 |
הטענה הכללית היא שיסודות בתרבות שלנו יוצרים ניכור שלנו מעצמנו. כשאנחנו מתעלמים מצדדים "רוחניים" בטבע האדם (בהקשר הזה אני מתכוון לסוג מסוים של חוויות ותחושות), אנחנו יוצרים בידול בין "האני האמיתי" לבין האני כפי שאנחנו תופסים אותו. ניכור כזה גורם לנו להתייחס לעצמנו כאל אובייקט. החשיבה על עצמנו כאובייקט גוררת התייחסות אינסטרומנטלית לעצמנו, כמו למדוד את הערך שלנו בהתאם להישגים חיצוניים ולערך "השוק", לבדוק את השאיפות שלנו ואז להשתמש בתכונות הנתונות שלנו כדי להשיג אותן בהתחשב במציאות (זאת בדיוק רציונאליות אינסטרומנטלית).
זה שונה מאוד מההרגשה שאנחנו חייבים לכוון את כל ישותנו לעבודת האל. הרעיון שיש לנו "ישות" שיכולה להיות מכוונת כולה הוא רעיון לא-מודרני, והיחס בין אדם לאל הוא לא יחס אינסטרומנטלי, אלא יחס אישי (איך לקרוא לו? בין אדם לאלוהיו?).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש