בתשובה לרון בן-יעקב, 09/05/07 15:53
כי יש לי לב של זהב. 442786
טוב, אני לא באה להגן על המאמר בהארץ שנראה כאילו נכתב מכלי שלישי. בכל אופן זו דוגמה טובה לניתוח סוציולוגי של הידע הרפואי (על פי קון, אני מניחה). אנסה לחשוב על עוד פרדיגמות ודוגמאות כאלה.
כי יש לי לב של זהב. 445264
הנה עוד דוגמא:
הנטיה לילד בניתוח קיסרי כמשתנה של תרבות.
הנתונים הסטטיסטיים מצביעים על הבדלים גדולים מאוד בין מדינות שונות.

ועוד דוגמא קטנה - בין ירושלים לתל אביב.
רופא תל אביבי יגיד לאישה אחרי שניים שלושה ניתוחים קיסריים לא ללדת יותר. די. מספיק. שלושה ילדים זה לא מספיק?!

רופא ירושלמי כבר ראה נשים שילדו גם עשרה ילדים בניתוחים, ויגיב אחרת.

מחקר קנדי הראה שבדר"כ עדיף לנתח מאשר לילד במקרה של לידת עכוז. המחקר הקנדי לא התייחס להשלכות על לידות עתידיות חוזרות ונשנות. כי בקנדה יש לאישה ממוצעת שני ילדים...

בארץ, ובפרט בריכוזים דתיים, זה לא נכון. ניתוח קיסרי משפיע מאוד על הלידות שאחריו, ואם צפוי שלאישה יהיו עוד רבות כאלה, כדאי מאוד להימנע מקיסרי. אגב, זו הסיבה לכך שבביקור חולים ובמעייני הישועה, בתי חולים העובדים עם אוכלוסייה חרדית, מדיניות הניתוחים שונה מן המקובל בבתי"ח אחרים.

(וכן לגבי רופא דתי וחילוני לגבי מסוגלות החולה/אישה הרה לצום ביו"כ, וכדו'.)
כי יש לי לב של זהב. 445269
...וזה לא רק בתחום הזה, שבו יש סיבות פרקטיות לכאורה להבדלים (מספר הלידות המקובל). כשבאתי לרופא עם בעיה מתחום אחר לחלוטין, הוא הציע לי טיפול מסוים שלא נראה לי. כשביקשתי לדעת על אפשרויות אחרות, הוא אמר שבאירופה נוקטים שיטות אחרות - אבל שהוא, אמריקאי במקור - מעדיף את השיטה האמריקאית.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים