בתשובה לישראל סבא, 23/08/07 21:30
מפרשת השבוע 455761
מה זה, יש סטיה כזאת? נראה שאתה מתאהב בדחלילים שלך.

אני: טורח ומוציא רשימה ארוכה (אבל חלקית) של פעולות שמיועדות לשלול מאנשים כמוני את הזכויות הפוליטיות הבסיסיות - לבחור לעצמם ממשלה ומדיניות.
אתה: לוקח נקודה אחת משם - אליומת - וטוען בשמי שאלימות המתנחלים היא הבעיה.
אני: אומר לך במפורש שההיתלות באלימות המתנחלים היא שטות גמורה. זה לא מעניין.
אתה: חוזר ואומר לי שהאלימות שלהם לא ממש קשה.

לאן נגיע ככה? אתה בטוח שאתה צריך אותי בדיון הזה? אם תבקש, אני אתן לך לדבר עם עצמך.

ת'שמע עוד פעם:
האלימות של המתנחלים קטנה עלינו. הם אפסים. הצבא של המדינה שלי (ושל אלו שבחרו את מוסדותיה איתי) יכול להתגבר עליהם בקלות.

האלימות, ועוד יותר האלימות המילולית (כמו של אמדיניג'אד), ועוד יותר הסרוב להכיר בסמכותו של הרוב להכריע, כשהן מתמשכת במשך 40 שנה, מעידות על היותם אויבים (לא בני פלוגתא) של הרוב.
לדעתי אוייב זה לא רק מי שמפעיל נגדי אלימות, אלא גם מי שרוצה למנוע ממני זכויות פוליטיות (כמו אחדיניג'אד וכמו המתנחלים).

אתה רשאי לא לקבל את דעתי. אבל זה טיפשי שתמשיך להתווכח אם מה שנוח *לך* שדעתי תהיה.

===>"או שאתה באמת טוען שיש "חובת ציות" במדינה חופשית?"
אני באמת חושב כך.
נדמה לי שאם לא אצית לחוק המיסים יפעילו נגדי כוח עד שאתרצה.
ואם לא אציית לחוקי התנועה. יפעילו נגדי כוח עד שאתרצה.
ואם לא אציית לחוקי הקניין והחוזים. יפעילו נגדי כוח עד שאתרצה.
ואם אפרק התנחלויות על דעת עצמי, ובניגוד לחוק. יפעילו נגדי כוח עד שאתרצה.

אז אולי (בשפתך) אין למתנחלים חובת ציות. אני רק מציע שיפעילו נגדם כוח מספיק - עד שיתרצו.

===>"על איזה חלקים האידאולוגיה שלך אתה מוכן להתפשר?"
האידיאולוגיה שלי כבר 40 שנה היא להוריד הנחלויות. וכבר 40 שנה אני מתפשר עליה כי ממשלות ישראל הנבחרות (בניגוד לדעתי, על ידי הרוב) תמכו בהן. אני הפגנתי. התנגדתי. צעקתי.
אבל בסוף התפשרתי עם דעת הרוב.
לא חיבלתי ברכב צבאי.
לא חסמתי משאיות שהביאו ציוד להתנחלויות.
לא עקרתי את עצי הזית שלהם.
לא הקמתי מחתרת שתפוצץ אותם.
לא ניסיתי להקים כנסת חלופית שתוריד אותם
לא התרתי את דמו של ראש הממשלה שהרשה להם לעלות
ולא יריתי בו.
לא קראתי נאצים ולא איחלתי מוות למפקדי הצבא ששמר עליהן.
ולא סרבתי לשמור עליהן במילואים בעצמי.
אם אתה מכיר קבוצה - מימין או משמאל - שעשתה את הדברים הללו בצורה מאורגנת במשך שנים, אז לקבוצה הזאת אני קורא אויב.
מפרשת השבוע 455763
אולי השאלה היא לא אם הוא צריך אותך בדיון הזה אלא איך זה שאתה ממשיך ומנסה לנהל שיחה רצינית עם דמות שברור בעליל שכל כוונתה היא פרובוקטיבית.
מפרשת השבוע 455775
צודק. אבל יש לי זמן. ואני אוסף מצוות לעולם הבא.

אני מנסה לדבר אל המצפון של הדמות הפרובוקטיבית ולהראות לו מה אחרים חושבים עליו. אנשים רגילים היו בסופו של דבר מבינים מה חושבים עליהם ואומרים "הבנתי, יש בזה משהו", או "הבנתי, זה נראה לי שטות גמורה". אבל יש כאלו (כבר היו כאן בעבר) שמתעקשים להגיד "לא הבנתי". איתם הוויכוח תמיד מגיע למשמעות המילים ולכן הוא לא יכול להסתיים. הם רוצים שתגדיר את המילים ככה שכשתמש בהם, יצא בהכרח שהם ניראים טוב.

למשל, אם אומר לך "אתה אונס זקנות" אז תראה רע. אבל כשתגיד דבר כזה לחברה' האלו, הם יענו "מה זה אונס?, אולי אני עושה לה טובה?", או "מה זה זקנות? באיזה גיל מוגדרת 'זקנה'? פחות מ-‏100 זה לא זקנה ומעולם לא אנסתי בת יותר מ-‏100". הם יחזיקו אותך שבוע בדיונים על קוצו של יוד(100 או 99), כדי להימנע מהתובנה שאין להימנע ממנה, שבעיני אחרים הם נראים "אונסי זקנות". כי מה שחשוב להם זה לא שהם אונסים זקנות, אלא שאחרים *רואים בהם* אונסי זקנות. הם רוצים גם לאנוס זקנות וגם להראות טוב בעיני אחרים.

אז אני עושה מצווה - ממש לשם שמיים - ומקדיש זמן כדי לחזור ולהסביר מה רואים האחרים. לא מתוך תקווה שאיש כזה יגיד "הבנתי". לזה אין סיכוי. אבל מתוך תקווה, שבלילה, כשהוא לבד, הוא בעצמו יסתכל במראה ויבין למה אחרים רואים מה שהם רואים.
גם לזה יש רק סיכוי קטן. אבל אם זה יקרה אז אזכה למצווה. לא נראה לך סיכון משתלם?
מפרשת השבוע 455790
ומה, אונס צעירות זה דווקא בסדר? (סתם, סתם:))
מפרשת השבוע 455793
תגדיר צעירות.
מפרשת השבוע 455795
צעירות: נשים עד גיל 30 ויום, שאפשר (אם כי לא רצוי, לדעתי) לצער אותן.
מפרשת השבוע 455802
למה דווקא 30? זה על בסיס הורמונאלי? אולי זה עד גיל הפוריות - 40-45? לפי הרמב"ם זה 12.

אבל הטריק ברור. אנחנו נעסוק שבוע בהגדרת "צעירות" כדי להימנע מהשאלה האמיתית - האם אונס זה בסדר.
מפרשת השבוע 455803
צר לי, השאלה האמתית היא ''מהי שאלה''.
מפרשת השבוע 455824
אה, אז תגדירי ''שאלה''.

אין מה להצטער. את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. מי שאוהב את המשחק הזה יבקש בשלב הבא שנגדיר ''הגדרה''.
מפרשת השבוע 456148
אני רואה שבכל זאת למדת משהו מהמחברות של אשתך :-P
מפרשת השבוע 455806
לדבר אל ה*מצפון* שלו? הצחקת אותו. הבעיה היא שזה נראה לי לא רק בזבוז זמן, אלא, משלב מסויים שיגיע בקרוב - בזבוז מצער של משאבים נפשיים. אבל אם אתה אוסף מצוות - תבורך, ומי אני שאתווכח :-)

(הבהרה קטנה: תגובתי היחידה כאן עד לרגע זה היא תגובה 455763, והכוונה שלי היתה רצינית. שאר התגובות בפתילון המבודח שהתפתח כאן על אונס צעירות וזקנות אינן שלי)
מפרשת השבוע 455807
חוששתני שאת טועה. הבעיה עם מר סבא איננה בחוסר מצפון אלא בכיוונו המעוות.
(ובאשר להבהרה - אנחנו מחייכות אחרת...:))
מפרשת השבוע 455825
''אני מבין. יש בזה משהו''.
מפרשת השבוע 455872
כולה ניסיתי לעזור לך
לי נראה שהטיעון הכי חזק שלך היה האלימות ולכן בחרתי לענות לו
אבל אם אתה רוצה לוותר עליו מי אני שאתווכח?

ואתה עדיין מפחיד אותי

זה שאתה לא מסוגל להבדיל בין עבריין לבין "פעיל פוליטי" (אין לי מילה יותר טובה כרגע) מפחיד אותי מפני שהרעיון של קבלת מרות השלטון באופן מוחלט ושאין הבדל בין סרבן לעבריין הוא פשיסטי

אני בטוח שאתה בעצמך יכול לחשוב על מקרים שבהם אתה תסרב לקבל את הכרעת הרוב

יש לי הרצאה שלמה על בסיס סצנת המוות של סוקרטס עם הופעת אורח של רוזה פרקס שמנסה להסביר את החשיבות של סרבנות ומרי בדמוקרטיה
גם כשהיא לא נעשית ע"י הרוב

אבל בא נקצר תהליכים

ההבדל בין עבריין לפעיל פוליטי הוא שעבריין עושה את מה שהוא עושה בחשאי ומקווה שלא להיתפס ואילו פעיל פוליטי עובר על החוק בגלוי ובקול רם וההתעמתות (הלא אלימה*)עם השלטון היא חלק מהתהליך הפוליטי
*באלימה אני מתכוון מאורגנת ועם כוונות קטלניות ולא! קללות ו/או מכות עם שוטרים/חיילים

זה רעיון עתיק (סוקרטס כבר אמרתי?) ובסיסי במשטר דמוקרטי
כאשר המתנחלים מסרבים להיכנע לגחמות של שר הביטחון התורן וממשיכים (בגלוי , בפומבי ובקול רם ) להקים ולהרחיב את הישוב היהודי תוך כדי התעמתות עם השלטון שמפעיל נגדם כח -בדיוק כמו שאמרת - הם פועלים בתוך המסגרת והמסורת הליברלית דמוקרטית של התנגדות מוסרית לשרירות השלטון (את התנועה לזכויות האזרח כבר הזכרתי?)

כל החלק האחרון של תגובתך נוטף איפה ואיפה
פעילי "שמאל" (לא אתה אישית) תקפו וקיללו חיילים
פעילי "שמאל" (לא אתה אישית) השחיתו רכוש של מתנחלים
פעילי "שמאל" (לא אתה אישית) סרבו לשרת בצבא הכיבוש

למה בדיוק אני ואתה אמורים לשפוט את "אויבותם" של המתנחלים כציבור על סמך מעשים שהם תמיד של יחידים (במובן שאלה תמיד יחידים שעושים אותם ולא במובן שאין להם הסכמה בקרב הציבור) ואילו את הסמול אך ורק על סמך מה שאתה אישית עשית ומסכים איתו?

נ.ב.

ותחשוב על זה
הצורה שבה אתה מגדיר אוייב פירושה שהמתנחלים הם אוייב רק כאשר יושבת בירושליים ממשלת שמאל
זה נראה לך סביר?
מפרשת השבוע 455877
''הצורה שבה אתה מגדיר אוייב פירושה שהמתנחלים הם אוייב רק כאשר יושבת בירושליים ממשלת שמאל''.
זה נכון, כמובן. אבל הצרה היא שכבר כמה שנים שכל ממשלה המתיישבת בירושלים זוכה מיד מצד המתנחלים להגדרה כממשלת שמאל.
מפרשת השבוע 455902
===>"כולה ניסיתי לעזור לך"

על ההתממות הזאת אני מדבר. העובדה שטיעונים להגנת המתנחלים נטענים בצורה כזו, פוגמת *עוד יותר* באמינותם. הא לך עוד הבדל בין בר פלוגתא לאוייב: עם בר פלוגתא אתה לא מסכים אבל אתה יכול לסמוך עליו. מאידך, אוייב - בתחבולות יעשה לך מלחמה.

ואתה ממשיך בסורך. קודם טענת בשמי שהאלימות היא עיקר הבעיה, עכשיו אתה - בשמי - מוותר עליה. תודה על העזרה, אבל אני לא מוותר עליה: האלימות של המתנחלים עדיין מכוערת. והיא עדיין אחד הסימפטומים להיותם אוייב. אבל, כאמור, לא הסימפטום העיקרי.

===>"ואתה עדיין מפחיד אותי"

זה מחוץ לתחום שלי. אני יכול לתת לך טלפון של ממוחה לחרדות.
אתה מוזמן לתאר את הסצינה של סוקראטס. עד כמה שזכור לי מביאים אותו בדרך כלל כדוגמה ל"קבלת הדין" - הוא פינה את עצמו *בעצמו* מכיכר העיר, בהתאם להכרעת מוסדותיה. כשהמתנחלים יפנו את עצמם *בעצמם* מהמאחזים (בלי לוותר על הטפה למען החזון), אפשר יהיה להשוות. סוקרטס היה בר פלוגתא של הרוב. המתנחלים - אוייב שלו.

===>"ההבדל בין עבריין לפעיל פוליטי הוא שעבריין עושה את מה שהוא עושה בחשאי "

עבריין עושה בחשאי, פעיל פוליטי עושה בגלוי, אוייב משתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותו. לפעמים באלימות, לפעמים ברמאות, לפעמים בחשאי ולפעמים בראש חוצות. תראה את החמאס - גם הוא לא בוחל באמצעים. ולא תמצא דוגמה יותר טובה לפומביות מאשר נסראללה. אבל אני מודה: המתנחלים פחות אלימים ממנו.

===>"כל החלק האחרון של תגובתך נוטף איפה ואיפה"

תחבולה אופיינית נוספת - התבכיינות. גם החמאס משתמש בה.
אם אתה יכול להצביע על *ארגון* שמתנהג ככה (אולי מצפן, עם אודי אדיב) בצורה עקבית, זה בעיני אירגון אוייב. צריך לדכא אותו בכוח.
אתה מנסה עוד תחבולה - להכניס את ה"עשבים שוטים" מהדלת השמאלית. הטיעון הזה כבר לא עובד על איש. אי אפשר שרבנים ומנהיגים (וייס, פורת, שפירא...) יסיתו את הציבור, וכשהציבור מבצע לטעון שזה עשב שוטה.

גם ערפת אהב את הטריק הזה. מצד אחד "מיליון שהידים יעלו על ירושליים". מצד שני "אני מגנה את הפיגועים". אבל גם ערפת לא היה בר פלוגתא. הוא היה אוייב.

===>"הצורה שבה אתה מגדיר אוייב פירושה שהמתנחלים..."

זה ממש שטות. באותו אופן אפשר לומר שהחמאס הוא אוייב רק כשהוא יורה. היום (עד שעה זו) לא נורה אף קסאם, אז החמאס הוא לא אוייב. הרי גם הוא יחדל ממעשיו כשיקבל את מה שהוא רוצה.

אירגוני המתנחלים והחמאס אינם אויבים בגלל מה שהם עושים. הם עושים זאת אם וכאשר זה משרת את מטרתם כאויבים.
מטרת החמאס היא לפרק את הישות הציונית. ומטרת מועצת יש"ע היא לפרק את מוסדותיה...מה שהוא היינו-הך.
סוקרטס סופרסטאר 456119
זה מעניין שאתה זוכר את סוקרטס לא כאבי אבות אסירי המצפון והסרבנים אלא כדוגמא לגרמני טוב
מפחיד כבר אמרתי?

בתרגום די חופשי מתוך נאום ההגנה של סוקרטס

"אם תציעו לוותר לי אבל בתנאי שאחדל לדבר ולהסית אז תגובתי תהיה : אתונאים אני אוהב ומכבד אתכם אבל חובתי לאלים קודמת לחובתי לכם וכל זמן שאוכל אמשיך לחקור באמת ולדרבן את כל מי שאפגוש לחקור איתי כהרגלי "

האפולוגיה כולה שווה קריאה

אבל הקטע שמתוכו ציטטתי רלוונטי במיוחד מכיוון שסוקרטס מתחיל אותו בהזכרת השירות הצבאי שלו שבו הוא ציית למפקדים הממונים כמו כל אזרח/חייל אחר ומביא שתי דוגמאות (לא במסגרת הצבא) שבהן הוא סירב לשתף פעולה עם שלטונות העיר בעניינים שנראו לו לא צודקים

תגובה לשאר התגובה שלך תאלץ לחכות עד שאגמור להתקין קובונטו ולסדר את הרשת הביתית
סוקרטס סופרסטאר 456122
אין לי כאן את הטקסט. אבל אם אתה מצטט אז בטח יש לך. אולי אתה יכול למצוא מה סוקרטס אומר לקריטון כשהאחרון מציע לו לברוח מהכלא. אם תצטט משם אולי נבין למה הוא נחשב ''כאבי אבות אסירי המצפון''.

מכה הרשתות האלה.
סוקרטס סופרסטאר 456136
כן, האופנה הזו של רשתות מחשבים, שלא לדבר על רשתות־בין־רשתות־מחשבים, דינה להיעלם בקרוב.
מה זה קובונטו? 456145
456161
זה http://en.wikipedia.org/wiki/Kubuntu
456176
אפשר לקבל הסבר לכאלו שלא יודעים הרבה מחשבים חוץ מלכתוב תגובות פה?
הסבר קצר: 456180
הדבר שאנחנו קוראים לו מחשב מורכב בעצם משני חלקים: חומרה ותוכנה. חומרה זה כל "החוטים והברזלים" מהם מורכב המחשב. תוכנה זה אוסף של הוראות שאומר לרכיבי החומרה כיצד להתנהג וששמור בד"כ על הדיסק (ושהחומרה מעלה לזכרון, אבל זה סיפור אחר). התוכנה מורכבת בגדול משני חלקים, מערכת הפעלה ואפליקציות. אפליקציות זה התוכנות אותן אנחנו מפעילים, כמו: מעבד תמלילים, בראוזר, נגן מוזיקה, וכו'. מערכת הפעלה זה מה שמקשר בין האפליקציות לבין החומרה (ז"א, האפליקציה אומרת למערכת ההפעלה אם המשתמש לוחץ על המקש T במקלדת תציגי על המסך את התו 'א', מערכת ההפעלה יודעת לעשות את זה). יש בעולמנו מספר רב של מערכות הפעלה, הנפוצה שבהן היא ווינדווס של חברה בשם מייקרוסופט (בעצם מדובר בסדרה של מערכות הפעלה). אחת אחרת, נפוצה קצת פחות היא לינוקס. לינוקס היא מערכת הפעלה חינמית (משמע, לא צריך לשלם או לגנוב על מנת להשתמש בה) עם קוד פתוח (משמע, אפשר לקרוא ואפילו לשנות את הקוד שכתבו המתכנתים שלה). בגלל שמדובר במערכת של קוד פתוח נוצרו לה הרבה מאד "סוגים", עם שירותים קצת שונים ואפשרויות קצת שונות. למשל, לינוקס מתאפיינת בשני "סביבות שולחן עבודה גרפיות" עיקריות. כל סביבה כזאת היא בעצם החלק במערכת ההפעלה שקובע איך יראה למעשה שולחן העבודה. הראשונה והמכוערת והמסורבלת יותר היא GNOME והשניה והיפה והנוחה יותר היא KDE. חברות שונות החליטו ליצור "הפצה" של לינוקס. כל הפצה כזאת לוקחת מספר אפליקציות ושירותים של לינוקס ומפיצה אותם, לרוב בחינם, ביחד, על מנת להקל על המשתמשים את ההתקנה וההפעלה. יש מספר רב של הפצות קיום, כמו דביאן, פדורה, מנדריבה, וסוזה (הטובה הפשוטה והמוצלחת שבהם). אחת ההפצות היותר פופולריות ומוצלחות היא אובונטו, הפצה שמנסה להפוך את ההתקנה והשימוש בלינוקס לקלים, על מנת להגדיל את הפופולריות של מערכת ההפעלה. מסיבות לא ברורות החליטו מפיצי אובונטו להפיץ אותה עם GNOME, דבר שכמו שהובבר כאן מנוגד למטרות החברה, ולכן הם החליטו מאוחר יותר להוציא גרסא נוספת של ההפצה עם KDE, וזה קובונטו.
הסבר קצר: 456214
תודה. אין לי מחשב אז אין לי את הצרות האלה
הסבר קצר באמת (אבל לא מדויק) 456198
זה כמו חלונות, רק חינם.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים