בתשובה לערן בילינסקי, 08/11/01 0:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו טוב. כבר כתבתי שכנראה אין ''אני'', ואני משוכנע שכתבתי שאין רצון חופשי. יש לי בעיה עם הפועל ''נכפה'' משום שאז צריך לברר מיהו הכופה. אני לא בטוח שהרגשות הם אשליה משום תופעת הקוואליה שכבר עמדתי עליה. אין שום מניעה להתייחס למערכת פיזיקאלית במונחים פסיכולוגיים או סוציולוגיים (שהם מצומצמים יותר, מבחינת הרדוקציה של תאוריות) ובמסגרת הזו, לדבר על אחריות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מיהו הכופה? חוקי הפיזיקה. מי כופה על המים לרתוח ב-100 מעלות? ב. כן, אבל ההתיחסות הזו, בניגוד למשל לכפיית הרתיחה על המים ב-100 מעלות, משתמשת באידאות מוסריות, לא אונתולוגיות, ועל המהלך הזה אני מערער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם אין זו חשיבה מעגלית? אין חוקי טבע הטבע אלא חוקי הטבע הם אופי תפיסתנו את הטבע. ב. האם אין כל האידאות בין מוסריות בין מדעיות אינן אלא תפיסתנו את היש? אם כן, אפשר לתפוס את היש, נניח אורגניזם, ברמה מצומצמת של ביולוגיה, ברמה מרחיבה יותר של כימיה ועוד יותר כללית של פיזיקה. ומכאן שאת הרמה המצומצמת הביולוגית ניתן לראות כרדוקציה של בפסיכולוגיה שזו בתורה רדוקטיבית לסוציולוגיה. הסיבה שהפרדתי בין שלושת הראשונות לשתי האחרונות היא הקושי המתמטי. ג.(חדש) כדי להבין. האם מובן עלינו שבמסגרת הדיון הפיזיקאליסטי אין נפש, אין רצון חופשי ואין "אני"? זה אינו שולל את מושג האחריות שאותו עוד צריך לברר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |