בתשובה לש. פוגל, 02/05/00 18:48
עמדתי 4227
אכן עמדתי.
ומכמה סיבות(שאיני יודע איזו נכונה):
א)מכוח האינרציה. אנו עושים דברים רבים מכוחה המופלא של האינרציה מבלי משים לב ומבלי לחשוב. אולי הרפלקס המותנה שלי ניצח הפעם כמו תמיד.
ב) אולי כיוון שבאמת חשוב, כמו שציינת, לתרום להכרה הציבורית ולתת מודע הכללי בנותני הצהרה מכובדת.
ג) עבדתי המפעל הקיבוצי באותו הזמן והצפירה אכן היוותה מנחוה נאותה מעבודת סיזיפוס אשר בה עסקתי.
ד) אולי יראתי מזעם האלוהים. הרי כולנו רוצים להגיע לגן העדן עליו מספרים לנו. לא?
ה) אולי יראתי מזעם הסביבה כאשר יראו איש צעיר ובליבו מאומה ואין הוא עומד- פזוש מחלל את הקדושה.
ו) ואולי פשוט נזכרתי בכל קרובי משפחתי אשר נספו בשואה ולהם מגיע כי צאצאים פרי זרגם יעמדו לכבודם ולזכרם.

אני סבור כי בעולם בו לא הכל ידוע לנו, ישנו המקום לעמוד בצפירה המשמרת באופן בלתי ניתן להחלפה את זכרם של הקורבנות.
גם אני עמדתי 4272
אילן
לשם שינוי הפעם אנחנו מסכימים על משהו.בניגוד לרוב הכותבים כאן אני חושב כמוך שזה חשוב לעמוד בצפירות הללו.
יישר כוח

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים