בתשובה ללא חרדי ולא עורך-דין, 21/10/06 23:51
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 416309
ואותו דבר גם בטח תקף לעימות בין קנדי לניקסון?
הנקודה היא שיש לטלוויזה השפעה עצומה: למשל חיפש ראשוני בגוגל:
אלימות במדיה והשפעתה על הצופה

(מתוך עבודת דוקטורט בנושא,המכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית)

הטלוויזיה משמשת כממסד חברתי. לאף מדיום או ממסד אחר, מאז המהפכה התעשייתית, לא הייתה השפעה דומה לזו של הטלוויזיה. במובנים מסוימים, החליפה הטלוויזיה את השפעת הממסד הדתי על החברה בתקופה הקדם-תעשייתית. הטלוויזיה הינה מוסד חברתי, שכן בתכניותיה היא משפיעה על הצופה בתפיסת המציאות, בגיבוש עמדות והשקפת עולם. כמו כן, היא הסביבה הסמלית החיצונית הראשונה, שאליה נחשפים כל הילדים מרגע לידתם, ובתוכה הם חיים. היחס שבין החשיפה לטלוויזיה להתנהגות תוקפנית הוא אחד הנושאים, שנחקרו במשך עשרות שנים, וקיים לגביו קונצנזוס בין החוקרים. הממצאים של מרבית המחקרים מראים, כי לאלימות בטלוויזיה יש השפעה על הגברת ההתנהגות התוקפנית בקרב הצופים.

סקירת מחקרים בנושא רמת האלימות בתכניות טלוויזיה מראה, כי ‎60% מהתכנים המוצגים ב - ‎PRIME TIME הינם מקרי אלימות. הדרמה הינה ז'אנר מרכזי בתכנית הטלוויזיה. נמצא, כי בתכניות הדרמטיות בטלוויזיה האמריקאית, ‎46% מכלל הדמויות מגיבות בהתנהגות אלימה ו-‎50% מבין הדמויות הן קורבנות לאלימות. כמו כן, בתכניות הילדים, המשודרות בשבת בבוקר, מוצגים בממוצע ‎25-20 מקרי אלימות. עד שצעיר אמריקאי מסיים את בית הספר התיכון, הוא צופה ב - ‎13,000 מקרי מוות בטלוויזיה.

אולם, לא רק תכניות הטלוויזיה חושפות את הילדים ואת המבוגרים להתנהגות אלימה. הטכנולוגיה החדשה, הכוללת טלוויזיה בכבלים וקלטות וידיאו ממוסחרות, חושפת בפני הצופים רמת אלימות, הגבוהה מזו המשודרת בתכניות הטלוויזיה. בתחנת ה- ‎M.T.V. לדוגמא, אשר מרבית הצופים בה הינם צעירים ובני-נוער, נמצא, כי בכ-‎60% מהווידיאו קליפים היו קטעי אלימות או רמזים אלימים. גם בתחום המחשבים והאינטרנט החלה בשנים האחרונות הפצת קטעי אלימות ותמונות של אלימות ומין.

לפיכך, השאלה הנשאלת היא, מדוע מוצגת רמה כה גבוהה של אלימות במדיה? לדעת חוקרים, מכיוון שהטלוויזיה היא עולם הגברים (שכן רק רבע מבין הדמויות בטלוויזיה הן נשים), רוב הפעולה מתמקדת בבעיות של שליטה ושמירה על הסדר החברתי. התנהגות אלימה היא המפתח להשגת כוח ושליטה.

דעה נוספת, הקיימת בקרב החוקרים היא, כי הצגת אלימות הינה הדרך הזולה והמהירה ביותר להפיק תכניות וסרטים. כמו כן, האלימות מעוררת עניין וסקרנות בצופה. בעולם של תחרות על הרייטינג, הצגת האלימות במדיה היא תוצאה של חישוב כלכלי ומסחרי בלבד. יש הסבורים, כי ניתן להעריך ולנבא את רמת התוקפנות של האדם המבוגר עפ"י רמת התנהגותו התוקפנית והאנטי חברתית בהיותו ילד.

לפי הדו"ח של ‎The National Institute of Mental Health משנת ‎1982, המסקנות בנושא רמת התוקפנות האישית הן, כי רמת התוקפנות מתפתחת בעיקר בשנות הילדות, ונשארת יציבה גם בבגרות. הדו"ח מציין עוד, כי לא נמצאו הבדלי מין בין בנים לבנות בנושא השפעת האלימות בטלוויזיה על התנהגות תוקפנית. כמו כן, הלמידה של הצופים היא לא רק לגבי דפוסי התנהגות תוקפנית, שכן הילדים צופים בהתנהגותם ובתגובותיהם של הקורבנות בזמן מעשה האלימות. לאור זאת, כאשר מופנית כלפיהם אלימות, הם עשויים להגיב בצורה פסיבית, בדומה לדפוסי ההתנהגות של הקורבנות המוצגים בתכניות הטלוויזיה. המסקנה לאור הממצאים היא, כי השפעת המדיה על רמת התוקפנות עשויה להיות קריטית בעיקר בשנים הראשונות להתפתחותו של הילד.

המחקרים מראים, כי אלימות במדיה עלולה ללמד מתבגרים, שאלימות היא חלק מדפוסי התנהגות חברתית. החשיפה המתמדת לאלימות בתכניות טלוויזיה עשויה לחזק גישות, התומכות באלימות בחברה. החשיפה לאלימות במדיה לא רק מגבירה התנהגות תוקפנית, אלא קשורה גם לרמות נמוכות של התנהגות פרו-חברתית.

בבדיקת השפעת תכניות הטלוויזיה על התנהגות תוקפנית, יש לערוך הבחנה בין השפעה לטווח הקצר, הנבדקת מיד לאחר הצפייה בתכנים אלימים, לבין השפעה לטווח הארוך. בהשפעה לטווח הקצר נכללות תגובות מיידיות של תוקפנות וכן החלשת מעצורים וחיקוי ההתנהגות האלימה, ואילו בהשפעות לטווח הארוך נכללים ערכים, למידה של דפוסי התנהגות אלימים, עמדות בנושא אלימות וכד'. במרבית המחקרים, הממצאים הראו השפעות לטווח הקצר, וקיים קושי בבדיקת ההשפעות לטווח הארוך. אולם, גם אם מתעלמים מההשפעות לטווח הארוך, הרי שלאור התדירות שבה חשופים מיליוני ילדים ומתבגרים לתכנים אלימים בטלוויזיה, גם השפעות לטווח הקצר עשויות להצטבר, ולהפוך לבעיה חברתית קשה.

במחקרים נבדקה השפעת החשיפה לתכנים האלימים בטלוויזיה בטווח הקצר, ע"י השוואת התגובות והעמדות של הצופים בתכנים האלימים לקבוצת ביקורת. הממצאים של מחקרים אלה מראים, כי חשיפת ילדים ומתבגרים לאלימות בתכניות טלוויזיה, גורמת להגברת ההתנהגות האגריסיבית מיד לאחר מכן. ממצאי המחקרים מראים גם, שרמת האלימות בחברה עלתה כתוצאה מההשפעות לטווח ארוך של החשיפה המתמדת לאלימות במדיה.

החוקרים עורכים גם הבחנה בין צופים "כבדים" לבין צופים "קלים". צופים "כבדים" הינם צופים, המקדישים לצפייה בטלוויזיה כשלוש שעות או יותר בממוצע ביום. לדעת החוקרים, תפיסת המציאות אצל צופים "כבדים" מושפעת מהמדיה. בקרב צופים "כבדים" יש תחושה גבוהה יותר של סיכון אישי וחשדנות לסביבה בהשוואה לצופים "קלים" באותן קבוצות דמוגרפיות.

אלימות מינית במדיה

השכיחות של אלימות מינית במדיה הינה גבוהה. בכל אחד מכל שמונה סרטים המוקרנים בטלוויזיה, מוצג מעשה אונס או עינוי של אישה, ובחלק גדול מן הסרטים גם רצח והשחתה של גופות הנשים. הנשים, הקורבנות, מוצגות בסרטים בצורה סטריאוטיפית מינית. האלימות המינית שכיחה גם במרבית סרטי האימה. התפקיד של הנשים - הקורבנות בסרט הוא, בדרך-כלל, שולי, והזמן המוקדש להיכרות של הצופה עם הדמות הוא קצר. לכן, גם הנטייה להזדהות עם הקורבנות ועם סבלן כמעט שאינה קיימת אצל הצופים. ז'אנר זה של סרטים מעורר בצופה רמה גבוהה של מתח, של דריכות ושל חרדה, ולכן הוא מצפה לרגע, שבו תופיעה סצינת האלימות והפגיעה בקורבן. המפגש בין התוקפן לקורבן, שבו מתבצע האונס והרצח, מפיג מעט מן המתח בקרב הצופה, ויוצר באופן פרדוקסלי תחושה של סיפוק והקלה.

מסקנות המחקרים, אשר בדקו את השפעת החשיפה לאלימות מינית בסרטי טלוויזיה הן, כי צפייה מרובה באלימות מינית גורמת לאדישות ולחוסר אמפטיה לקורבנות. במחקר אשר נערך על מתבגרים בנים, נבדקה מידת ההשפעה של החשיפה לאלימות מינית בסרטי אימה על יחסם של המתבגרים לקורבנות מין. המתבגרים דיווחו על תחושות של הנאה וסיפוק, כאשר האלימות הופנתה כלפי נשים, והתעלמו מהסבל של הקורבנות. כמו כן, הם ציינו, כי נהנו לצפות בקטעים של המפגש בין התוקף לקורבן - אישה, וחלק אף הגדירו זאת במילים "כאשר הקורבנות קיבלו את המגיע להן..."..

במחקר אחר, שבו נבדקה השפעת הצפייה באלימות מינית על תגובות של צופים גברים (מבוגרים) נמצא, כי הנבדקים, אשר דיווחו לאחר הצפייה, שקיים סיכוי שיבצעו אונס, היו גם בעלי דעות סטריאוטיפיות לגבי נשים. כמו כן, כאשר הוצגה בסרט דמות של אישה נאה, סברו הנבדקים, כי היא עשויה ליהנות ממעשה האונס. לעומת זאת, כאשר הוצגה בסרט אישה, שאינה נאה ואינה מושכת מבחינה מינית, הם דיווחו, כי היא לא תיהנה מהאונס. המסקנה היא, כי גברים נוטים לייחס לנשים בעלות הופעה נאה, הנאה ממעשה האונס, והם מזדהים פחות עם סבלן.

לדעת חלק מהחוקרים, השפעתה של המדיה על התנהגות-תוקפנית מינית מתרחשת בעקיפין ע"י שינויים, אשר חלים אצל הצופה בעמדות, באמונות, בעוררות המינית, בתוקפנות ובמוטיבציות אחרות. מחקרים הראו, כי תכנים של אלימות מינית כלפי נשים, המשודרים במדיה, עשויים לגרום לשינויים בדפוסי החשיבה, כגון תפיסת האונס כאקט שיש בו הנאה לקורבן או לחלופין - תפיסת האונס כמעשה שאינו שלילי. כמו כן, נמצא מתאם חיובי בין גורמים אישיים ובין-אישיים (רמת התוקפנות האישית של הצופה ואישיות אנטי - חברתית) לבין עמדות חיוביות לגבי התנהגות תוקפנית כלפי נשים.

צופים בעלי רמת תוקפנות אישית גבוהה ו/או אישיות אנטי חברתית, מושפעים יותר מהחשיפה לאלימות מינית בטלוויזיה.
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 416418
מאיפה זה מועתק? לא יותר פשוט להציב לינק?
צודקת 416447
בין ריפוי אישי לריפוי חברתי 498866
אני מחפש מחקרים כאלה אפשר לשלוח לאימייל שלי
אני לומד לכראת תואר שלישי

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים