בתשובה לדב אנשלוביץ, 02/12/01 17:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תאוריית הפיל והעכבר לא עובדת במקרה של הIRA, ולא במקרה של המחתרת הבסקית, לא במקרה של המחתרת הטמילית בסרי-לנקה, ואפילו לא במקרה צ'צ'ניה. כנראה שהתאוריה לא נמצאת ממש בגנים של בני האדם. במקומות בהן הצליחו לדכא "התעוררות לאומית" (מושג שאני כופר בעצם קיומו, אבל אני לא מוצא כרגע משהו יותר טוב) אפילו הרבה פחות מבוססת מהמקרה שלנו, נדרש הרבה יותר ממה שאתה מציע. הרבה יותר בכמה סדרי גודל. כמו למשל המקרה של חמאת בסוריה, או הכורדים בעירק. אבל את זה אתה לא מציע. את הדוגמא של דרזדן, אפשר להפעיל גם לכיוון ההפוך: מדוע לא נכנעו הבריטים בזמן הבליץ קריג? הם הרי חטפו במשך תקופה ארוכה בלי יכולת ממשית למנוע את ההפצצות. ירו - וחטפו. מה שאתה מציע, בסה"כ דומה לטרור המופעל כלפינו מבחינת הסדר גודל. עשרות פיגועי הטרור לא גירדו מבחינה מספרית את הסיכוי להשמידינו. אותו העיקרון פועל גם לכיוון השני, ביתר שאת עקב אופי המשטר. תשמיד רחוב אחד. ישארו עוד עשרות אלפים. גם אם תשמיד בזה אחר זה מאה רחובות, עדיין ישארו עשרות אלפים. אם אתה לא באמת מסכן את עצם קיומם, זה לא יעבוד, ובטח לא בטווח זמן קצר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכל הדוגמאות שהבאת "הפיל" שולט בשטח ואחראי לתושבים ויכול לבקר בכל מקום שמתחשק לו והטרור מופעל באמת רק ע"י קבוצות בתוך האוכלוסיה. זה דומה יותר למה שהיה בזמן האינתיפאדה הראשונה, כששלטנו בשטח ויכולנו להשגיח שלא יהיו שם לא מעבדות נפץ ולא בתי חרושת למרגמות. המודל שלי לא מתאים למקרים כאלה. אז היו באמת נסיונות של טרור, וראש הממשלה דהיום שהיה אז קצין בכיר הצליח במאמץ לא רב לפתור את הבעיה. לכן הם עברו לאינתיפדת אבנים, שאתה אפשר לחיות יותר בקלות וגם לדכא אותה אם מגלים נחישות וסבלנות. ההצעה "האסטרטגית" שלי היא באמת לחזור ולהשתלט על כל השטח. אז לא יהיה טרור מסיבי כמו שהתבטא בשלושים הרוגים ביומים האחרונים, ולא יהיה מקום לפעול בצורת התגובה שעליה דברתי. האבסורד שעליו דברתי הוא שקימת רשות עצמאים, כעין מדינה בעלת סמכויות וגבולות שעוסקת בהרג אזרחי מדינה שכנה, גדולה וחזקה. אשר לבריטים בתחילת מלחמת העולם. איזו ברירה הייתה להם ? אילו הדבר היחיד שהיה עליהם לעשות כדי להפסיק את המתקפה עליהם הוא להפסיק להרוג, נניח, תושבים גרמנים בקרבם הם בודאי היו עושים זאת. מלבד זאת היה סיכוי שאם יחזיקו מעמד הם ינצחו לבסוף, ואכן התקווה הזאת, כפי שהוכח מאוחר יותר לא הייתה תקווה שווא. אבל מה שהפלשתינים יוכלו לעשות זה רק לההרג עד שלא ישאר מהם שום דבר. אלה ברירות אחרות ומצב שונה לגמרי מכל כוון שתסתכל עליו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |