בתשובה לירון, 12/04/07 17:27
300 כמופת 438915
הצורך להיות מוסריים וצודקים הוא צורך מאוד יהודי, ובוודאי אינו מוגבל לצד השמאלי של המפה. הויכוח בין השמאל לימין הוא בעיקרו על מהן אמות המידה המוסריות שראוי לפעול לפיהן.

לעומק העניין- כללי המוסר והצדק אינם חוקים שרירותיים. הם נוצרו כדי להגביר את שרידותה של החברה הנושאת אותם.
300 כמופת 438917
אני מסכים שהמוסריות חשובה לכל הצדדים בקשת הפוליטית. אחרת לא היו מתווכחים בשאלות מוסר.
באיזה אופן לדעתך מגבירים חוקי המוסר את שרידותה של החברה? מדוע חשוב כל כך לחברה שיהיה לה דימוי עצמי של מוסרית וצודקת?
300 כמופת 439086
חוקי המוסר מגבירים את יכולת השרדות של החברה בכך שהם נותנים תוקף לשיקולים של הטווח הארוך גם בתוך הערפל של שיקולי הטווח הקצר.
חוקי המוסר נלמדים ומוטמעים בזמנים רגועים ומתוך חשיבה כוללת. לכן הם יותר מאוזנים ומחושבים מאשר שיקולי האינטרסים המיידיים הצצים בתוך התרחשויות סוערות.

חשיבותו של הדימוי העצמי המוסרי קיימת, באשר המושגים של "רע" ו"טוב" קיימים. אין משמעות לאחד בלי השני. מה הטעם בלדעת מה טוב אם לא אכפת לי אם אני טוב או רע?
כמו שאמרתי קודם- המושגים של רע וטוב חיוניים להשרדות של החברה האנושית. הם מאפשרים הטמעה של שיקולים ארוכי- ורחבי טווח, שיכולים להיות גם מעבר לאינטרסים של האדם הפרטי.
300 כמופת 439186
אני מסכים שמוסריות חשובה _בתוך_ החברה. יתכן שמוסריות משמשת כ"חוקה" להגדרת תקינות במערכות היחסים בתוך החברה, ובכך מאפשרת את קיום הארגון החברתי. יתכן גם שלמוסריות תפקיד בהגדרת זהות החברה, כאילו היא אידאולוגיה או סמל שהפרטים מזדהים איתה כחלק מהיותם שייכים לקבוצה, ולכן היא גורם מלכד ומחזק.

האם מוסריות מחזקת את החברה גם ביחסים בין החברה וגורמים עויינים מחוץ לחברה? לפי הבנתי מוסריות משמעה מערכת עקרונות וכללי התנהגות שעניינם ריסון. האם הריסון מועיל בזמן מלחמה? אני מעלה בדעתי תחרות איגרוף. לפננו מתאגרף מוסרי שאינו מכה במלא כוחו מחשש לגרום נזק בריאותי ליריבו. האם התנהגות זאת מועילה לו לזכות בניצחון?

אני מניח שקיימים מצבים שבהם ריסון בזמן מלחמה עשוי להועיל אם האוייב גם הוא מרסן עצמו, או שהריסון נועד לצורך השגת יתרונות מדיניים. (זכורה אמירתו של שרון בזכות האיפוק) אבל אלה שיקולים תועלתיים ולא מוסריים.

האם ריסון עצמי מסיבות אידאולוגיות (מוסריות) מול אוייב חסר מעצורים יכול להועיל להשגת נצחון במלחמה?
300 כמופת 439231
בזמן מלחמה יש מרחב גדול לריסון שאינו מזיק להשגת מטרות המלחמה - כגון המנעות מהרג והרס לשמם, או מתן אפשרות לבריחה של האוייב בלי התעקשות על הריגתו וכו'. אבל המוסריות אינה ריסון פר-סה, אלא ריסון הכפוף למטרות המלחמה (כאשר מטרות המלחמה כשלעצמן מוסריות).

ריסון עצמי המזיק להשגת מטרות המלחמה, או גורם לאבדות מיותרות אצלנו, אינו מוסרי בעיני, בוודאי כאשר המלחמה היא על שמירת חיי אזרחי המדינה, או על עצם הקיום הלאומי.
בעיני, ערכים המעדיפים את חיי האוייב על פני חיי אנשי המדינה, אינם מוסריים. הם אפילו אנטי מוסריים, משום שהם מגבירים את ההרג והמוות. הם בעצם עוזרים לאוייב להשיג את מטרותיו, ובכך מגבירים את היכולת והרצון שלו להלחם, דבר הגורר עוד ועוד מוות.

אם אשתמש בדוגמא שלך: "לפננו מתאגרף מוסרי שאינו מכה במלא כוחו מחשש לגרום נזק בריאותי ליריבו, האם התנהגות זאת מועילה לו לזכות בניצחון?"
אם זה ספורט, הרי אדם יכול לומר: ניצחון בקרב ספורטיבי אינו שווה בעיני נזק בריאותי בלתי הפיך ליריב. את זה אני לא מסוגל לשאת על מצפוני. זה בעיני ריסון מוסרי.
אבל כאשר זה אדם שנלחם עם בריון על חייו מלחמת להיות או לחדול, ובסיטואציה ההיא חושש מנזק בריאותי בלתי הפיך לאויבו, זה אינו מוסרי, להפך- זו התנהגות בלתי מוסרית בעליל, באשר היא מזמינה המשך בריונות ומוות, ובסופו של דבר גורמת להרס החברה.
300 כמופת 439400
תודה. מחלוקת גדולה אין ביננו כנראה, אלא שהניסוחים שלך מהוגנים יותר משלי.
''אדם לא מוסרי'' 439206
עדיין לא ראיתי, אבל אני כמעט ולא יוצא מהבית.
300 כמופת 438987
האם לדעתך באמת כללי המוסר והצדק הםחלק מ"העולם שלנו", אינסטרומנטלים ובעלי מטרה מעשית, במובן זה שהם נוצרו כדי להגביר את שרידותה של החברה? האם לא היית אומרת שהם טרנסצדנטיים לעולם שלנו, אלוהיים במקורם, ותקפים ללא תלות בתועלת שיש בהם?
300 כמופת 439093
אין סתירה בין השניים. חוקי המוסר והצדק הם טרנסצנדנטיים, ומטרתם להיטיב לנו, ולהגביר את החיים.
ציטטתי כבר מספר פעמים את הפסוקים האומרים:" ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע........... העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל טו-כ. שווה לקרוא שם את כל הקטע)
מהפסוקים הנ"ל נראית בבירור ההקבלה בין החיים לטוב ובין המוות לרע.

זה נכון אמנם שחוקי המוסר מצויים מעל השיפוט המיידי של האדם הפרטי לגבי החיים שלו-(חייל יחוש חובה למסור את נפשו בקרב להגנת מולדתו גם אם זה יפחית את החיים אצלו באופן אישי). אבל החוקים המוסריים חייבים, בסופו של דבר, להביא להגברת החיים לנושאיהם, אחרת הם בעצם אינם מוסריים.

הדרך בה אני רואה את הדברים היא שהאנושות אולי יכלה לנסח כללי השרדות לטווח ארוך (קרי כללי מוסר טובים), בתוך מציאות משתנה ותוך התחשבות בגורם האנושי, באבולוציה ארוכה, אכזרית ומייגעת של ניסויים ותעיות, עם הסכנה להתקע ב"אין מוצא" ולהיכחד (וזו אולי הוורסיה הראשונה של בריאת העולם לפני המבול). הוורסיה השניה של התפתחות האנושות, אחרי המבול, נעשית במידת הרחמים, תוך התערבות טרנסצנדנטית שנותנת חוט הכוונה מוסרי (אותו נושאים על גבם יהודי כל הדורות), שמנתב את האבולוציה המוסרית האנושית. האנושות מפתחת את המוסר שלה תוך אינטראקציה מתמידה (לטוב ולרע, אגב יום השואה...) עם החוט הזה, עד למצב עתידי בו תהיה הרמוניה בין בני האדם ו"באותו הזמן לא יהיה שם רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות" (הרמב"ם סוף הלכות מלכים, על ימות המשיח).
300 כמופת 439094
מעניין. שתי שאלות המשך ברשותך:

1. האם זה אומר שאלוהים אינו מיישם צדק ברמת הפרט ואינו משלם לאיש כגמולו, אלא רק בהסתכלות "מלמעלה" אנחנו רואים צדק בחשבון החברתי הכולל לאורך הדורות?

2. אני לא מכיר השקפה יהודית כזאת. האם את נסמכת על הוגים מסוימים או שזהו פיתוח שלך?
300 כמופת 439209
1. לא דווקא. מלבד בניית העולם מתחילתו כמנגון המעדיף התנהגות מוסרית, אני מאמינה שיש השגחה רצופה על העולם גם על הרמה של הפרט. נכון שקיומו של "מנגנון" מוסרי אבולוציוני כביכול מייתר את ההשגחה, אבל בעומקו של דבר כל ה"מנגנונים", כולל חוקי הטבע המוכרים, הם פיקציה שמתקבלת על הדעת האנושית. (קשה לי קצת להסביר- אבל זה מקביל בעיני לכך שרבי חנינה בן תרדיון אמר לבתו שהכניסה לנר חומץ במקום שמן- "מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ שידלק" כי בעומק העניין חוקי הטבע הם החלטה שרירותית והם מוחזקים ככאלה בתלות מוחלטת ומתמידה ברצונו של בורא העולם)

2. אמנם אני ניסחתי את הגישה הזאת, אבל אני מסתמכת על דבריו של הרב קוק, שבין השאר, הגדיר את המעשה המוסרי ככזה "שמרבה חיים באחריתו". יש גם הרבה פסוקים ומדרשי חז"ל שמתאימים לדרך הבנה זאת.
300 כמופת 439233
1. אני באמת לא מבין. האם הם "נוצרו כדי להגביר את שרידותה של החברה הנושאת אותם" או שמא הם "פיקציה שמתקבלת על הדעת האנושית"?

אם קשה לך להסביר, נעזוב את זה. אני במילא מתחבר יותר לגישות שמדברות על חוסר התאמה בסיסי בין החוק ההלכתי לבין המצב בעולם (כמו הר"ן או ר' משה נרבוני), או לכאלה שרואות את המוסר והצדק כדרך "לגבור" על העולם ועל הטבע ולחבור לחלק האלוהי שבנו.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים