בתשובה להעלמה עפרונית, 30/12/06 15:48
הסתבכתם, חבר'ה 427088
תסלחי לחבריה כאן שהחליטו לבחור דוגמא טכנית לחלוטין לרעיון טבעי ולא-טכני ביסודו. הנה דוגמא פשוטה יותר (לא שלי במקור) להסבר רעיון המחסנית: סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. את קוראת ספר של נבוקוב, וגיבורת הספר - נאמר, עדה - קוראת את "אלף לילה ולילה", ושם, שחרזדה מספרת את "המלט" לסולטאן, ובתוך המלט יש הצגה.

ההצגה הפנימית מסתיימת. לאן חוזרים? לשחרזדה שמספרת סיפור לסולטאן? לעדה? לא, ל"המלט"; יש כאן מסגרות בתוך מסגרות, וכל פעם שיוצאים ממסגרת, לא "מדלגים" שכבות לאחור אלא מגיעים למסגרת הקודמת. המוח שלנו זוכר את סדר המסגרות, עד גבול מסוים; הזכרון הזה עובד בשיטת "נכנס אחרון יוצא ראשון" (LIFO), או במחשבית "מחסנית". במהלך הקריאה שתארתי לעיל, סדר המחסנית הוא: הספר של נבוקוב, אלף לילה ולילה, המלט, הצגה. אם ההצגה מסתיימת, והמלט מסתיים, הוצאנו שתי רשומות מהמחסנית; ואם כעת שחרזדה (שבראש המחסנית) תתחיל לספר את "מסעות סינבאד", אנו בעצם מוסיפים רשומה חדשה בקצה המחסנית. ההוספה היא תמיד בקצה, ממש כמו שההסרה היא תמיד מהקצה.

אגב, יש גבול למחסניות שהזכרון האנושי מסוגל לנהל באופן אינטואיטיבי; דוגמא אפשר למצוא בתגובה 37497.
הסתבכתם, חבר'ה 427090
אגב, ב''גדל, אשר, באך'' יש ''דיאלוג'' אחד בין הצב ואכילס שהוא המחשה נהדרת לרעיון הזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים