בתשובה לגיל לדרמן, 01/09/06 2:24
מאמר מעניין, 406110
למה אתה זקוק ל"מושכל ראשון" כדי להגדיר חירות שלילית? גם בתוך חברה ברור שיש רמות שונות של חירות - למשל, החירות של אדם מאנשים שמרביצים לו ולוקחים לו את הארנק. אני יכול לחשוב על הדבר הזה גם אם לא שמעתי על רובינזון קרוזו מימי וגיליתי למרבה ההפתעה שגם אצלו אין אף אחד שמרביץ לו ולוקח לו את הארנק.
מאמר מעניין, 406183
כסף, גניבה, אלו מושגים שאין להם קיום שלא בתוך חברה. המושגים הללו התפתחו לאורך מאות שנים, ועוצבו מתוך החברה הקיימת ברגע מסויים. ''הגניבה'' של היום איננה זהה למושג ''הגניבה'' של אנגליה תחת שלטונו של הנרי החמישי למשל.לאנשים אשר חיו אז היתה מערכת מושגים שונה לגבי הרבה דברים, וביניהם גם המושג של לגנוב.
מה שיהונתן (וצר לי על האיות הכושל מקודם, זה מה שקורה כשכותבים באמצע הלילה במקום לישון) הסביר הוא שמערכת המושגים הזו היא תמיד תלויית חברה ותמיד מתפתחת מתוך המוסדות החברתיים הקיימים. מוסד האבירות למשל, או ה''מלחמה הצודקת'', הכנסיה, מוסד ה''אחים לדם'', נישואים, הקורפורציה, גאולת הקרקע ו''עוד דונם ועוד עז'', ועוד הסדרים ומוסדות חברתיים שקמים ונופלים ומתפתחים במהלך הזמן.
מדינה לפי גישה זו היא לא אוסף של פרטים רציונליים שקראו את איין ראנד והחליטו להתאחד לטובתם המשותפת, ואין הרבה תועלת בבחינת מצבו של רובינזון קרוזו ואז ''להסיק באינדוקציה''. אדם תמיד חי בחברה, ואת הגדרת החירות שלו יש להבין מתוך הקונטקסט החברתי שבו הוא חי, לא מתוך אידיאל פסאודו-פיזיקלי של חלקיקים באינטראקציה.
מאמר מעניין, 406187
אני לא רואה מה ההודעה הזו מוסיפה על מה שכתבתם קודם (אולי עוד עוקצנות).
מאמר מעניין, 406193
ואולי כדאי להבהיר: מה שאני לא מבין הוא *למה* מה שאתם אומרים גורר שאין משמעות למושג של חירות שלילית.

אולי כדאי להתחיל מחדש בכך שתסבירו מה זו לדעתכם "חירות שלילית".
מאמר מעניין, 406214
יש בזה משהו. גם אני בקריאה מחודשת לא ממש מבין, אז אני אנסה עוד פעם:

הטענה (אם לא של יהונתן אז שלי לפחות) היא ש"חירות שלילית" מניחה קיומו של אדם אינדיבידואלי קודם לחברה ובלתי תלוי בה. נראה לי שרק בקונטקסט הזה יש משמעות לאותה חירות ספציפית, החירות "שלא להיות מוטרד", של להעזב לנפשך ולעזוב אחרים לנפשם.
תאר לעצמך למשל צעיר בחברת הלוחמים של ספרטה. האם מישהו יגלה סובלנות לדרישה שלו לקבל "חירות שלילית"? בוודאי שלא. הוא נולד ספרטני, והוא לוחם מעצם הגדרתו. אם האוייב עומד בשער, מבחינת החברה בה הוא חי אין הוא יכול להפוך לפתע לרובינזון קרוזו ולהכריז שזה לא עניינו, הוא לא מטריד אף אחד, ובבקשה לא להטריד אותו.
או אדמה למשל. הזכרת קודם את העובדה שרוב האדמה בעולם כולו כבר נמצאת בידיים פרטיות (או בידי מדינות). תאורטית, אני יכול לטעון שזה לא מעניין אותי, אני לא חתמתי אף פעם על שום דבר, לא מטריד אף אחד, ולא איכפת לי מה רשום בטאבו באיזה משרד שאני לא מכיר. אדמה זו אדמה, וחלק מה"חירות השלילית" שלי הוא ללכת לאן שאני רוצה מתי שאני רוצה. רובינזון קרוזו הוא לא אדון של שום דבר באי שלו, אבל הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה. זו המשמעות של חירות ממגבלות. אלא שאני חי בחברה אנושית שבה מוסד הבעלות על הקרקע הוא מוסד מקובל ועתיק מאוד, וה"חירות השלילית" שלי איננה יותר מתרגיל פילוסופי. בחברות אחרות, אשר אולי לא התפתחו ממשטר פאודלי, ייתכן מאוד שה"חירות השלילית" המאפשרת לכל אדם לדרוך על כל שעל אדמה שיחפוץ בו הינה שרירה וקיימת ומקובלת.
או מיסים. האם הדרישה שלא לשלם מס היא חלק מה"חירות השלילית" של אדם? בוודאי שהיא לא היתה כזו בימיו של הנרי החמישי. אמנם על הפרלמנט היה להשתכנע בנחיצות המיסים, אולם כל אדם אשר היה מבקש פתור מהם בשל החירות השלילית שלו היה נחשב כמטורף. הרי האדמות שלו, במידה ויש, הן שלו מכוח סמכותו של המלך, אשר מקורה בסמכות האלוהית העליונה. המיסים שהוא משלם אינם אלא עוד חלק ממערכת חברתית מורכבת ונתונה, אשר התפתחה לאורך זמן רב.

לסיכום, הטענה כי ה"מצב היסודי" של האדם הוא מצב שבו הוא איננו מטריד אף אחד וזכותו לדרוש כי במטוטא לא יטרידו אותו, היא היא אותו "מושכל ראשון" עליו דיברתי. אני טוען כי זו היא פיקציה פילוסופית (אם כי ראויה מבחינה תאורטית נטו) שלא התקיימה ולא מתקיימת לעולם במציאות. במציאות, אדם הוא קודם כל חלק מחברה, חלק ממוסדות קיימים ומתפתחים. ובתור שכזה, גם אם לא חתם על שום חוזה אף פעם, אין לו שום "מצב יסודי" אליו הוא יכול לחזור. חייל בפלוגת לוחמים בעומק שטח האויב לא יכול לדרוש שיניחו אותו לנפשו. אין לו "חרות שלילית" שלא לעלות לשמירה. אזרח במדינה מודרנית לא יכול לסרב לשלם מיסים בשל איזה מצב יסודי היפותטי שלכאורה ראוי היה להימצא בו. המצב הזה לא קיים. כמעט כל הישג אנושי נוצר משיתוף פעולה מתמשך של קבוצה גדולה של בני אדם. אין רובינזונים בעולם שלנו, ואם יש אז הם חיים כמו חיות. ומי שמהווה חלק מחברה, ירצה או לא, איננו יכול לצפות ש"יניחו אותו לנפשו" כשזה נוח לו. לא ככה חיים בני אדם.

ולגבי המקרה של גניבת כסף באלימות, בוודאי שלא צריך את המושג התאורטי של "חירות שלילית" על מנת להבין אותו. בכל קונטקסט חברתי יש יחס מסויים לגניבה ולאלימות, גם אם לא תמיד יחס דומה לזה המודרני.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים