצורניים שלה, אנחנו יכולים כבר לזהות את התוכן השונה מחברה לחברה ואז גם לנסות להשוות בין תכנים שונים.
אם החברה קובעת לחלוטין את קני-המידה שלנו, מה הטעם בכלל להיות אנתרופולוג או היסטוריון? ה"אחר" תמיד יהיה קיר אטום בפניך.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397031
אני לא רואה סתירה בין שינוי חברתי-תרבותי ובין השקפה כי את הרציונליות צריכים להעריך על סמך החברה-התרבות הספציפית.
אני מניח שהמקבילה לאותה חשיבה סמלית המאפשרת לכל תרבות לחשוב במונחים סמליים אחרים, היא החשיבה הסיבתית. האינדיבידואל פועל על פי סיבה הנראית לו, על פי הגיון הנראה לו. ההגיון הזה הוא פועל יוצא של נסיבות חברתיות ותרבותיות אך גם תוצר של היותו בן אדם (והנה עוד אספקט אוניברסלי). למשל, הוא לא הולך דרך מדורה אלא מסביב לה.

אם אני מבין נכון יש לך בעיה עם רלטיביזם קיצוני, שלא מאפשר לומר דבר משום שאין אפשרות לנהל דו-שיח עם אלפי מציאויות המתוארות בעזרת מונחים תרבותיים-מקומיים שלא יכולים לתקשר ביניהם. אם זו הבעיה, אז לא צריך ללכת לקיצוניות הזאת. יש מרחב גדול של אפשרויות באמצע.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397035
אני חושב שזה לא מתמצה בחשיבה סיבתית. למשל, שאלה שווינץ' מעלה: מה המשמעות של מאגיה עבור בני האזנדה? אם אנחנו בוחרים להשוות את המאגיה לדת בחברה שלנו (למשל, כלי להענקת משמעות לחיים), זה מכתיב סוג אחד של הערכה רציונאלית. אם אנחנו בוחרים להשוות את המאגיה לטכנולוגיה בחברה שלנו (דהיינו, כלי להשגת מטרות ולהתמודדות עם העולם), זה מכתיב סוג אחר של קני-מידה לרציונאליות.
לא משנה. אני מתרחק מהתחומים שאני יכול לדבר עליהם במידה כלשהי של הבנה.

אם יש מרחב גדול של אפשרויות באמצע, אז אנחנו בעצם מסכימים.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397038
עבור האינדבידואל בן שבט האזנדה, הכישוף עונה לשאלה מדוע האסון פגע דווקא בו או בקרוב משפחתו. הוא יודע שמה שהרג את קרוב משפחתו זה החץ, האסם שנפל על קרוב משפחתו וכיוב'. הוא רק מבקש הסבר מדוע זה קרה דווקא לו או לקרוב משפחתו ולא למישהו אחר. הוא זקוק להסבר המניח את הדעת. מערכת הכישוף מספקת הסבר כזה (יש עוד פונקציות לכישוף אבל נניח לזה לעת עתה).
איך מתמודד האינדבידואל בישראל עם אסון הפוגע בו או בקרוב משפחתו? בעזרת דת, בעזרת עין הרע, הסבר סטטיסטי וכיוב'. יש קשר הדוק מאוד בין אמונה בכישוף ואמונה בעין הרע. ומכיוון שמרבית תושבי ישראל מאמינים בעין הרע (בוורסיות השונות), אני טוען שאנחנו לא ממש שונים מבני שבט האזנדה בנושא זה. הרציונליות שלנו ושל האזנדה די דומה בנושא זה. צריך לשים סימן שאלה גדול בנוגע למחשבה כאילו אנחנו חברה טכנולוגית ולכן בלתי אפשרי להשוות את הרציונליות שלנו לזה של שבט האזנדה.
מקווה מאוד שלא נכנסים ללבנון 397039
אני נוטה להסכים, ודווקא בגלל זה אני נראה לי שרציונאליות לא תלויה בנורמות חברתיות אלא היא משותפת לכל סוגי החברות. נכון שהתכנים עשויים להיות שונים מחברה לחברה: כישוף או הסבר סטטיסטי, נקמת-דם או ענישה מרתיעה. אבל המטרות של המוסדות החברתיים, שמהם נגזרים הכללים הקונסטיטוטיביים של החברה, זהים בכל החברות האנושיות.
זה רציונאלי להאמין בכישוף בגלל שאמונה כזאת מאפשרת להסתדר טוב יותר במציאות (לבנות מערכת ייצוגים קוהרנטית ומניחה את הדעת של העולם), וזה גם התפקיד של הסברים מדעיים. לכן, אנחנו יכולים להשוות ביניהם וליצור תחרות בין התיאוריות לפי הקריטריון: בהנחה שהפונקציות של הפרדיגמות בחברות השונות הן זהות, איזה מבין הפרדיגמות ממלאת יותר טוב את תפקידה? דהיינו, יש לנו קריטריון לרציונאליות שהוא "עליון" על רציונאליות שנגזרת מהנורמות החברתיות לבדן.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים