 |
|
 |
||
|
||||
 |
והנה חידדת את הנקודה שלי. אני מסכים עם הפיסקה הראשונה שלך, ויכול להבין את ההגיון מאחורי שותף לדבר עבירה. בסדר. אבל הנה חידדת את הנקודה שלי. בחוקים כאלה ואחרים, יש צד ב' וזה מייד מוביל גם לטובות הנאה, ניצול או שידול. מהטעם הזה בלבד אין לזה שום קשר לחוק הקסדה (למבוגרים), ששם אתה לא לוקח סיכון על אף אחד מלבד עצמך. עם הפסקה האמצעית שלך אני לא מסכים. אני לא רואה על איזו אני מוותר, כשאני חותם על חוזה שכזה. זה לא קשור לזכויות, זה קשור לשיקולים פרטיים שלי. אם אני לדוגמא לא מצליח למצוא עבודה בתחום מסויים, שבו דורשים נסיון, ובא לי לעבוד בהתנדבות, ולא מתוך מניעים אלטרואיסטיים, בכדי לקבל נסיון שכזה או ללמוד. כש*אני* בא ו*מציע* לעבוד בחינם או בעד סכום סמלי לדוגמא, אני לא רואה כאן שום ניצול. אבל אולי תוכלי להעיר את עיני. כתבת: "אם ההסכמה שלך היתה משנה את המצב, הרי שניתן היה לעקוף את החוק בקלות, והמחוקק לא רוצה שזה יקרה בשום מקרה". אולי פה בעצם לב העניין. מכיוון שהמחוקק לא מצליח לאכוף את החוקים, או להוכיח שהיה ניצול, הוא פוגע באנשים שאולי רוצים כביכול להיות מנוצלים, מכיוון שזה משרת את האינטרס הפרטי שלהם. משום מה אני סומף על אנשים שלא יחתמו על חוזה של 2.5 שקלים ליום, אם זה לא ישרת את האינטרס שלהם. ברוב המקרים עדיף כבר לשבת בבית. אבל אם מישהו מחשב שעדיף לו לקבל קצת פחות משכר מינימום, מאשר להיות מובטל, אני לא רואה למה המדינה צריכה לכפות עליו לשבת בבית, מכיוון שבעלי מפעלים מעבירים את הייצור שלהם לירדן, כי החליטו להעלות פה את שכר המינימום דווקא ל- 1000$. אבל עובדה שהיא עושה את זה :) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |